החלטה בתיק בש"א 153779/08

1.         בפני בקשת הנתבעים (להלן:"המבקשים") לחייב את התובעת (להלן:"המשיבה") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן:"התקסד"א").

2.         המבקשים טענו, כי סיכויי התביעה קלושים.

כן טענו המבקשים כי  מבקשה לפטור מתשלום אגרה שהגישה המשיבה בת.א. 220130/02  והפרטים הנוספים שניתנו ע"י המשיבה בעניין זה, עולה כי המשיבה ומנהל המשיבה שקועים "בחובות בסך של מאות אלפי ש"ח, בין היתר לבנקים, לזוכים בתיקי הוצל"פ שונים, לספקים שונים, מס הכנסה, וביטוח לאומי ונכון ליום 20/01/03" (סעיף 10 לבקשה). עוד נטען כי המשיבה הצהירה בפרטים הנוספים שניתנו על ידה כי אינה פעילה ואין לה כל הכנסות.    

לטענת המבקשים, לאור האמור ובהסתמך על המפורט בכתב הגנתם, קיים חשש ממשי, כי המשיבה לא תוכל לשלם למבקשים את ההוצאות שיפסקו לחובתה, במידה ותידחה התביעה.

3.         ב"כ המשיבה טענה, כי יש לדחות את הבקשה. המבקשים לא התייחסו לעובדה כי בקשת המשיבה לפטור מאגרה הוגשה בשנת 2002 והדברים היו תקפים לאותה תקופה, ואילו נכון למועד הגשת תביעת המשיבה בתיק זה, חל שיפור במצבה הכלכלי של המשיבה והינה פעילה בענף קבלנות הבניין ועובדה היא ששולמה על ידה המחצית הראשונה של האגרה.

עוד טוענת המשיבה כי לא ניתן לשלול את תרומתם של המבקשים למצב הכלכלי דאז, אליו נקלעה המשיבה.

4.         בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיבה לא צירפה כל מסמך כגון פירוט הנכסים בבעלותה או העתק דפי פירוט חשבון בנק והסתפקה באמירה בעלמא.

5.         לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום במקרה דנן לחייב בהפקדת ערובה.   

            תקנה 519 (א) לתקסד"א קובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".   

א)         סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א.

ב)         המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מ"ד (1) 647  בעמ' 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ , פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM. N.Y  נ' שגב ואח ' , פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג)          יפות לעניין זה גם ההחלטות שניתנו בת.א. 2554/06 בש"א 12825/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב אי.טי.איי.אס. שירותי תנועה בע"מ ואח' נ' DECELL INC ואח' שם קבע כב' השופט ד"ר בנימיני בסעיף 7 כדלקמן:

"מלשון סעיף 353 א לחוק החברות, הקובע כי בית המשפט רשאי להורות על הפקדת ערובה אלא אם כן סבר שהנסיבות אינן מצדיקות זו, או שהוכח שהחברה תוכל לשלם את ההוצאות, כמו גם מדברי ההסבר להצעת החוק המבהירים כי הכוונה היתה לשמור על פרשנות הפסיקה שהתייחסה לסעיף 232 לפקודת החברות - עולה כי נותרה על כנה החזקה העובדתית המטילה על החברה התובעת את נטל השכנוע להראות כי אין מקום להטיל עליה חיוב במתן ערובה. הנטל להוכיח כי החברה תוכל לשאת בהוצאות המשפט מוטל על שכמה, שהרי המידע בענין זה מצוי בראש ובראשונה ברשותה, ומדובר בחברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, והם יכולים להביאה על פי רצונם למצב של חדלות פרעון (ראה החלטת כב' הנשיאה ב' גילאור בעניין POLSKA הנ"ל בפסקה 12, בר"ע (ת"א) 1885/06 GRUNDROS נ' טורבו חברה להנדסה ושיווק בע"מ, תק-מח 2006 (4) 7482, מפי כב' השופטת ש' דותן, ולגבי הדין שנהג לאור סעיף 232 לפקודת החברות ראה: בש"א (י-ם) מוזס נ' לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, מאגר נבו (כב' השופט צ' זילברטל (10.5.2001)".

וכן החלטת כב' השופטת פרוקצ'יה ברע"א 3601/04 לין ונצ'ון נ' מדינת ישראל.

ד)         המשיבה  צירפה לתגובתה תצהיר.