החלטה בתיק בש"א 134/08

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בתיק עב (י-ם) 2181/07 (מותב בראשות כב' השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור גב' רקנטי ומר מנצורי). פסק הדין ניתן ביום 12.11.07 והומצא למבקשת ביום 18.11.07, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 18.12.07. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.2.08.

2.      הרקע לבקשה, כפי שעולה מעיון בתיק בית הדין קמא ומהמסמכים שבפני:

2.1.   המבקשת הגישה תביעה לפיצויי בהתאם לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994.

2.2.   הועדה הרפואית דנה בתביעה, עיינה במסמכי התביעה, שמעה את המבקשת, זימנה עדים וקבעה ביום 26.10.06, כי "לא נוצרה תשתית מספקת לכך שהתובעת קיבלה טיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת בהקרנות כמשמעו בחוק, ולפיכך דין התביעה להידחות".

2.3.   המבקשת הגישה ערעור לבית הדין קמא על החלטת הועדה. בית הדין דחה את ערעור המבקשת בקובעו "הוועדה קבעה כי לא נוצרה תשתית מספקת לכך שהמערערת קיבלה הקרנות נגד מחלת הגזזת כמשמעותן בחוק. המערערת לא קיבלה את ההקרנות בארץ אלא בצרפת, לדבריה. לא הוכח כי המערערת אכן קיבלה הקרנות כדבריה. יתר על כן, המערערת לא טענה כלל כי בני המשפחה היו בדרכם לישראל, כאשר קיבלה את ההקרנות, ולא הובאה ראיה אחרת התומכת בטענותיה. יש לציין עוד כי הוועדה אף ביקשה לזמן את אביה של המערערת לעדות בפניה (פרוטוקול מיום 3.8.2006), ואולם אביה לא התייצב לעדות. משכך לא נמצאה טעות משפטית או אחרת בהחלטת הוועדה, ויש לדחות את הערעור".

2.4.   ביום 17.12.07 הגישה המבקשת לבית הדין קמא בקשה ל"הבהרה על החלטת בית המשפט". בהחלטה מיום 23.12.07 נקבע כי משניתן פסק הדין הסתיימה מלאכתו של בית הדין וכי "אם מבקשת המערערת לערער על פסק הדין, ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים במועדים הקבועים בחוק".

2.5.   ביום 9.1.08 הגישה המבקשת לבית הדין קמא בקשה נוספת לעיון "בכל המסמכים רפואיים, סוציאליים ובפרט במאמר". בית הדין קמא בהחלטתו מיום 9.1.08 קבע כי "כבר הובהר לתובעת בהחלטה מיום 23/12/07 כי בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין, ולא ניתן להגיש מסמכים נוספים או לקיים דיון נוסף בתיק זה".

2.6.   ביום 16.1.08 הגישה המבקשת לבית הדין קמא בקשה נוספת בעניין. בית הדין קבע בהחלטתו מיום 16.1.08 כי "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים".

2.7.   המבקשת הגישה לבית דין זה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין קמא מיום 9.1.08. בקשת המבקשת נדחתה בהחלטת הנשיא מיום 20.2.08. בהחלטה נכתב כך "המבקשת אינה מיוצגת, וניכר מאופן התנהלותה בבית הדין האזורי, כי אין היא בקיאה בסדרי דין. על כן מצאתי לנכון להבהיר לה כי על מנת לערער על פסק דין, עליה להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנות. פרק זמן זה חלף, וכעת פתוחה בפניה האפשרות להגיש לבית דין זה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור".

2.8.   בין לבין, הגישה המבקשת ביום 10.2.08 את הבקשה להארכת מועד שבפני.

3.      נימוקי הבקשה הם:

3.1.   למבקשת נכות רפואית, שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

3.2.   לאחר מתן פסק הדין הוגשו לבית הדין קמא בקשת הבהרה ובקשה לדיון נוסף ולעיון במסמכים רפואיים.

3.3.   המבקשת הגיעה לישראל לפני גיל 18.

4.      המשיבה התנגדה לבקשה, ביום 5.3.08, מנימוקים אלה:

4.1.   הבקשה הוגשה כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין. בפרק הזמן שעד להגשת הבקשה להארכת מועד הגישה המבקשת מספר בקשות לבית הדין קמא.

4.2.   המבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הערעור. אין באי ידיעת תוכנו של חיקוק כדי להצדיק הארכת מועד . לא ניתן לנקוט בגישה הסלחנית כיוון שהמבקשת לא הוכיחה כי הסיבה לעיכוב מקורה בנסיבות שאינן בשליטתה.

4.3.   אין סיכויים לערעור, כיוון שהמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה את התערבות בית הדין קמא בהחלטת הועדה. אם בידי המבקשת ראיות חדשות עומדת בפניה האפשרות לפנות עם אותן הראיות למשיבה.

5.      ביום 13.3.08 השיבה המבקשת לתגובת המשיבה והוסיפה: