לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עירית כהן) מיום 2.3.08 בבש"א 8022/06, 8818/07 (ת"א 10614/05) בו התקבל ערעור של המשיבה על החלטות של כב' הרשם אורי פוני מיום 2.11.06 ומיום 25.11.07 לדחות את בקשתה לביטול פסק דין שניתן נגדה לטובת המבקשת בהעדר הגנה ולהאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.
פסק הדין בהעדר הגנה ניתן ביום 18.1.06. המשיבה חויבה בו לשלם למבקשת סך של 200,000 ש"ח, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, ובנוסף נצטוותה לחדול מלהמשיך ולשווק מוצרים הנושאים את מותג הכשרות של המבקשת. המשיבה הגישה ביום 17.5.06 בקשה לביטול פסק הדין. בין היתר טענה המשיבה בבקשה כי כתב התביעה לא הומצא לה מעולם כדין וכי קיומו של ההליך נודע לה לראשונה ביום 24.4.06, עת קיבלה הודעה מהבנק על עיקול חשבונותיה. עוד נטען כי בידי המשיבה טענות הגנה טובות ביותר נגד התביעה. בהחלטתו מיום 2.11.06 דחה הרשם את הבקשה בשל הגשתה באיחור, וחייב את המשיבה בתשלום הוצאות. נקבע בהחלטה כי פסק הדין הומצא למשיבה כדין ביום 19.1.06, וכי בכל מקרה במועד זה המשיבה ידעה על קיומו של פסק הדין באופן שהחל את מרוץ הימים להגשת בקשה מטעמה לביטול פסק הדין. ממילא, הגשת הבקשה ביום 17.5.06 נעשתה 3 חודשים לאחר תום המועד האחרון לכך (30 ימים מיום 19.1.06). המשיבה ערערה על החלטת הרשם (בש"א 8022/06). ביום 17.6.07 פסק בית המשפט (כב' השופטת עירית כהן) לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לרשם על מנת שידון בבקשת המשיבה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, וככל שאותה בקשה תתקבל - גם בשאלת סיכויי ההגנה של המשיבה. פסק הדין בערעור נומק בכך שהמשיבה הגישה לרשם בקשה להארכת המועד, אך הרשם לא היה ער לכך, ולפיכך דחה את הבקשה לביטול פסק הדין בלא שהתייחס לבקשה להארכת המועד ולסיכויי ההגנה של המשיבה. הדיון החוזר התקיים בפני הרשם ביום 24.9.07. ביום 25.11.07 החליט הרשם לדחות את בקשת המשיבה להארכת מועד. נימוקו לכך הוא שהתצהיר התומך בבקשת המשיבה לביטול פסק הדין, עליו נסמכה גם בקשתה (מיום 18.9.06) להארכת מועד, אינו מציג כל נימוק לאיחור בהגשת הבקשה, לא כל שכן טעם מיוחד כנדרש בתקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. זאת ועוד, הבקשה להארכת מועד הוגשה על ידי המשיבה ארבעה חודשים לערך לאחר שהגישה את בקשתה לביטול פסק הדין, וגם זאת בדרך אגב ובמתכונת של "הודעה". אף לאיחור זה לא נמצא לרשם הסבר. המשיבה ערערה גם על ההחלטה השניה של הרשם (בש"א 8818/07). ערעור זה התקבל (על ידי כב' השופטת כהן) ביום 2.3.08, תוך חיובה של המבקשת בתשלום הוצאות. על כך מתבקשת רשות הערעור.
פסק הדין מיום 2.3.08 מורכב משלושה שלבים. בשלב
הראשון, בית המשפט בחן את הטענות המופיעות בכתב התביעה אל מול טענות ההגנה המפורטות בתצהירו של מנהל המשיבה (עליו הוא לא נחקר על ידי ב"כ המבקשת). מסקנתו של בית המשפט היא שככל שהמשיבה תצליח להוכיח את העובדות להן טוען מנהלה בתצהיר, כי אז "
תהיה לה הגנה טובה בפני התביעה, ולכן ראוי כי טענות אלה תתבררנה בבית המשפט". בשלב
השני, נבחנה מידת ההצדקה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט סקר את נימוקיה של המשיבה לאיחור: המצאת פסק הדין בפקסימיליה; מחלוקת בשאלה האם המשיבה קיבלה את פסק הדין; העדר ציון מספר ח.פ. של המשיבה בפסק הדין; שיבוש בציון שמה של המשיבה בפסק הדין; והצהרת מנהל המשיבה על כניסתו לתפקיד רק לאחר מות אמו באופן שהצריך זמן להתאקלמותו בתפקיד. "
בנימוקים אלה", קבע בית המשפט, "
כאשר הם מצטרפים לסיכויי ההגנה של המערערת (המשיבה דנן - מ.ס.)
,
יש כדי להוות טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין". בשלב
השלישי, נבחנה הבקשה לביטול פסק הדין גופה. בקשה זו התקבלה אף היא, לנוכח סיכויי ההגנה של המשיבה אליהם מצטרפים נימוקיה לאי-הגשת כתב ההגנה במועד, הדומים לנימוקיה לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לצד כל אלה, ביטול פסק הדין הותנה בהפקדת ערבות בנקאית על ידי המשיבה בקופת בית המשפט במלוא סכום פסק הדין. הפקדה זאת הוצעה על ידי המשיבה, הן במסגרת בקשתה לביטול פסק הדין והן במסגרת ערעורה על החלטת הרשם. בית המשפט סבר כי בנסיבות המקרה ראוי להתנות את ביטול פסק הדין במימוש ההצעה, וזאת על מנת ליצור איזון הולם בין חשיבות ההקפדה על לוחות זמנים, בהם לא עמדה המשיבה, לבין חשיבותה של זכות הגישה לערכאות המחייבת זהירות מיוחדת לפני נעילת דלתות בית המשפט בפני המשיבה וחסימת דרכה להוכיח את הגנתה.
בבקשת רשות הערעור תוקפת המבקשת הן את ביטול פסק הדין והן את חיובה לשלם למשיבה הוצאות בסך של 7,500 ש"ח. המבקשת טוענת כי תוצאה זו אינה הולמת את הזילות שהמשיבה הפגינה בסדרי הדין ובבית המשפט, וכי יש בה, ראשית, משום מתן פרס לבעל דין המזלזל בסדרי הדין, ושנית, משום הטלת קנס על בעל דין שעומד על זכויותיו הדיוניות ומסרב להתנדב להסכים לביטול פסק דין בו זכה כדין בהעדר הגנה. לטענת המבקשת, המשיבה העלימה במסגרת בקשתה לביטול פסק הדין את החלטת ראש ההוצאה לפועל שניתנה 3 ימים קודם לכן, בה נקבע כי פסק הדין הומצא למשיבה בדואר ובפקסימיליה אך המשיבה התחמקה מלקבל את דבר הדואר וסירבה לחתום. אי-גילוי ההחלטה, טוענת המבקשת, אפשר למשיבה לטעון בבקשתה כי קיומו של פסק הדין נודע לה רק בסמוך קודם לכן. המשיבה נאלצה להודיע כי היא מבקשת ארכה להגשת הבקשה רק 4 חודשים לאחר מכן ורק לאחר שהמבקשת הציגה לרשם את החלטת ראש ההוצאה לפועל. גם באותה הזדמנות לא הציגה המשיבה את הטעם האמיתי לאיחור - שהוא, לדעת המבקשת, יחסה המזלזל של המשיבה לבית המשפט ולפסק הדין - אלא העלתה שורה של טעמים שבעיני המבקשת אין ולא כלום בינם לבין המציאות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי פסק הדין של בית משפט השלום בערעור העמיד בראש סולם השיקולים את שאלת סיכויי ההגנה של המשיבה, למרות שלפי ההלכה הפסוקה אין מדובר אלא בשיקול משני. זאת ועוד, פסק הדין כלל לא העניק משקל למשך האיחור הניכר (מספר חודשים) בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ואילו הטעמים לאיחור שנמנו בפסק הדין אינם עולים בקנה אחד עם העובדות ואינם מסוגלים לשמש "טעם מיוחד" להארכת המועד.
לאחר ששקלתי טענות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתשובה עליה, כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
בקשת רשות הערעור אינה סבה על הכרעה ראשונה של הערכאה הדיונית, אלא על הכרעה שכבר הועמדה פעם אחת לבחינה במסגרת ערעור. הימצאותנו ב"גלגול שלישי" של אותה סוגיה מצמצמת עד למאוד את היקף ההתערבות של ערכאת ערעור נוספת באותו עניין, וזאת בהתאם להלכת ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123. שם נקבע כי בדרך כלל אין לבעל דין זכות לכך שעניינו יובא בפני יותר משתי ערכאות, וכי תפיסת יסוד זו חייבת להנחות את הערכאה הדנה בבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בערעור. במקרה כזה "
בית המשפט אינו נותן דעתו אך ורק אל מה שנפסק, כדי לבחון אם נכונה ההלכה שיצאה מלפני הערכאה הקודמת, אלא המשקל המכריע מוענק לשאלה, אם יש חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף" (עמ' 126). ממילא "
אמת המידה, על פיה יוכרע בבקשה, אינה אם אכן מקובלת על בית המשפט, שדן בבקשת הרשות לערער, התוצאה, אליה הגיעה הערכאה הקודמת, ואם היה פוסק בדרך בה פסקה הערכאה הקודמת", אלא האם השאלה המתעוררת במסגרת הבקשה הנה בעלת חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית בעלת אופי כללי ועקרוני, ושנפקותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים לסכסוך (עמ' 127-128). כלל זה תקף גם בנסיבות שלפנינו, בהן ערכאת הערעור מתבקשת לקיים "גלגול שני" של ערעור על החלטת רשם של הערכאה המבררת בבקשה לביטול פסק דין שניתן על ידו בהעדר הגנה, לאחר שהעניין נבחן כבר פעם אחת במסגרת ערעור. אמנם אותו ערעור נדון בפני שופטת של אותה ערכאה בה מכהן הרשם, אולם כבר הובהר כי "
למרות שמדובר במקרה בו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בפני מותב אחד על החלטה של רשם בבית משפט המחוזי, יש לראות בהן שתי ערכאות נפרדות, ולכן טענתו של המבקש כי יש ליישם אמות מידה שונות בתיק דנן, דינה להידחות" (רע"א 376/07
גולדנברג נ' רובנר, מיום 14.6.07). ועוד נאמר: "
יש להתייחס לבקשה מעין זו שבענייננו ככלל כאל בקשה בגלגול שלישי, שהרי כזאת היא מהותית - שני שופטים דנו בתיק, זה בערעור על זה; ואם כך, אף אם לא היתה כאן 'ערכאה' אחרת בהיבט ה'מוסדי', שכן שניהם דרים תחת קורת גגו של בית המשפט המחוזי, הנה במובן המהותי, והוא עיקר, היתה גם היתה ערכאת ערעור" (רע"א 6520/05
Kirkham Holdings Limited
נ'
Albany Park Limited, מיום 18.8.05). עד כדי כך מגיע כוחו של עיקרון זה, שבהסתמך עליו ציין לאחרונה כב' השופט גרוניס כי דעתו נוטה להחיל את מבחני הלכת
חניון חיפה גם על בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בו
נדחה ערעור על החלטת רשם בית המשפט המחוזי שלא לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה (ע"א 1782/06
משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ, מיום 6.4.08). אם כך לגבי פסק דין המסיים את ההליך וחוסם בפני הנתבע את הוכחת הגנתו בבית המשפט, לא כל שכן שכך לגבי פסק דין כמו זה שלפנינו, הפותח את ההליך לדיון מחודש ואינו מונע בעד המבקשת את הוכחת תביעתה. "
כאן השיקול שבית משפט השלום טרם סיים את מלאכתו ומדובר בפסק דין שעדיין אינו מכריע בזכויות בעלי הדין הוא בעל חשיבות רבה ומקטין עוד יותר את הסיכוי שבית המשפט ייעתר לבקשה" (ש' לוין,
תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) בעמ' 180-181). על נסיבות כאלו נאמר ברע"א 11135/05
עזבון המנוח גלעד זר ז"ל נ' מחמוד (מיום 4.1.06, בפסקה ה.1):
"
הבקשה שבפנינו אינה עוסקת בתובענה לגופה כי אם בשאלה הפרוצדוראלית של ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה. בעניינים דיוניים כגון אלה ממעט בית משפט זה להתערב: 'החלטות ביניים בעניינים דיוניים מסורות דרך כלל לשיקול דעתו של השופט בערכאה הדיונית (רע"א 8057/03
בנק לאומי נ' ע.ד.נ. גולן (לא פורסם)), ואינן מסוג העניינים אשר בית משפט זה נזקק להם במסגרת דיון בגלגול שלישי' (רע"א 3133/04
רחמים שמואל נ' הדסה נעורים (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; ראו גם רע"א 2340/96
יעיש יהושע נ' "ציון" - חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) - הנשיא ברק; רע"א 7581/97
מ.מ. הנדסה בע"מ נ' מיוסט אליעזר (לא פורסם) - הנשיא ברק)".
ודוק: כמו רע"א 11135/05, גם ההליך שבפנינו נחשב ל"גלגול שלישי" אף שפסק הדין הנתקף בגדרו
הפך את החלטת הרשם. "
עצם העובדה כי בפסק דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר 'גלגול שלישי'" (בש"א 4511/05
עיריית בת ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ, מיום 17.7.05).
אף לא אחת מטענות המבקשת מעוררת שאלה העונה על המבחן שנקבע בהלכת
חניון חיפה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", רוצה לומר: שאלה בעלת השלכה חוקתית, ציבורית או משפטית החורגת מהסכסוך הפרטני הנטוש בין המבקשת לבין המשיבה. טענות המבקשת עוסקות בניתוח הטעמים שהוצגו על ידי המשיבה לאיחור בהגשת בקשותיה, לרבות ניתוח המסמכים בהם תמכה המשיבה טענות אלו. מדובר בדיון שכל כולו נוגע למערכת היחסים הקונקרטית בין הצדדים ושאינו מעורר שאלה עקרונית כלשהי הטעונה הבהרה או ליבון למען העמדת ההלכה על מכונה. על כגון דא נאמר: "
לא זו מטרתו של הערעור השני; גם אם נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא - ומבלי להכריע בעניין זה - הרי שלא נמצאה בנסיבות המקרה עילה להתערבותי בשיקול דעת זה" (רע"א 3954/98
קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ, מיום 15.11.98, בפסקה 6). כך במיוחד שעה שמדובר בניסיון לערער על החלטה שלא הכריעה באופן סופי בזכויות הצדדים אלא רק פתחה את ההתדיינות הנוגעת לזכויות אלה לדיון מחדש. לא כל שכן שכך שעה שפתיחת הדיון הותנתה בהעמדת בטוחה של ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק הדין. בטוחה זו מגנה על המבקשת מפני אפשרות של סיכול יכולת הגבייה מהמשיבה כתוצאה מהתארכות ההליך הנובעת מביטול פסק הדין. הוא הדין לשאלת הוצאות המשפט שהוטלו על המבקשת. בידוע הוא כי בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בפסיקת הוצאות של הערכאה הקודמת אלא במקרים חריגים שבחריגים. אם כך בערעור בזכות, על אחת כמה וכמה שכך בבקשה להרשות הגשת ערעור בסוגיה זאת (רע"א 8856/06
גרינפלד נ' הירקון בע"מ, מיום 17.7.07, בפסקה ח'; רע"א 1187/07
עוקלה נ' קצין התגמולים, מיום 22.7.07).
בשולי הדברים, ומעבר לצורך, נציין כי המסמכים המצורפים לבקשת רשות הערעור אינם תומכים בטענת המבקשת כי המשיבה הסתירה בבקשתה לביטול פסק הדין את ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל הדוחה את בקשתה לביטול הליכי ההוצאה לפועל והקובעת את תקינות המצאת פסק הדין בחודש ינואר 2006. אמנם החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה ביום 14.5.06, אך לפי התדפיס שצירפה המבקשת ההחלטה הועברה אל מזכירות לשכת ההוצאה לפועל ביום 15.5.06, והודפסה על ידי המזכירות ואושרה כמתאימה למקור ביום 18.5.06. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 17.5.06, לפני הדפסת ההחלטה.
מטעמים אלה לא ראיתי צורך בקבלת תשובה לבקשת רשות הערעור, והחלטתי לדחותה על אתר בלא צו להוצאות. הערבות הבנקאית תושב למבקשת.
ניתנה היום י"ז בניסן תשס"ח (22 באפריל 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.