1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה שדיאור, בשא 1376/08), מיום 2.7.2008 בה נדחתה בקשת המבקשת (להלן:
גב' אדוארדס) למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבים 1-3 (להלן:
המשיבים) שלא למנות כל מועמד למשרה של מפקח עבודה ראשי במשרד התמ"ת, וכן להאריך את מינויה בפועל של גב' אדוארדס בתפקיד זה. זאת, עד לתום הדיון בהליך העיקרי. כמו כן, לפני בקשה למתן סעד זמני, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור או בערעור, ככל שתינתן הרשות לכך.
2. ואלה העובדות לכאורה, כפי העולה מהחלטת בית הדין האזורי בהליך הזמני. הגב' אדוארדס מועסקת במשיבה 2 בתפקיד "סגנית מפקח עבודה ראשית" מיום 15.12.1991. לאחר פרישתו לגמלאות של מפקח העבודה הראשי, החלה הגב' אדוארדס, ביום 1.1.2005, למלא תפקיד זה (להלן:
משרת
המפקח או
התפקיד). זאת, על פי מינוי בפועל אשר הוארך מעת לעת.
3. ביום 15.1.2006 החליטה הממשלה, בעקבות המלצת ועדת השירות במשיבה 3 לפטור את משרת המפקח מחובת מכרז פומבי, וזאת בתנאי שיקויים הליך מיוחד של איתור מועמד מתאים, כפי שנקבע באותה החלטה.
לאחר חילופי מכתבים בין גב' אדוארדס לבין גורמים במשיבים, בהם, בין היתר, קבלה היא על הרכב ועדת האיתור, ועל עצם הליך איוש המשרה באמצעות ועדת איתור, הגישה גב' אדוארדס את מועמדותה בפני ועדת האיתור. הועדה התכנסה ביום 13.6.2007, ובתום הדיון, החליטה כי שני מועמדים נמצאו ראויים למשרת המפקח: גב' אדוארדס, והמשיב 4 (להלן:
מר אלעזרי). בנוסף, "
הוחלט להביא את הסוגיה בפני היועמ"ש לממשלה האם ניתן להציג בפני השר שני מועמדים".
ביום 28.11.2007 נערכה ישיבה אצל המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שלאחריה סוכם שאין מקום להביא את שני המועמדים בפני השר, והנכון הוא לבחור במר אלעזרי. זאת, לאור העובדה שכל ארבעת חברי ועדת האיתור סברו שמר אלעזרי ראוי לתפקיד, ורק שניים מהם סברו שגם הגב' אדוארדס ראויה לו.
ביום 26.2.2008 אושרה הארכת המינוי בפועל של הגב' אדוארדס עד לסוף חודש מרץ 2008, תוך שהובהר שלא תאושר הארכה נוספת מעבר לתקופה זו. ביום 9.3.2008 התכנסה ועדת האיתור, אשר המליצה פה אחד על מינויו של מר אלעזרי לתפקיד, וזאת לאחר שהתברר שאין בתלונות שהועלו נגדו, כדי למנוע את המינוי.
4. ביום 15.4.2008 עתרה הגב' אדוארדס לבית הדין האזורי, בתביעה לסעד הצהרתי אשר יורה שלא למנות את מר אלעזרי לתפקיד, כל עוד לא בוצע והתקיים מכרז פנימי לאיוש משרת המפקח. בנוסף טענה הגב' אדוארדס, כי החלטת ועדת האיתור בטלה, עקב פגמים היורדים לשורשו של עניין בהתנהלותה ובהרכבה. בתוך כך, טענה הגב' אדוארדס כי הועדה פעלה בהרכב חסר עם פסילתו של אחד מחבריה, וזאת בניגוד להחלטת הממשלה בעניין הרכב הועדה, וכן כי לא ניתן ביטוי למינה של הגב' אדוארדס כפי המתחייב מההוראות בדבר ייצוג הולם
בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959.
5. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה הגב' אדוארדס בקשה לסעד זמני אשר יורה למשיבים "
שלא למנות, על פי המלצתה של ועדת האיתור לשר הממונה, כל מועמד אחר למשרה של מפקח עובדה ראשי במשרד התמ"ת...." וכן להורות למשיבים
"להמשיך ולהאריך את מינויה בפועל של המבקשת...עד לתום הדיון בתיק העיקרי ו/או להחלטה אחרת...".
בית הדין האזורי דחה את הבקשה לסעד זמני. בתוך כך, נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שהגב' אדוארדס הגישה מועמדות לועדה, הופיעה בפניה והגישה אליה מסמכים, וכחמישה חודשים לאחר שנודע לה כי היא לא נבחרה לתפקיד. בנוסף, נדחתה טענת הגב' אדוארדס לפיה הרכב הועדה החסר, מהווה פגם היורד לשורשו של עניין ומצדיק את ביטול החלטתה.
6. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני במסגרת בקשת רשות הערעור, ונתתי דעתי לנימוקי הבקשה, אני מחליטה כי דין הבקשה להידחות.
הכלל הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעניין מתן סעדים זמניים (ראו: בר"ע 1037/01
יעל ענבר - התעשייה האווירית לישראל בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 3.4.2001; דב"ע נג/152-3
פינשמידט - אי.אס.אי. מכשור מדעי לישראל, לא פורסם, ניתן ביום 3.6.1993). במקרה שלפני, לא מצאתי כי יש מקום לחרוג מכלל זה. נחה דעתי, כי המשקל אשר נתן בית הדין לשיהוי בהגשת התביעה, בשים לב למועדים האמורים לעיל, הינו סביר בנסיבות. בית הדין נתן דעתו לזמן הרב שחלף מהמועד בו ידעה הגב' אדוארדס על החלטת הממשלה למנות ועדת איתור לתפקיד, על הרכב הועדה בפועל, וכן על המועד בו ידעה היא על שלא נבחרה לתפקיד.
בנוסף, בית הדין האזורי התייחס לטענות הגב' אדוארדס, כפי שהובאו לפניו בבקשה לסעד הזמני, החלטתו מפורטת ומנומקת כדבעי, ולא מצאתי בה טעות משפטית או אחרת המצדיקה מתן רשות ערעור. בתוך כך, התבסס בית הדין האזורי על ההלכה לפיה "
על מתמודד הטוען לפגם בהליכי המכרז, ופגם זה ידוע לו, להעלות את טענתו לפני ההתמודדות וקבלת ההחלטה ולא לאחר שהצעתו או מועמדותו נדחתה" (ראו: עע1279/02
מדינת ישראל - שלמה כרמי, פד"ע לח 415). על פני הדברים, ובשים לב לשלב בו נמצא ההליך, מסקנתו המשפטית של בית הדין האזורי מעוגנת היטב בתשתית העובדתית הלכאורית אשר נפרשה בפניו, ועל כן, ולאור ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בבקשה למתן או אי מתן סעד זמני אלא אם הפעיל בית הדין את שיקול דעתו שלא כהלכה (ראו: דב"ע שן/14-41 ו
עד עובדי קבוצת הקשר של תדיראן בע"מ ואח' - תדיראן בע"מ, פד"ע כב 92; דב"ע נה/247-3
המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244) - דין הבקשה להידחות.
7.
סוף דבר - הבקשה נדחית, ללא צו להוצאות.
משנדחתה בקשת רשות הערעור, מתייתר הדיון בבקשה למתן סעד זמני.
ניתנה, בהעדר הצדדים, היום, י"ט תמוז, תשס"ח (22 ביולי, 2008), ותישלח לצדדים.