1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד. פיש) מיום 4.4.2005.
אקדים ואתנצל בפני הצדדים על כך שהחלטה זו נתעכבה למעלה מן המידה הראויה, שלא בעטיו של בית המשפט. תגובת המשיבים 1-2 הוגשה כבר ביום 19.5.2005 ותגובת המשיבות 3-4 הוגשה ביום 30.5.2005, אך משום מה, התיק הובא בפני אך בימים אלו.
2. המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 8.11.95 במסגרת מילוי תפקידו כשוטר. ביום 8.8.99, כארבע שנים לאחר התאונה, הגיש המבקש תביעה לקצין התגמולים להכיר בפגיעה. המבקש הופנה לבדיקה אצל ד"ר וולפין, שקבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 1% בגין הפגיעה בצואר, ושלל קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הגב מהם סבל התובע. בהסתמך על חוות דעתו של ד"ר וולפין, דחה קצין התגמולים, בהחלטתו מיום 21.3.2000, את התביעה. נציין, כי בחוות דעת נוספת שניתנה על ידי ד"ר וולפין, הוא חזר על מסקנתו בחוות דעת הראשונה.
המבקש הגיש ערעור על החלטת קצין התגמולים, והערעור נדחה (יש להצר על כך, שאף אחד מהצדדים לא טרח לצרף לטיעוניו את החלטת ועדת הערעור).
בית משפט קמא קבע, כי החלטתו של קצין התגמולים מהווה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"
חוק הפיצויים").
על החלטה זו, נסבה הבקשה שבפני.
3. לשיטת המבקש, קביעת קצין התגמולים אינה מהווה קביעה על פי דין, אלא ניתן להשוותה להליך של הגשת תביעה למל"ל במקרה של תאונת עבודה. רק אם מתקבלת החלטה להכיר בפגיעה, מופנה הנפגע לבדיקה על ידי ועדה רפואית. אולם, כאשר ההחלטה היא שלא להכיר בפגיעה כתאונת עבודה, אין הנפגע מופנה לועדה רפואית. שאלת ההכרה או אי-ההכרה בפגיעה, עניינה בקשר הסיבתי בין העבודה לפגיעה, ובדומה, כך גם בענייננו, החלטת קצין התגמולים עניינה בקשר הסיבתי בין השירות לפגיעה. לשיטת המבקש, רק
ועדה רפואית הייתה מוסמכת לקבוע נכות לתובע, והחלטתה, שעליה ניתן להגיש ערר מהווה קביעה על פי דין. לא כך חוות דעתו של ד"ר וולפין, שאינה בגדר החלטה של ועדה רפואית ולכן אין לראותה כקביעה על פי דין. ככל שד"ר וולפין קבע נכות של 1%, הדבר נעשה בחוסר סמכות, מאחר שנתבקש להתייחס לשאלת הקשר הסיבתי בלבד. בכל מקרה, בהתייחסו לגב המותני התייחס ד"ר וולפין רק לשאלת הקשר הסיבתי, כך שאין בפני בית המשפט קביעת נכות על פי דין.
ובמילים אחרות: ד"ר וולפין פעל כיועץ של קצין התגמולים, ובעקבות חוות דעתו, קצין התגמולים לא הכיר בפגיעה. תנאי מוקדם לקביעתה של דרגת נכות הוא ההכרה בנכות, ובמקרה שלפנינו, מאחר שהפגיעה בגב לא הוכרה כלל על ידי קצין התגמולים, ממילא לא נקבעה בעניינו של המבקש נכות על פי דין.
אקדים ואומר כי דין הטענה להידחות.
4. סעיף 6ב לחוק הפיצויים קובע כלהלן:
"
נקבע על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי חוק זה.."
הרציונל שבבסיסו של סעיף 6ב הוא ש"
ההליך מתקצר ונמנעת כפילות בבדיקות רפואיות על ידי כך שדרגת הנכות שנקבעה קודם שמיעת הראיות בשל פגיעה באותה תאונת דרכים מחייבת אף במסגרת הדיון בתביעה על פי החוק" - בר"ע 94/86
עקיבא נ. רותם, פ"ד מ(1) 59
, "
בכך מושגות שתי מטרות: האחת קיצור ההליך בפני בית המשפט; והשניה - דרגת הנכות נקבעת לאחר בדיקה ודיון ממצה ע"י גוף או וועדה של מומחים רפואיים שהוסמכו לכך על פי דין, היינו שאינם פועלים מטעמו של אחד מבעלי הדין. בדרך זו נמנע הקושי האוביקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות" - בר"ע 634/85
עודה נ. רותם, פ"ד לט(4) 505.
בע"א 516/86
אררט חברה לביטוח נ. אזולאי, פ"ד מ(4) 690, עמד בית המשפט על שלושת התנאים המצטברים לתחולת סעיף 6ב והם:
1. הדרגה נקבעה על פי כל דין;
2. זו דרגת הנכות שנקבעה לנפגע;
3. היא מתייחסת לנכות שנגרמה בשל הפגיעה באותה תאונת דרכים.
קביעה כי ל"נפגע" לא נגרמה כל נכות, אף היא בגדר קביעת דרגת נכות (של אפס אחוז) - ע"א 268/86
רון כהן נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד מג(1) 391, 395. וקביעת דרגת נכות על פי כל דין, מחייבת לא רק לעניין שיעור הנכות אלא גם לעניין הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנכות - רע"א 5608/90
קורנהיל חברה לביטוח נ. מזרחי, פ"ד מו(2) 107; רע"א 3289/96
כלל חברה לביטוח בע"מ נ. אנקווה, פ"ד נ(1) 556.
5. סעיף 2 לחוק המשטרה (נכים ונספים) התשמ"א-1981 מפנה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן:"
חוק הנכים"). אין חולק שקביעה על פי חוק הנכים היא קביעה על פי דין.
סעיף 10(א) לחוק הנכים קובע, כי "
ועדה רפואית תקבע מזמן לזמן את דרגת נכותו של נכה". וסעיף 12 מעניק זכות ערעור על החלטה של ועדה רפואית, בפני ועדה רפואית עליונה. על החלטת ועדה רפואית עליונה יש זכות ערעור לבית המשפט
המחוזי בשאלה משפטית. המסלול של דרגת הנכות הוא אפוא: ועדה רפואית - ועדה רפואית עליונה - בית משפט מחוזי.