1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דב פולוק) מיום 16.6.08.
2. המשיבה הגישה תביעה לבית משפט קמא לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים), בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בשנת 2001. לפי האמור בכתב התביעה, המשיבה הייתה עדה להתהפכות ג'יפ שכתוצאה ממנה נהרג בעלה ונפצע בנה. בד בבד עם הגשת התובענה הגישה המשיבה בקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. לבקשה צירפה המבקשת מסמכים המעידים על מספר ביקורים אצל רופא המשפחה בין השנים 2003 עד 2007. לפי האמור במסמכים אלו, מאז מועד התאונה המשיבה סובלת מ"תסמונת דיכאונית חרדתית" שמוצאת את ביטויה בחרדה, דיכאון, הפרעות שינה והפרעות ריכוז וקשב. בנוסף, לפי האמור במסמכים הנ"ל, המשיבה מטופלת בטיפול תרופתי לצורך התמודדות עם תופעות אלו. לבקשה צורפו גם אישורים מטעם עובדת סוציאלית בעריית ראשון-לציון, שלפיהם המשיבה לקחה חלק בקבוצת תמיכה להורים חד הוריים וכן מקיימת מדי פעם בפעם פגישות עם עובדת סוציאלית עקב האובדן שחוותה. עוד צורף לבקשה מסמך שנערך בשנת 2007 על ידי הפסיכיאטר פרופ' עמיחי לוי. לפי האמור במסמך זה, מאז התאונה המשיבה אינה מתפקדת כראוי בשום תחום מתחומי חייה וסובלת מ"סמפטומטולוגיה פוסט-טראומטית בוטה כולל רכיב של אבל 'מסובך'", שגורם לה להדחיק את הצורך בטיפול ולסרב לו. עוד נאמר במסמך כי מצבה של המשיבה "קשה ביותר". המשיבה שומעת קולות, רואה את התאונה בהקיץ, שנתה מופרעת על ידי חלומות בלהה, היא ניתקה קשרים חברתיים, אינה מקפידה על היגיינה אישית, אינה עובדת ואינה מתפקדת.
3. המבקשת התנגדה לבקשה למיוני מומחה בטענה כי בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שתביעת המשיבה היא להכרה בנזקים נפשיים שנגרמו לה כ"נפגע משני" בתאונת דרכים, אין בחומר הרפואי שצורף לבקשה כדי להצדיק מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. המבקשת טענה כי המסמכים שצורפו מטעם העובדת הסוציאלית אינם מסמכים המעידים על "טיפול רפואי" ולכן אינם עונים על דרישת התקנות. המבקשת הוסיפה כי גם המסמך שצורף מטעם פרופ' לוי אינו מסמך המעיד על טיפול רפואי, אלא מדובר בחוות דעת מומחה שהוזמנה בשנת 2005 לצורך תביעת התלויים של בעלה המנוח של המשיבה שהתנהלה באותו זמן בבית המשפט. לפיכך, כך טענה המבקשת, אין בחומר שצורף לבקשה כדי להעיד על טיפול רפואי רציף שקיבלה המשיבה ממועד התאונה ועד להגשת התובענה.
4. המשיבה הגיבה לטענות המבקשת במסגרת השלמת טיעון מטעמה. לדברי המבקשת, לאחר התאונה היא טופלה במשך מספר פגישות אצל פסיכולוגית קלינית, אך מאחר והרגישה כי הטיפול אינו מיטיב את מצבה, היא הפסיקה אותו. לאחר מכן, היא טופלה בטיפול תרופתי, באמצעות תרופות שרשם לה רופא המשפחה. בנוסף, היא פנתה לקבוצת תמיכה ולטיפול נפשי פרטי. לדברי המשיבה, בהמשך, בשנת 2005 ובשנת 2007, ומשלא הוטב מצבה, היא פנתה לפרופ' לוי, שאיבחן את מצבה, כמפורט לעיל, והמליץ לה על המשך טיפול פסיכיאטרי. לדבריה, הפניות אל פרופ' לוי לא נעשו לצורך הליכים משפטיים אלא כחלק מטיפול. המשיבה הוסיפה כי מדברי פרופ' לוי, לעניין הכחשת מצבה, אף ניתן ללמוד מדוע הטיפול הרפואי שקיבלה לא היה "טיפול מלא". עוד ציינה המשיבה כי בעקבות הפנייתו של פרופ' לוי, היא מטופלת כיום אצל ד"ר רפפורט, שהמליץ על המשך טיפול תרופתי. לטענת המבקשת, באמור לעיל יש כדי להוות "ראשית ראיה", כנדרש לצורך מינוי מומחה רפואי.
המבקשת, בהשלמת טיעון מטעמה טענה כי המסמכים מטעם פרופ' לוי וד"ר רפפורט אינם מעידים על טיפול רפואי אותנטי.
5. בית משפט קמא, בהחלטתו נשוא הבקשה הנוכחית, קיבל את הבקשה והורה על מינוי מומחה. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה את הבקשה שלפניי. בבקשה חוזרת המבקשת על עיקרי טענותיה כפי שנטענו לפני בית משפט קמא וקובלת על כך שבית משפט קמא לא התייחס בהחלטתו לטענות אלו ואילו המשיבה חוזרת אף היא על טענותיה שהובאו לעיל ומבקשת לאשר את החלטת בית משפט קמא.
6. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
7. כידוע, מקום בו מדובר בתביעה לפי חוק הפיצויים, וקיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות, ייעתר בית המשפט לבקשה למינוי מומחה. ערכאת הערעור מצדה אינה נוטה להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית למנות מומחה רפואי. זאת, בין השאר, מכיוון שדחיית בקשה למינוי מונעת מהתובע בתביעה לפי חוק הפיצויים כל אפשרות להוכיח את תביעתו (ר' בר"ע 1338/90
שיק נ' מטלון).
8. המקרה הנוכחי אינו נופל בגדר המקרים הנדירים שבהם יש מקום להתערבות מצד ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית למנות מומחה רפואי בתביעה לפי חוק הפיצויים. אף אם נביא בחשבון רק את אותם מסמכים המעידים על הטיפול הרפואי שקיבלה המשיבה מרופא המשפחה, ונתעלם מכל אותם מסמכים שלגביהם טענה המבקשת כי לא היה מקום להסתמך עליהם לצורך החלטה בבקשה, די בכך כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה.
זאת ועוד, המסקנה האמורה מתחזקת נוכח האמור במסמך מטעם פרופ' לוי, לפיו אחד הסימפטומים של הבעיה הרפואית שממנה סובלת המשיבה הוא הדחקת הצורך בטיפול, דבר שאף מנע ממנה לקבל את מלוא הטיפול הרפואי הדרוש לה. בנסיבות אלו, שבהן יתכן כי המשיבה נמנעה מקבלת טיפול רפואי מעבר לזה שפורט בבקשתה, לא מכיוון שלא נזקקה לטיפול רפואי נוסף, אלא מכיוון שמחלתה מנעה ממנה לעשות כן, אי מינוי מומחה רפואי שיבחן את מצבה של המבקשת בנימוק שהמבקשת לא צירפה די מסמכים המעידים על קבלת טיפול רפואי, דבר שמשמעתו המעשית היא דחיית התביעה, עלול לגרום עוול למבקשת.
9. נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
10. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 7,500 ש"ח.
11. המזכירות תשלח העתקים מההחלטה לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום, י"ג בתשרי, תשס"ט (12 באוקטובר 2008), בהעדר הצדדים.