החלטה בתיק ברע 349/08

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (דמ 9366/06 ; השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר גמליאל ומר עמיר), בו נקבע כי על המבקשת (להלן : החברה) לשלם למשיב את הסכומים הבאים : 5,387 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, 5,889 ש"ח בגין תמורת הודעה מוקדמת, 4,704 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית ו - 1,683 ש"ח בגין דמי הבראה.

2.         המשיב הועסק על ידי החברה שתחום עיסוקה הוא ביצוע עבודות גינון וגיזום עצים החל מיום 4.9.2005. לטענת החברה, בחודש נובמבר 2005 עבר המשיב מיוזמתו לעבוד בחברת ארזים חברה לגיזום עצים בע"מ (להלן : חברת ארזים). על אף האמור אין חולק, כי עד לחודש מרץ 2006 הנפיקה החברה תלושי שכר למשיב. לטענת החברה, נעשה הדבר מסיבות טכניות בלבד, כאשר חברת ארזים השיבה לחברה את הסכומים ששילמה למשיב כנגד חשבוניות.

3.         ביום 30.11.2006 הגיש המשיב תביעה נגד החברה ונגד חברת ארזים. בכתב התביעה נטען כי שתי החברות היו מעבידותיו במשותף וכי הועסק בהן החל מיום 4.9.2005 ועד ליום 26.9.2006, עת פוטר מעבודתו. בכתב התביעה הדגיש המשיב כי תחום עיסוקן של החברות הוא זהה וכי החברות פועלות מאותם משרדים ומעסיקות אותם עובדים. המשיב הוסיף וטען כי משפוטר מעבודתו על אתר זכאי הוא לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. עוד טען המשיב כי הוא זכאי בנוסף לתשלום פדיון חופשה שנתית, דמי חגים ודמי הבראה.

4.         החברות הכחישו, כאמור, מכל וכל את זכאותו של המשיב לסכומים הנתבעים על ידו, וטענו כי הועסק בכל אחת מהן בנפרד למשך תקופה שאינה עולה על שנה, ולכן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. החברות הכחישו גם את טענתו של המשיב, לפיה פוטר ממקום עבודתו וטענו כי הפסקת העבודה נעשתה בהסכמה. לטענת החברות, המשיב חב להם סכומי כסף, ולכן ככל שיפסק לזכותו סכום כלשהו יש לקזזו מהסכומים שהמשיב חב להן.

5.         בית הדין האזורי לאחר ששמע עדויות הצדדים קיבל את תביעת המשיב ברובה, תוך שהוא מסתמך על פסק דינו של בית דין זה בע"ע 1359/00 עמיאל כהן - כימיקלים לישראל בע"מ, בו נדונה השאלה מהן הנסיבות בהן יורם מסך ההתאגדות באשכול חברות. בית הדין האזורי היה מודע לעובדה כי במקרה דנן אין מדובר באשכול חברות, אך המשיך וקבע כי מהתשתית העובדתית שהונחה בפניו יש להרים את מסך ההתאגדות בין שתי החברות. בית הדין האזורי עמד על כך שהמדובר בחברות שתחום עיסוקן זהה ומענן הרשום ברשם החברות זהה אף הוא. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי החברות עבדו תוך שיתוף פעולה תחת אותה הנהלת חשבונות ולכן " מבחינת התובע, הלכה למעשה, מלבד השינוי בשם החברה שהנפיקה לו את תלושי השכר החל מחודש 4/06, לא היה כל שינוי בתוכן או באופן העסקתו".

6.         בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיב באשר לנסיבות סיום העסקתו וקבע כי החברות לא היו מעוניינות בהמשך העסקתו של המשיב, ולכן יש לראות בו כמי שפוטר ממקום עבודתו. לאור האמור, פסק בית הדין האזורי למשיב פיצויי פיטורים ותמורת הודעת מוקדמת בסכומים שפורטו לעיל . בית הדין האזורי קבע גם כי משלא הוצגו פנקסי חופשה על ידי החברות יש לחייבן גם בתשלום פידיון חופשה שנתית. תביעת של המשיב לתשלום דמי חגים ופיצוי בגין הפסד דמי אבטלה שנגרם כתוצאה מסירובן של החברות להמציא לו מכתב פיטורים נדחה. בנוסף, נדחתה טענת הקיזוז שהעלו החברות .

7.         על פסק דינו של בית הדין האזורי הגישה החברה את בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה העלתה הטענות הבאות :  אין כל זיקה או קשר בין שתי החברות שנקבע לגביהן כי הן מהוות "מעבידות במשותף" של המשיב ; החברות פועלות ממשרדים שונים ובעלי המניות בכל אחת מהחברות שונים; לא התקיימו המבחנים שנקבעו בפסיקה לשם הרמת מסך בין חברות ;  כפי שעולה מעדות מנהל חברת ארזים וכן מעדותו של המשיב עצמו תנאי העסקתו במסגרת החברה היו שונים לחלוטין מתנאי העסקתו בחברת ארזים ;  הקמתה של חברת ארזים נעשתה על רקע שינוי מהותי בצרכי העבודה ; בחודשים נובמבר 2005  - מרץ 2006 הונפקו תלושי השכר על ידי החברה בשל סיבות טכניות ; המשיב עסק במהלך התקופה בה הועסק בחברת ארזים בהקמת עסק מתחרה וכן עבד בעבודות פרטיות, נתון המשליך על מהימנות גרסתו ; בנסיבות אלה גם קביעת בית הדין האזורי לפיה פוטר המשיב מעבודתו אינה יכולה לעמוד  ויש לקבוע כי המשיב נטש את מקום עבודתו ; לחלופין ככל שיקבע כי המשיב פוטר מעבודתו התנהלותו כפי שפורטה לעיל מחייבת שלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לו ; טעה בית הדין האזורי כאשר לא אפשר הגשת ראיות נוספות לאחר ישיבת ההוכחות. 

8.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שהונח בפני הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור. בית הדין האזורי שמע את הצדדים וקבע כי נסיבות המקרה מעידות כי החברות היו מעבידות במשותף של החברה. בית הדין האזורי הסתמך על מסכת הראיות שנפרשה בפניו וקבע כי ההפרדה בין החברות הייתה מלאכותית, וכי למעט זהות המעסיק כפי שהשתקפה בתלושי השכר לא היו שינוי ממשי בתנאי העסקתו משך כל התקופה, מושא דיוננו. פסק דינו של בית הדין האזורי בהיר, מפורט ומנומק כראוי. פסק הדין מעוגן היטב בתשתית הראייתית כפי שנפרשה בפניו, בנסיבות המיוחדות של המקרה ובהלכה המשפטית הנוגעת לעניין ואין הצדקה להתערבות בפסיקתו. לעניין זה נוסיף כי מעיון בפרטי החברות עולה כי שמה הקודם של חברת ארזים היה "חכמון זילבר בע"מ", כאשר שמה של החברה - המבקשת בפנינו הוא "חברת שמואל זילבר" נתון המלמד אף הוא על הקשר בין השניים. לא למותר לציין, כי במהלך עדותו של מנהל חברת ארזים הודה האחרון כי בעל המניות בחברה, מר שמואל זילבר  הוא נכון למועד מסירת העדות גם בעל מניות בחברת ארזים. נתונים אלה בצירוף הנתונים עליהם הצביע בית הדין האזורי מעידים כי אכן שתי החברות היו מעסיקות במשותף של המשיב ואין מקום להתערבותינו בקביעה זו.

9.         יוטעם, כי לא מצאנו גם מקום להתערב בממצא העובדתי אליו הגיע בית הדין האזורי לפיו לא חל שינוי בתנאי העסקתו של המשיב עקב המעבר מהחברה לחברת ארזים. בהקשר זה יש לציין כי השינויים הנטענים כגון הקצאה של 350 ש"ח עבור שיחות טלפון ותוספת בגובה 1000 ש"ח עבור אחזקת רכב לא מצאו ביטוים בתלושי השכר של המשיב.

10.       אשר לטענה כי המשיב לא פוטר מעבודתו - בית הדין האזורי ניתח את כלל החומר והגיע לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש לראות במשיב כמי שפוטר מעבודתו. לא מצאנו להתערב בקביעה זו המעוגנת בין היתר בדברים שמסרו בעלי המניות בחברות במהלך עדותם בבית הדין האזורי. 

11.       סוף דבר - לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב סיון, תשס"ח (25 יוני 2008) בהעדר הצדדים.