ההליך
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת רחל שלו-גרטל), בת"א 12068/04 (בש"א 8851/04), מיום 9.2.2005, בה הורה כי התובענה תועבר לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז, מחמת שאינה בסמכותו העניינית ובסמכותו המקומית.
2. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, בהתאם להוראת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-
1984 (להלן:
"תקנות סדר הדין האזרחי").
רקע עובדתי
3. אלה בתמצית העובדות העיקריות הצריכות לעניין: ביום 23.3.99 נפטרה המנוחה שרה רוסו-רזון ז"ל (להלן:
"המנוחה"), אשר המבקש, בנימין שור, עו"ד (להלן:
"המבקש") משמש כמנהל זמני של עזבונה. המנוחה היתה נשואה למנוח מרדכי רוסו ז"ל (להלן:
"המנוח"), אשר הותיר אחריו שלושה ילדים מנישואיו הקודמים, אראלה אנג'לה רוסו, שרה רוסו ויוסף רוסו. המשיב, אהוד מטרסו, הינו בנה של אראלה אנג'לה רוסו ונכדו של המנוח (להלן:
"המשיב"). המנוחה לא הותירה אחריה צאצאים.
המנוחה הותירה דירה הנמצאת ברחוב נצח ישראל 9 בתל-אביב (להלן:
"הדירה"), אשר הבעלות בה משותפת לעיזבון המנוחה ולשלושת ילדי המנוח בחלקים שווים. ביום 14.9.04 מונה המבקש כמנהל זמני של עיזבון המנוחה, ובמסגרת תפקידו הגיש ביום 31.10.04 תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המשיב להשבת חלק יחסי מדמי השכירות, אשר התקבלו בידי המשיב בגין השכרת הדירה גם בשם העיזבון.
ביום 30.11.04 הגיש המשיב בקשת רשות להתגונן, במסגרתה העלה טענותיו המקדמיות בדבר העדר סמכות עניינית והעדר סמכות מקומית לבית משפט השלום בירושלים (להלן:
"בית משפט קמא") לדון בתובענה.
החלטת בית משפט קמא
4. בהחלטתו מיום 9.2.2005 קבע בית משפט קמא כי התובענה אינה בסמכותו העניינית ובסמכותו המקומית, ועל כן הורה על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז.
בנמקו החלטתו בדבר העדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בתובענה, קבע בית המשפט כי התובענה דנן הינה
"תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו...שעילתה סכסוך בתוך המשפחה...", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן:
"החוק"), אשר בהתאם לסעיף 3 לחוק, לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בה. בית המשפט קבע כי המשיב פעל בשמה של אימו, אראלה אנג'לה רוסו, מכוח ייפוי כוח, אשר זו נתנה בידו, ובשמו של דודו, יוסף רוסו, כאפוטרופוסו על-פי מינוי של בית משפט לענייני משפחה בתל-אביב, הנופלים שניהם בגדר "בן משפחה". כן הוסיף בית משפט קמא וקבע כי הואיל ועילת התביעה מקורה בסכסוך בין בעלי הזכויות בדירה, אשר הינם בני משפחה, קמה לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות לדון בתובענה.
אשר להעדר סמכות מקומית לבית משפט קמא לדון בתובענה, קבע בית המשפט כי אין בהימצא משרדו של המבקש בירושלים כדי להקנות לבית המשפט הסמכות המקומית לדון בתובענה, הואיל והחיוב הינו כלפי העיזבון ולא כלפי עורך הדין. בית המשפט קבע כי מבחינת הזיקה והנוחות ראוי היה שהתביעה תוגש לבית המשפט, אשר בתחום שיפוטו מצויים מקום מגוריו ועסקיו של המשיב ומקום הימצא הדירה, כולם בעיר תל-אביב.
טענות הצדדים
5. לטענת המבקש, עו"ד בנימין שור, שגה בית משפט קמא בקובעו כי בית המשפט קמא חסר סמכות עניינית וסמכות מקומית לדון בתובענה. בהתייחסו לשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, טען המבקש כי זו מתגבשת בהתקיים שני תנאים מצטברים, האחד היות בעלי הדין "בני משפחה" והשני, היות עילת התובענה "סכסוך בתוך המשפחה". לדידו, שני התנאים דלעיל אינם מתקיימים בענייננו. ראשית, התביעה הוגשה כנגד המשיב באופן אישי ולא כנציג של שניים מילדי המנוח וכהגדרת לשון החוק, אין חולק כי המשיב, נכדו של בן זוגה של המנוחה, אינו בגדר "בן משפחה". שנית, המשיב לא טען כי המדובר בסכסוך משפחתי וברי כי אין די בקרבה משפחתית לכאורה כדי לעמוד בתנאים, אשר נקבעו בפסיקה, לבחינת מהות הסכסוך.
בהתייחסו לשאלת הסמכות המקומית, טען המבקש כי זו נקבעת לפי הוראות הדין המהותי. לפיכך, המקום בו יש לקיים את החיוב יהא גם מקום השיפוט, זאת בהתאם לתקנה 3(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, ולסעיף 44(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן:
"חוק החוזים"). מינוי מנהל עיזבון זמני, המתגורר בירושלים ומקום עסקו בירושלים, משמעו מכללא כי העיזבון מתנהל בירושלים. לפיכך, קיום החיוב לשלם לעיזבון החלק היחסי מדמי השכירות הינו בירושלים.
6. לטענת ב"כ המשיב, עו"ד רחל רשף, צדק בית משפט קמא בקובעו כי התובענה אינה בסמכותו העניינית והמקומית. בהתייחסה לשאלת הסמכות העניינית, טענה ב"כ המשיב כי המשיב פעל, בכל הנוגע לדירה, בשם אימו ודודו, שניים מילדיו של המנוח, הנופלים בגדר המונח "בן משפחה". עילת התביעה נעוצה בסכסוך בין העיזבון לבין ילדי בעלה המנוח של המנוחה, שהינם בני משפחה, ומשכך לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות העניינית לדון בתובענה. בהתייחסה לשאלת הסמכות המקומית, טענה ב"כ המשיב כי עד ליום מינוי המבקש כמנהל זמני של העיזבון התנהלו ענייני העיזבון בתל-אביב, ולפיכך זהו המקום לקיומו של החיוב גם היום. לדידה, בהתאם לחלופות המנויות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, מירב הזיקות מובילות הצדדים לתל-אביב.
דיון
7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל.
הסוגיות המשפטיות, העומדות במרכזה של הבקשה דנן, הינן שתיים: האחת, עניינה שאלת סמכותו העניינית של בית משפט קמא או שמא של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה. השניה, עניינה שאלת סמכותו המקומית של בית המשפט בירושלים או שמא של בית המשפט במחוז תל-אביב לדון בתובענה. אדון בשאלות דנן לפי סדרן.
סמכות עניינית
8. הלכה פסוקה מקדמת דנא כי הסמכות העניינית לדון בתובענה נקבעת על-פי הסעד המבוקש על-ידי התובע ביום הגשת התביעה. שאלת סמכותו של בית המשפט אינה מוכרעת על-פי בדיקת מהותו של הסכסוך אלא על-פי הסעד שאותו מבקש התובע בכתב התביעה (ראו ע"א 8130/01
מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו-2 אח'
, תק-על 2003(2), 1478, 1480; ע"א 510/82
רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן
, פ"ד לז (3)1, 12; ע"א 27/77
יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי ו-2 אח'
, פ"ד לא(3), 561,
568;) ע"א 415/88
החברה הכלכלית לאילת (חכ"א) בע"מ נ' ברטון תכנון וייצור בע"מ,
פ"ד מג(4) 672, 676) .
בענייננו, קבע בית משפט קמא כי הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. השאלה האם עניין מסוים, נשוא תובענה אזרחית, הינו בתחום סמכותו של בית משפט לענייני משפחה או שמא בתחום סמכותו של בית משפט השלום תיבחן על-פי כתבי הטענות. היינו, התשתית העובדתית בגדרה נקבעת סמכותו העניינית של בית המשפט מתגבשת על-פי כתבי הטענות (ראו רע"א 6558/99
חבס ואח' נ' חבס
, פ"ד נד(4), 337 בעמוד 345 (להלן:
"הלכת חבס")).