1. המבקשים עותרים להרשות להם לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל (כב' השופט ג. גדעון), לפיה נדחתה בקשתם לביטול החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 10.6.01 בה אושר מכירת ביתם למשיבים 3 ו- 4 (להלן: "המשיבים") תמורת 280 אלף דולר וכן הם עותרים לביטול הצו של ראש ההוצאה לפועל מתאריך - 1.7.01, לפיו ניתנה הוראה לבצע את המכירה כאמור לעיל. משיב 2 מונה ככונס נכסים (להלן: "כונס הנכסים") מטעם משיב 1, הוא בנק לאומי, הזוכה בתיק ההוצאה לפועל (להלן: "הבנק").
2. אומר בפתח הדברים שעיינתי בחומר ונחה דעתי שהחלטת ראש ההוצל"פ הינה עניינית ומפורטת ואין מקום להעתר לבקשה. למעשה ניתן לאמץ את החלטת כב' ראש ההוצל"פ אך ראוי להרחיב במידת מה, בנקודות מסויימות, לנוכח טענות שונות שהועלו ע"י הצדדים.
הקשר מגדיר מטרה ומטרה תוחמת הכרעה שיפוטית. האמור נכון במקרה דנא הן מבחינה מהותית והן מבחינה דיונית.
מהותית הכיצד? מונחת בפני בבקשה לבטל אישור עסקת מכירה. כפי שיובהר, הכלל הינו שאין לבטל הליכי מכירה בהוצל"פ אלא אם נתגלו פגמים מהותיים שפוגעים בתקינות ההליך. המדובר באיזונים, במשולש יחסים. הזוכה והחייב בתיק ההוצאה לפועל והקונה. איזונים משמע, השוואה בין קצוות שמושכים לכיוונים הפוכים. ככל וקצה אחד מושך בעוצמה רבה יותר, כך נוצר נטל על הקצה האחר למשוך את האיזון לצד שלו. בענייננו, המשיבים מתגוררים בבית מחודש 5/02. דהיינו, 3 שנים לפני מועד הגשת הבקשה הרלוונטית להליך זה. המשיבים אף סיימו את בניית הבית והשביחו את ערכו - אם כי יש מחלוקת באיזו מידה. נתון זה פועל נגד המבקשים. אין הדבר אומר שהמעשה העשוי אינו ניתן לביטול אך הנטל רב ביותר.
דיונית הכיצד? העתירה הינה למתן רשות ערעור. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על ערכאת הערעור לצפות על ההליך כולו ממעוף הציפור, לרבות התחשבות בשיקולים מעשיים. על המבקש רשות ערעור לשכנע את ערכאת הערעור כי בפנינו מקרה המצדיק התערבות בהליך שהתקיים אשר לגביו המחוקק קבע שאין חובה להעניק רשות ערעור.
3. הואיל והמשיבים ייפגעו בצורה ישירה היה ובית משפט זה ייעתר לבקשה, אתמקד תחילה בהם. בדיון שהתקיים בהליך קמא נשאל מבקש 1 -
"מה עיני עשו לא בסדר". תשובת המבקש -
"אני לא מכיר את הבן אדם הזה, אני יודע שגם אותם הוליכו שולל" (פרוטוקול מתאריך 14.7.05). עפ"י תשובה זו, המבקשים מודעים לכך שהמשיבים פעלו וקנו את הבית בתום לב. כמובן יש לכך משקל במלאכת האיזונים.
בהליך דנא ב"כ המבקשים מייחס חוסר תום לב למשיבים. זאת משום שהמשיב
"ידע היטב שמדובר במכירה ע"י כונס נכסים". על פי קו זה, המשיבים יחד עם אחרים הציעו הצעות שונות לקניית הבית שנדחו ע"י כונס הנכסים בשל הסטייה בין המחירים לבין חוות דעת השמאי. כונס הנכסים אף החזיר את המחאת הערבון שהופקדה. כעבור 3 חודשים נוצרה גמירות דעת בין המשיבים לבין כונס הנכסים שהמחיר החדש אשר הוצע ע"י המשיבים, הינו ראוי. המשיבים הציעו תחילה סך של 222 אלף דולר ובשלב השני 280 אלף דולר. לדעתו של ב"כ המבקשים, כונס הנכסים והמשיבים עשו קנוניה ועל כן אין להשאיר את המכירה על כנה. ב"כ המבקשים מעלה טענות שונות נגד כונס הנכסים בהקשר זה ולכך אתייחס בהמשך. בשלב זה ברצוני להתייחס להתנהגות המשיבים. דעתי הינה שהמבקשים לא הניחו תשתית לבסס את המסקנה שהמשיבים היו מעורבים בקנוניה. המשיב העיד בפני ראש ההוצאה לפועל, הוא הסביר שהוא התקשר לכונס הנכסים לבדוק מה מתרחש עם המכירה והוסבר לו שהוא יכול להגיש הצעה חדשה וכך פעל. כאשר נשאל המשיב
"איך יכול להיות שמוכרים לך נכס בלי שום התמכרות פומבית ומבלי שהחייב מוזמן להתמכרות" השיב,
"אני לא ידעתי מה כרוך בהתמכרות". להיבטים של העניין המתייחסים לקשר בין כונס הנכסים למבקשים אגע בהמשך. בשלב זה ברצוני להדגיש שלא הוכח שהמשיבים פעלו בחוסר תום לב. ההיפך הוא הנכון. עוד יצויין שהיה ותתקבל ההנחה שעל כל קונה מכונס נכסים להיות בקי ברזי הליכי הוצאה לפועל, ניתן יהא לדרוש שהנחה זו יפה היא גם לחייבים בתיק ההוצאה לפועל - המבקשים בענייננו. המסקנה המתבקשת הינה שהמשיבים פעלו בתום לב, קנו בית לפני מספר שנים בו הם מתגוררים כיום ועל כן יש לשקול היטב את האינטרסים והזכויות שלהם טרם יורה בית משפט על ביטול המכירה.
4. כונס נכסים נמדד על פי סרגל אחר מהמדידה של צד ג' אשר קונה דירה בהליכי הוצאה לפועל. על הראשון לנהל את הליכי המכירה על פי דרישות הדין והוראות ראש ההוצל"פ. כונס הנכסים אמור להיות בקי במבוך ההליכים שהרי לשם כך מונה לתפקיד. ניתן להתייחס אליו כידו המבצעת של ראש ההוצאה לפועל.
במקרה דנא, המבקשים טוענים שנפלו פגמים רבים בהליכי המכירה. סבורני כאמור שניתן להסתפק בעמדת ראש ההוצאה לפעול בנדון. יודגש בהקשר זה שראש הוצאה לפועל לא הגיע למסקנה שכונס הנכסים פעל בניגוד להוראותיו. עם זאת, ראוי להתייחס לשתי טענות שמעלים המבקשים, לפיהם לא הודע להם על הליך המכירה, ולא זומנו להליך ההתמחרות. כן נכון יהא להסביר מדוע מצאו לנכון המבקשים להגיש הליך זה בשנת 2005 כאשר ההחלטות נשוא הביקורת הערעורית ניתנו בשנת 2001. התשובה לכך היא שבין המבקשים וכונס הנכסים מתקיים הליך בפני בית משפט השלום. לטענת ב"כ המבקשים, עדותו של כונס הנכסים באותו הליך סללה את הדרך להגשת הבקשה לביטול המכירה בהוצאה לפועל. על פי טיעון זה הודה כונס הנכסים בהליך האחר שלא היתה תחרות בין המציעים. המבקשים מלינים על כך שהמכירה נערכה ללא התמחרות, ללא תחרות פומבית וללא מכרז כלל.
ראשית, רצוי לציין שעיינתי בפרוטוקול של בית משפט שלום ולא מצאתי בו גילוי המצדיק את העיכוב בהגשת הבקשה. לשאלת ב"כ המבקשים באותו הליך, הסכים כונס הנכסים כי
"במכירה הזו לא קיימנו התמחרות, כי לא היו הצעות מלבד הצעה אחת בודדת. לא היו הצעות לגביהן יכולתי להתייחס מאחר והם נפלו באופן משמעותי משיעורי הערכת הנכס" (עמ' 3 לפרוטוקול בבש"א 1459/03 בפני בימ"ש השלום בב"ש). נדמה שהמבקשים ידעו או יכלו לדעת את המידע האמור במועד מוקדם יותר מהדיון בו העיד כונס הנכסים. שנית, אף אם אקבל את הגישה לפיה היה על כונס הנכסים לנהל את ההליך בצורה אחרת מכפי שנוהל, התנהגותו והחלטת ראש ההוצאה לפועל מציגות את הדברים באור אחר.
כונס הנכסים הציג פרסום בעיתון מתאריך - 4.8.00 בדבר הזמנה להציע הצעות לרכישת דירת קוטג' שהוא הנכס נשוא ההליך (נספח ד' לתיק המוצגים). כן צירף מכתב הודעה למבקשים מתאריך 24.12.00 על מכירת הבית (נספח יא' לתיק המוצגים). ב"כ המבקשים טוען שמכתב זה הינו מזוייף ומציע שכונס הנכסים ייבדק במכונת אמת. עם כל הכבוד לב"כ המבקשים, מצויים אנו בהליך משפטי. אין הוא רשאי לצפות שערכאה שיפוטית "תרשיע" את המשיבים ואת כונס הנכסים על פי "כתב האישום" - רק מפני שהוא הכין אותו. כמובן שיש לבסס טענות עובדתיות. (אגב, הסבר כונס הנכסים בדבר הרקע להצעה השנייה של המשיבים דומה לגירסת המשיבים, ראה עמ' 6 לפרוטוקול בבש"א 1459/03). יצויין שב"כ המבקשים אינו טוען שהמבקשים לא קיבלו את המכתב אלא שהוא כלל לא נשלח. כונס הנכסים מפנה למכתב ששלח למבקשים מיום 19.2.01 (נספח יב'), לפיו הם ביקשו לקבוע פגישה כדי למצוא דרך לסילוק החוב. טוען כונס הנכסים שיש בכך לחזק את טענתו שהמכתב נשלח והתקבל ע"י המבקשים ועל כן הם שלחו מכתב תגובה. ברם, על אף הקוטביות העובדתית והרגשית בין המבקשים לבין כונס הנכסים בסוגיית המכתב, חשיבות העניין אינה רבה לנוכח החלטות שונות שניתנו ע"י ראש ההוצאה לפועל. הלה דחה את המכירה לתקופה של מספר חודשים לאחר שהמבקשים הודיעו שיש להם קונה פוטנציאלי. חרף הדחיות השונות וחרף העובדה שאינה שנוייה במחלוקת שהמבקשים ידעו על המכירה בחודשים שבין מרץ עד יולי 2001, לא הוצעה כל הצעה נוספת מצדם או מצד כל גורם אחר. המבקשים אף לא ביקשו בתקופה זו לבטל את הליכי המכירה על בסיס שלל הנימוקים שהעלו בבקשה הנדונה. יתרה מזו, המבקשים לא הגישו כל חוות דעת שמאי מטעמם על אף ההזדמנויות שהוענקו להם ע"י ראש ההוצאה לפועל. כפי שכתב ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו
"ביום 24/4/01 וביום 9/5/01 איפשרתי לחייבים להציע הצעות מטעמם בסכום העולה על ההצעה המוצעת ע"י הכונס. חרף החלטתי מיום 9/5/01 לא פנו החייבים למשרדו של הכונס. משכך, אין לי להסיק אלא כי הצעת החייבים איננה רצינית".
5. כפי שצויין לעיל,
"פגמים מהותיים שנפלו בהליך המכירה הם עילה לביטול אישור מכירה שניתן לפי תקנה 68 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל" (דברי כב' השופט טירקל ברע"א 5609/03 אדי מרי השקעות בע"מ נ' בנק דיסקונט, פ"ד נח (3) 97). ברם אין זה שיקול יחיד. בעניין רובננקו ציין כב' השופט ג'ובראן היבט אחר של העניין הן מבחינת שיקולי צדק והן מבחינת שיקולים כלכליים הרלוונטים להליך מכירה בלשכת הוצאה לפועל:
"במקום אחר עמדתי על שיקול נוסף, אותו יש להביא בחשבון מקום בו נדונה בקשה לביטול הסכם מכר. שיקול זה נוגע לצורך להגן על קונה תם לב, אשר ביקש לרכוש זכויות בממכר. הגנה זו על הקונה נועדה לתמרץ קונים פוטנציאלים להשתתף במכירות פומביות" (רע"א 2125/06, ציפורה רובננקו נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח' ורע"א 3704/04 חזן נ' טפחות בנק למשכנתאות (טרם פורסם)). עוד ראה דברי כב' השופט גרוניס בעניין וינקלר הרלוונטים לענייננו:
"אין לקבל את הגישה לפיה יכול החייב לבקש כרצונו, בכל עת, את ביטול המכר... בבוא בית משפט להכריע בבקשת חייב לבטל עסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר" (רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנה"פ, פ"ד נח (6) 721).
קיומו של פגם בהליכי מכירה בהוצאה לפועל אינו מביא מניה וביה לביטול ההליך. האיזונים עדינים. כפי שאין להתעלם מזכויות החייב, כך אין להתעלם מזכויות הזוכה וזכויות צד ג'. בחינת הפגם לרבות הפגם המהותי, אינה נערכת כהליך עונשי. המכר יבוטל כאשר יהא זה צודק לעשות כן בנסיבות המקרה. היה וההליך בסופו של דבר לא פגע בזכויות של צד אחד, אין לתת משקל לקיומו של פגם מהותי בשלב מוקדם יותר.
דברי כב' השופטת שטופמן בעניין גינות מקובלים עלי מאוד:
"אפילו נפל פגם בהליכי ההוצל"פ, ואין זו דעתי, הרי שעל פי הפסיקה המתגבשת בשנים האחרונות, דבר קיומו של פגם בהליך אינו גורר אחריו, אוטומטית, את בטלותו של ההליך מכל וכל, ובוודאי שלא כלפי צדדים שלישיים ורביעים. עקרון "התוצאה היחסית", המוכר גם כ"בטלות יחסית" מלמדנו כי תוצאתו של פגם, חמור ככל שיהא, צריך ויהא מושפע מטיבם של כלל הנסיבות בעניין הנדון... לאמור, אין פגם שנפל במעשה, פוסל, בהכרח, את תוצאת המעשה, אלא לבית המשפט מסור שיקול הדעת, לבחון את כלל הנסיבות האופפות את פעולתה הפסולה של רשות ואת תוצאותיה, ולאור זאת, יקבע באופן פרטני האם הפגם אשר נפל במעשה הרשות מגיע עד כדי הכרזה על בטלות הפעולה" (בר"ע (ת"א) 2056/04 גינות לאה ואח' נק בנק מזרחי בע"מ ואח').
מבחן היישום של התוצאה היחסית במקרה זה על מלוא הנסיבות מוביל למסקנה שאין מקום לבטל את אישור המכירה. בדיקת העניין באיזון הכולל תלמד שתוצאה אחרת אינה צודקת. בל נשכח כי דלת אמותיו של הליך זה הינו בקשה למתן רשות ערעור לביטול אישור מכירה שניתן לפני מספר שנים ביחס לבית בו מתגוררים המשיבים מספר שנים.
להשלמת התמונה יצויין, שלנוכח התוצאה אליה הגעתי, אין צורך לתחום את סדרי הדין הראויים בהליכי מכר ע"י כונס נכסים בהליכי הוצאה לפועל. העניין צויין לנוכח הפניית ב"כ כונס הנכסים לדברי המלומד בר-אופיר:
"שיטת ה"מכירה פומבית" או ההתמכרות שונה משיטת המכרז... מכירה פומבית נבדלת ממכרז רגיל גם בגמישות ובדינמיות שלה..." (הוצאה לפועל - הליכים והלכות, עמ' 481).
6. סוף דבר, על סמך האמור לעיל ונימוקי החלטת ראש ההוצאה לפועל, החלטתי שאין זה המקרה להעניק רשות ערעור.
המבקשים יישאו בהוצאות ושכ"ט המשיבים בסך 4,000 ש"ח להיום ובהוצאות כונס הנכסים בסך 2,500 ש"ח להיום.
ניתנה היום י' בטבת, תשס"ז (31 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.