1. המבקשת הגישה כנגד המשיבה תובענה כספית, לפני למעלה מחמש שנים, לתשלום סך של 182,872 ש"ח. בדיון שהתקיים ביום 14.2.2007 נשמעו העדים מטעם שני הצדדים. לאחר ששני הצדדים הכריוז "
אלו עדיי", ניתן צו לסיכומים בכתב, על פיו היה על המבקשת להגיש את סיכומיה, עד ליום
28.2.2007.
במסגרת הבקשה שבפני, אשר הוגשה ביום
27.2.2007, עותרת המבקשת לדחות את מועד הגשת הסיכומים ולהתיר לה, לפנים משורת הדין, לחקור את עורכי חוות הדעת מטעם המשיבה ואת העד מטעמה ולהגיש חוות דעת מטעמה להפרכת ראיות המשיבה.
המבקשת טוענת כי בדיון מיום 27.06.06 התפטר בא כוחה מייצוגה [שבעה וחצי חודשים
לפני מועד ההוכחות], וכי למבקשת שכבר אינה חברה פעילה מזה זמן רב, לאחר שבאי כוחה התחלפו בזה אחר זה, לא היו אמצעים לשכור עו"ד אחר ומנהל המבקשת שהוציא כספים רבים מכיסו סבר שיצליח להתמודד מול המשיבה בלא ייצוג של עו"ד.
המבקשת טוענת בבקשתה, כי לאחר שמיעת ההוכחות, נועץ מנהל המבקשת בעו"ד נוסף, והוברר לו כי אי חקירת המומחים והעד מטעם המשיבה - עלול לפגוע בסיכוי תביעתו.
עוד מוסיפה המבקשת, כי לביהמ"ש הסמכות להתיר הגשתן של ראיות נוספות, מקל וחומר, שכן אם בהליך הערעור מתירים הדבר, אזי לביהמ"ש הסמכות להתיר חקירה לגבי ראיות שכבר הוגשו.
לבקשה צורף תצהיר של מנהל המבקשת, החוזר למעשה על העובדות הנטענות בבקשה.
2. המשיבה הגישה תגובה, לפיה היא עותרת לדחות הבקשה, וזאת במטרה להפסיק עינוי הדין המתמשך של המשיבה, שכן לשיטתה, "
אין
גבול לעזות המצח של המבקשת", אשר מנסה בכל דרך לעכב את מתן פסק הדין בתובענה.
המשיבה טוענת, כי בעצם הגשת הבקשה כאמור מבקשת המבקשת לשנות את סדרי הבאת הראיות וליתן לעצמה ייתרון ראייתי, ולאור כל האמור בתגובתה - ביקשה לדחות את הבקשה שכן לשיטתה, המבקשת בהתנהלותה עושה חוכה והיטלולה מביהמ"ש ומהמשיבה, וכן ביקשה לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה, בשכ"ט עו"ד ובהוצאות לדוגמא בגינה, ולהורות על דחיית התובענה עקב אי הגשת סיכומים במועד או לקצוב מועדים חדשים להגשת סיכומי המבקשת.
3. אחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ואחר שהמבקשת לא מימשה את הזכות להגיש תשובה לתגובת המשיבה [עפ"י תקנה 241 (ג1)], אין לי אלא לדחות הבקשה מכל אחד ואחד מנימוקי המשיבה, והכל כפי שיוברר להלן.
4. דעתי אינה נוחה מהבקשה שהוגשה שכן ביהמ"ש סיים לשמוע את הראיות, הצדדים הכריזו "אלו עדיי" והבקשה הוגשה יום אחד לפני, תום המועד להגשת הסיכומים (המועד האחרון להגשת הסיכומים מטעם המבקשת חל ביום 28.2.2007).
המבקשת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, עוד ביום 06.01.03, בעת שהייתה מיוצגת ע"י עו"ד אסידון, וזאת מבלי שצורפה לה חוות דעת, ועוד בטרם הושלמו כל ההליכים המקדמיים מטעמה.
בדיון שנתקיים ביום 04.02.03 ביקשה המבקשת להגיש תצהיר משלים נוסף, וניתנה לה האפשרות לעשות כן, בתוך 30 ימים, ואפשרות זו - ניתנה שוב, כאמור בדיון שנתקיים ביום 13.07.03 - אך, ייאמר כי המבקשת לא נטלה ההזדמנות בשתי ידיה - ולא הוגש דבר [יודגש, כי בכל אותו זמן המבקשת הייתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה].
המשיבה הגישה בקשה למחיקת התביעה (בש"א 1493/04) עקב אי מילוי החלטות ביהמ"ש, ובהחלטה שניתנה ע"י כב' השופטת נ. נצר ביום 11.03.04, ביהמ"ש הביע מורת רוח מהתנהלותה של המבקשת, וציין, בין היתר, כי חוסר המעש מצד המבקשת
"זועק לשמיים". ביום 27.03.04 ניתנה למבקשת אורכה של 14 ימים נוספים.
ביום 03.11.04 ניתנה החלטה נוספת ע"י ביהמ"ש (כב' השופטת נ. נצר), אשר ציינה כי התברר לה שעו"ד הכט כבר אינו מייצג את המבקשת, וכן נאמר:-
"עוד מתברר כי התובעת מזה זמן רב אינה מקיימת אחר החלטות ביהמ"ש, בנסיבות העולות כדי חוסר מעש בוטה ומתמשך מצידה".
מאחר והמבקשת החליפה בפעם נוספת ייצוג משפטי, ניתנה לה אורכה נוספת למילוי הנדרש ממנה, וביום 01.05.05 נעתר ביהמ"ש, כב' השופטת נ. נצר, והאריך למבקשת את המועדים לקיום והשלמת ההליכים המקדמיים.
ביום 01.08.05 ניתנה החלטה נוספת המורה למבקשת ליתן טעם בתוך 20 ימים מדוע לא תימחק התובענה בחוסר מעש, וזאת בשל כך שהמבקשת לא הגישה את ראיותיה.
בדיון ביום 30.04.06 הצהיר ב"כ המבקשת, כי יגיש חווה"ד מטעם המבקשת, בתוך 15 יום, ובהחלטתי קצבתי המועדים להגשת חוות דעת, אולם - נראה כי המבקשת לא השכילה כאמור, לפעול בהתאם לבקשותיה ולארכות הרבות שניתנו בעניינה, וגם הפעם - לא הגישה דבר.
בדיון שנערך ביום 27.06.06, בו בעת שהיתה המבקשת מיוצגת, הצהיר בא כוחה דאז,
"לא נביא חווה"ד מומחים מטעמנו". ב"כ המבקשת דאז התפטר מייצוגה, ומנהל המבקשת, מר משעלי, הודיע:-