בית הדין הארצי לעבודה
יהודית מרום
המבקשת
1. קו-אופ ירושלים - אגודה צרכנית שיתופית בע"מ
2. קו אופ ירושלים - רשת סופרמרקטים 1992 בע"מ
המשיבות
בשם המבקשת
: עו"ד מאיר אבירם
בפני הנשיא סטיב אדלר
ה ח ל ט ה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור, עב' 2175/04) מיום 13.12.06, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להחליף את העד מר יצחק פונד, בעד אחר, מר דוד אוטמזגין.
2. המבקשת תובעת מהמשיבות זכויות סוציאליות שונות להן היא זכאית, כך לטענתה, עקב פיטוריה שלא כדין. בין היתר טוענת המבקשת כי היא הופלתה ביחס לעובדים אחרים שפוטרו בנסיבות דומות וזכו לפיצויי פיטורין מוגדלים.
3. לצורך הוכחת תביעתה ביקשה המבקשת מבית הדין האזורי לזמן עדים שונים. בע"ע 668/05
יהודית מרום נ' קו אופ ירושלים אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (לא פורסם) הפך בית הדין דנן את החלטתו של בית הדין האזורי מיום 10.5.05, וקבע כי יש להיעתר לבקשת המבקשת ולזמן את הגברת אתי שי, שהיתה מעורבת ומעורה בהליך פרישתה של המבקשת וכי יש לשמור על זכות המבקשת להעיד ארבעה עדים, שהמבקשת נקבה בשמותיהם, שלטענתה קיבלו פיצויי פיטורים מוגדלים, וזאת עד "לאחר קבלת תצהירי המשיבה, ובמיוחד לאחר שמיעת עדותה של הגב' שי". בית הדין הדגיש כי "ככל שהמערערת (המבקשת דנן- ס.א.) תסבור, לאחר שהגב' שי תעיד, כי יש מקום לבקש לזמן את העובדים הנוספים, תוכל המערערת להגיש בקשה מנומקת ומפורטת לבית הדין האזורי לזמן מי מהם".
4. ביום 15.10.06, לאחר שהונחו תצהירים הן מטעם המבקשת (תצהיר המבקשת ותצהיר הגב' שי) והן מטעם המשיבות, החליט בית הדין האזורי שלא לזמן את ארבעת העדים הנוספים, שכן לא הוגשה כל בקשה על ידי המבקשת לזמן את מי מהם לעדות. בתגובה ביקשה המבקשת מבית הדין האזורי לבטל את החלטתו זו, שכן בשל "לחצי הזמן, והצורך הדחוף בהגשת תצהיר משלים, הוגש התצהיר המשלים מטעם התובעת מבלי שניתנה התייחסות לעניין העדים הנוספים".
5. לאחר קבלת תגובת המשיבות דחה בית הדין האזורי ביום 2.11.06 את בקשת הביטול תוך שהוא מציין כי "לתובעת נתנו הזדמנויות רבות ואורכות רבות להגיש את כל מסמכיה, בית הדין נעתר לבקשת הדחיות של הצדדים ולבקשות לתצהירים משלימים ככל שהתבקש".המבקשת לא ביקשה לזמן את העדים הנוספים, אף לאחר שהגישה את תצהיר הגב' שי וקיבלה את תצהירי המשיבות, דהיינו, לאחר שהתשתית הראיתית הנדרשת כדי להחליט האם לבקש את זימון העדים הנוספים הונחה לפתחה. על אף כל האמור, התיר בית הדין האזורי למשיבה לזמן את אחד מארבעת העדים לשם מתן עדות, ואכן ביום 5.11.06 הודיע המבקשת את רצונה לזמן את מר יצחק פונד.
6. ביום 10.12.06 ביקשה המבקשת מבית הדין האזורי להחליף את העד, מר פונד, בעד אחר, מר דוד אוטומזגין, מאחר ובשיחת טלפון שנערכה בין בא-כוח המבקשת למר פונד על מנת לוודא את הגעתו לבית הדין לשם מתן העדות, גרס מר פונד כי הוא לא פוטר על ידי המשיבות אלא התפטר. גרסה זו, כך אליבא דהמבקשת, שונה מהגרסה אותה מסר לה לפני למעלה משנה. בבקשת רשות הערעור דנא נטען,בין השאר, כי בתי הדין לעבודה אינם כבולים לדיני הראיות וכי לא ייגרם למשיבות נזק כלשהו מהחלפת העד, שכן תוכן העדות "לא תשתנה".
7. ככלל אין ערכאת ערעור נוהגת לשמוע ערעורים על החלטות דיוניות או מנהלתיות של הערכאה הדיונית לרבות בנוגע לזימון עדים (עא"ח 1011/00
באדר
- אבנשפנגר, פד"ע לו 385; דב"ע נד/16-4
בנק איגוד לישראל בע"מ - ההסתדרות הכללית, פד"ע כז 255; דב"ע נז/102-3
פיקל - ריכטר, פד"ע לב 460; בר"ע 20/99
אברהמי נ' מדינת ישראל- משרד החינוך (לא פורסם)).
8. אכן אין בית הדין כבול בדיני הראיות על פי הוראת סעיף 32
לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, אולם מנגד יש לזכור שלבתי הדין נתון מרחב שיקול דעת רחב ביחס לזימון עדים (תקנה 53(א)
לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין),תשנ"ב- 1991). שיקול דעת זה מוגבל על-ידי עקרונות הצדק והוראות שנקבעו בחקיקה (דב"ע נה/ 3-88
בנק הפועלים בע "מ נ' אליהו מרגלית (לא פורסם)). בין היתר, מחייבים עקרונות אלה עריכת איזון בין זכות המבקשת כי יבוא יומה בבית המשפט ובין זכות ההתגוננות של המשיבות.