ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב
|
167179-08,35927-06
12/10/2008
|
בפני השופט:
אביגיל כהן
|
| - נגד - |
התובע:
1. הרב אברהם צבי שינפלד דיין
2. הרב ישראל יפרח דיין
3. הרב מסעוד אלחדד דיין
4. הרב כלאב אברהם יצחק דיין
|
הנתבע:
רפאל שטוב עו"ד
|
| החלטה |
1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, ככל שהיא מתייחסת לנתבעים 1-4, דיינים בבית הדין הרבני בשל חסינות שיפוטית, לאור הוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
הבקשה נשענת על הסמכות המסורה לבית המשפט לפי תקנה 101 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.
2. בתביעה זו אשר הוגשה בחודש יוני 2006, נתבעו שבעה נתבעים.
הנתבעים 1-4 (להלן: "המבקשים") הם דיינים בבית הדין הרבני האזורי.
הנתבע 5 הוא מנהל בתי הדין הרבניים.
הנתבע 6 שימש בתקופה הרלוונטית יועץ משפטי לשיפוט הרבני.
הנתבעת 7 היא מדינת ישראל.
בהחלטתי מיום 17.12.07 הוריתי על מחיקת נתבעים 5 ו- 6 מכתב התביעה וזאת לאור סעיף 7 (ב) (ג) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בבש"א 178868/06.
3. התובע (להלן: "המשיב") הוא עורך דין אשר טוען, כי המבקשים הטילו עליו חרם. פסלו אותו מייצוג ב- 21 תיקים שהתנהלו בפניהם.
המשיב טען, כי התנהגות זו נועדה לפגוע במוניטין שלו ובפרנסתו וכי נגרמו לו נזקים.
4.
תמצית טענות המבקשים:
א) לאור התנהגותו של המשיב ועל מנת שלא יהא אף חשש ו/או מראית עין למשוא פנים ועל מנת שלא יפגע אמון הציבור במערכת השיפוטית נתנו המבקשים החלטה, על הפעלת תקנה נא לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים, לפיה יש בסמכותם להפסיק הופעתו של המשיב בפניהם בכל התיקים הקשורים לוועד הכללי. המשיב בתביעתו זו, תוקף את ההחלטות השיפוטיות הנ"ל וטוען לנזקים שנגרמו לו עקב מתן החלטות אלו.
ב) המבקשים פעלו במסגרת תפקידם השיפוטי וכל החלטותיהן הינן בגדר החלטות שיפוטיות במסגרת הליכים בתיקים שהובאו בפניהם והניתנות לערעור.
ג) המבקשים טוענים כי במצב המשפטי הקיים, החסינות המוענקת לרשות השופטת, עת מבצעת היא את תפקידה השיפוטי, הינה רחבה ביותר ומשתרעת לרבות על מקרי רשלנות וחריגה מסמכות, וללא כל חריג הנוגע ליסוד הנפשי שבו הוא פעל.
ד) לא יכולה להיות מחלוקת כי ההחלטות השיפוטיות שניתנו ע"י המבקשים ניתנו בתום לב במסגרת פעילותם השיפוטית ונובעות מיישום הדין (וזאת אף אם תתקבל הטענה כי מדובר ביישום רשלני, מחוסר סמכות, מוטעה וכיוצ"ב) ואולם אף טענות המשיב בדבר זדון ומניע אישי פסול העומד בבסיס מתן ההחלטות, אין בהן כאמור כדי לשלול החסינות השיפוטית.
ה) פעולת הדיינים נעשתה בתום לב, בגדר סמכותם, ואף אם נעשתה תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה ואפילו רשלני הרי שחלה לגביה הוראת החסינות.
את פעולת הדיינים ניתן וצריך היה לתקוף אך ורק בדרך המקובלת לתקיפת החלטה שיפוטית - ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין.
5.
תמצית טענות המשיב:
א) החסינות השיפוטית לא חלה על פעולות עונשין שנקט דיין נגד עורך דין בגלל שעורך הדין חשף פעילות מושחתת ו/או בלתי תקינה שהדיין היה מעורב בה.