החלטה בתיק בש"א 190/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בתיק עב (חי') 3537/05 (מותב בראשות כב' השופטת דלית גילה ונציגי הציבור יוסי איטח ומיקי חקלאי). פסק הדין ניתן ביום 17.1.08 והומצא לב"כ המבקש ביום 4.2.08, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 5.3.08. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.3.08.

2.      הרקע לבקשה כפי שעולה מהמסמכים שבפני:

2.1.   המבקש התקבל לעבודה כמנהל אדמיניסטרטיבי - לטענתו, או כמנהלן - כטענת המשיבה, של בית הספר התיכון החקלאי הטכנולוגי ראמה, אותו מפעילה המשיבה, החל מיום 1.3.05. המבקש פוטר כעבור שלושה חודשים. המבקש הגיש תביעה לבית הדין קמא ובה ביקש לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים בגין הפרות שונות של חוזה העסקתו.

2.2.   בית הדין קמא דחה את תביעת המבקש וקבע כי המבקש "פוטר, כדין, עקב אי התאמה והנתבעת לא חבה בתשלום פיצוי כלשהו בגין תקופת העבודה ו/או סיומה". המבקש אף חויב בתשלום שכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

3.       נימוקי הבקשה הם:

מדובר באיחור טכני בלבד. הודעת הערעור הגיעה לבית הדין ביום 3.3.08, לאחר שנשלחה באמצעות הדואר ביום 1.3.08. לבית הדין נשלחה המחאה ללא סכום לפקודת בית הדין מתוך כוונה שמזכירות בית דין זה תשלים בהמחאה את סכום האגרה הנדרש. ההמחאה לא מולאה ע"י המזכירות בשל הוראה האוסרת על כך ולפיכך נשלחה המחאה נוספת בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הערעור. עוד ציין המבקש כי מזכירות בית הדין האזורי לעבודה בנצרת נוהגת כעניין שבשגרה למלא המחאות בעת פתיחת הליך משפטי.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה, ביום 24.3.08, מנימוקים אלה:

4.1.   במסגרת השיקולים להעתר לבקשה להארכת מועד על בית הדין לשקול את סיכויי הערעור . במקרה זה, סיכויי הערעור קלושים. פסק הדין של בית הדין קמא מבוסס, מנומק ומושתת על קביעות עובדתיות מוצקות.

4.2.   אין בבקשה כל "טעם מיוחד" להארכת מועד. הגשה לקויה של ערעור אינה בגדר "טעם מיוחד" להארכת מועד. מועד תשלום האגרה ואופן תשלומה נקבעו באופן מפורש בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט-1969. איש לא מנע מהמבקש להגיש את הערעור בעצמו או באמצעות שליח, מה גם שהערעור נשלח ביום האחרון להגשתו מבלי שהמבקש הביא בחשבון שעלול להיגרם עיכוב שימנע את הגשת הערעור.

4.3.   למשיבה אינטרס לגיטימי לסיום ההתדיינות וגישתו הסלחנית של בית הדין אינה בלתי מוגבלת .

5.      המבקש לא השיב לתגובת המשיבה על אף החלטת בית הדין מיום 25.3.08. רק ביום 27.4.08 הודיע המבקש שלא קיבל את תגובת המשיבה והוא מבקש אורכה להגשת תגובתו. מאחר וההחלטה כבר היתה מוכנה ונוכח תוצאתה החלטתי שלא להעתר לבקשה.

6.      על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן- תקנות בית הדין) המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי הוא שלושים יום מן היום שבו הומצא למערער פסק הדין. עם זאת, רשאי בית הדין או הרשם להאריך מועד זה " מטעמים מיוחדים שיירשמו"(תקנה 125 לתקנות בית הדין). כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא .

7.      אכן, בעבר, ההלכה היתה כי טעות של בעל דין או של בא כוחו אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. אולם, כפי שנפסק במספר פסקי דין של בית המשפט העליון :

"כלל נוקשה זה עבר תהליך של שחיקה. לעתים, חסימת הערעור בשל טעות משרדית נתפסה כנוקשה יתר על המידה. בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון נקבע שאין מקום לאמץ כלל הקובע קטיגורית כי טעות שבדין לעולם לא תהווה טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון את טיבה של הטעות, טעמיה, הגיונה ובעיקר את השלכתה על זכויות בעלי הדין האחרים. עם זאת, שלילת הכלל כי טעות שבדין אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, אינה מובילה בהכרח לתוצאה כי כל טעות שבדין תוכר כטעם מיוחד שכזה. על מנת שהטעות תוכר כטעות אופרטיבית עליה להיות טעות שאינה מובנת מאליה ואינה ניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה. כך אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה, במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה...".

8.      במקרה דנן, הוגשה הודעת הערעור אף טרם חלוף המועד, אך נפל פגם בהגשתה. מעיון בתרשומות שבתיק עולה כי תחילה היא הוגשה ללא תשלום אגרה, בעקבות הודעה על כך ממזכירות בית הדין הומצאה לבית הדין, למחרת - ועדיין בתוך המועד להגשת הערעור, המחאה נושאת תאריך 4.3.08 ללא סכום.  עוד עולה מעיון בתרשומות שבתיק כי ההמחאה לא מולאה וביום 6.3.08 הודע על כך לב"כ המבקש. ביום 7.3.08 נשלחה המחאה שמולאה בצירוף בקשה להארכת מועד. הבקשה להארכת המועד התקבלה ביום 10.7.08.

9.      לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שבתיק, אני קובע כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן :

תקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט - 1969, קובעת כי לא יזקק בית הדין לכל הליך אלא אם שולמה בעדו האגרה הקבועה בתוספת לתקנות הנ"ל . האחריות לתשלום האגרה מוטלת על בעל הדין וכל סטיה מהוראות התקנות רובצת לפתחו של אותו בעל דין. במקרה הנוכחי טעה המבקש ביחס לתקנות פעמיים: תחילה משהמציא את הודעת הערעור ללא תשלום אגרה ושנית משהמציא את ההמחאה לתשלום כשהיא לא מלאה בסכום הדרוש. בענין זה אציין שטוב נהגה המזכירות כאשר לא מילאה בעצמה את סכום האגרה. הדבר עלול להוביל לתקלות ולכן אין לנהוג כך. יחד עם זאת במקרה הנוכחי פועלות כמה נסיבות שבהצטרפן יחד מאפשרות לראות בטעותו של המבקש בקשר לתשלום האגרה כדי טעם מיוחד.

9.1.   המבקש לא פעל ביום האחרון, כתוצאה מכך עוד הספיק להמציא את ההמחאה ללא הסכום בתוך המועד. משהתגלתה טעותו פעל בזריזות ושלח מיד למחרת המחאה מתוקנת.

9.2.   באשר לטענה שבבית הדין בנצרת נוהגים למלא את סכום ההמחאה, אציין כי מסופק בעיני, אך - בהעדר ראיה לסתור - אחזיק את ב"כ המבקש כמתאר את הדברים נכוחה.