בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן) מיום 3.7.2008, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים למכור את דירת המבקשים, ונקבע דיון בבקשה לסעד הזמני במעמד הצדדים ליום 15.7.2008.
1. המבקשים היו דיירים מוגנים בדירה בבניין שברחוב קריית ספר 21 בחיפה. בין המבקשים למשיבים נחתם הסכם לבנייה משותפת, לפיו ייהרס הבניין ויבנה תחתיו בניין חדש, בו יקבלו הצדדים דירות בפרויקט. הצדדים חתמו על הסכם שיתוף ועל הסכם ניהול לפרויקט, לפיו מינו את המשיבה 2 לחברת הניהול ואת המשיב 1 למיופה כוחם מכוח יפוי כוח בלתי חוזר. בסופו של יום (לאחר החלפות) סוכם כי המבקשים יקבלו את דירת הפנטהאוז שמספרה 16 בתוספת תשלום.
במהלך הבנייה, כשנתברר כי חסר כסף בקופת הבניה רכשו המבקשים במשותף עם המשיבים 8 ו-9 את דירה מספר 14 (תחילה סוכם על דירה 12 שהומרה לאחר מכן לדירה 14) באמצעות הלוואה שקיבלו מהמשיב 22 (להלן: "
הבנק"), השכירו אותה למשיבה 3, תוך שהובטח להם על ידי מנהלי הפרויקט כי בכל עת שיחפצו בכך, תימכר דירה מספר 14 והמנהלים ידאגו לסלק את החוב לבנק ולמחוק את המשכנתא.
בהמשך לכך נרכשה דירה מספר 14 על ידי המבקשים והמשיבים 7 ו-9 ואילו המשכנתא נרשמה הן על דירה 14 והן על דירה 16.
2. לטענת המבקשים, התברר להם כי דירה מספר 14 הועברה ללא ידיעתם למשיבים 8 ו- 9 תוך שהכספים המיועדים להם או לבנק לא הועברו ליעדם. תחת זאת נעשו המבקשים והמשיבים 8 ו - 9 שותפים בדירה 7 (שנרכשה בזמנו על ידי המשיבים 8-9) (ראה נספח ל"ב), שהיא דירה קטנה יותר שערכה נמוך יותר בשל מיקומה.
בין הצדדים נתגלעו גם חילוקי דעות בנוגע לתשלום שנותר למבקשים לשלם ואודות כוונת המשיב 1 להשתמש ביפוי הכוח הבלתי חוזר שבידיו לצורך מכירת דירה מספר 16 לכיסוי החוב. המבקשים פנו לבית המשפט השלום בחיפה וביום 4.6.2007 ניתן צו ארעי האוסר מכירת הדירה ועל שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר בכפוף להפקדת ערבות בנקאית. ביום 11.6.2007 הפנה בית המשפט את הצדדים לבוררות מכוח תניית בוררות בהסכם וביום 31.12.2007 ניתן פסק הבורר שקבע כי חובם של המבקשים למשיבים עומד על סך 356,293 ש"ח (להלן: "
פסק הבורר").
במהלך הבוררות טענו המבקשים לליקויי בניה רבים בדירה מספר 16 וסוכם כי אם הצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין, ימנה הבורר מומחה שיאמוד את ליקויי הבניה ויכמת את תביעותיהם הנוספות של המבקשים נגד המשיבים. לאחר מתן פסק הבורר ביקשו המבקשים להתחשבן עם המשיבים ולקזז מסכום החוב סך של 405,636 ש"ח בגין ליקויי הבניה, כך שהמשיבים יחובו להם סכום של 49,343 ש"ח. [במאמר מוסגר אציין כי מחוות הדעת של המהנדס וינר, עליה נסמכים המבקשים, עולה כי ליקויי הבנייה ואי ההתאמות כוללים סכום נכבד של כ-145,000 ש"ח בגין ליקויים ברכוש המשותף - סעיפים 2.10.3-2.10.4 לחוות הדעת, וברי שאין לזקוף כל הסכום לזכות המבקשים, אלא על פי חלקם ברכוש המשותף].
3. הצדדים לא הגיעו להסכמה לגבי הקיזוז, ולטענת המבקשים, בכוונת המשיב 1 להשתמש ביפוי הכוח הבלתי חוזר שבידיו, חרף התנגדותם, כדי למכור את דירה מספר 16, ולכסות את חוב המבקשים. לטענתם, בכך מבקשים המשיבים להימנע מתשלום בגין ליקויי הבניה למי שירכוש את הדירה, לזכות במלוא כספי הדירה, ולנשל את המבקשים מכל זכויותיהם בה. לטענת המבקשים המשיב 1 כבר פרסם את הדירה למכירה והחל בהליכי משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים למכירת הדירה.
4. המבקשים פנו לבית משפט קמא בבקשה לצו זמני במעמד צד אחד למניעת מכירת דירה מספר 16 וביקשו להורות לעו"ד ברינט להימנע מלעשות שימוש בייפוי הכוח הבלתי חוזר. ביום 3.7.2008 דחה בית משפט קמא את הבקשה וקבע כי חובם של המבקשים אינו שנוי במחלוקת ונובע מפסק הבוררות, בעוד שטענת הקיזוז שלהם הנוגעת לליקויי הבניה שנויה במחלוקת. כיוון שמדובר בקבוצת רוכשים בפרויקט בניה משותפת, למתן צו מניעה כזה תהא השלכה שקשה לאמוד אותה על יתר הרוכשים בקבוצה, אם בסופו של יום יתברר כי המשיב 1 היה רשאי למכור את הדירה נשוא הבקשה. לכן, נקבע כי במאזן הנוחות, גובר אינטרס המשיבים על אינטרס המבקשים.
עם זאת, נאמר בהחלטה כי "
ניתן צו המורה לכל משיב מעוניין לבדוק ליקויי הבניה הנטענים לגבי דירה מס' 16, ע"י מומחה מטעמו בטרם מסירת חזקה בדירה לכל רוכש פוטנציאלי, למען לא יסוכל בירור טענות הקיזוז, ולהכניס תניה בחוזה ההתקשרות עם כל רוכש כזה לפיו יותר למומחה נוסף לבדוק הדירה, כדי לאפשר למומחה מטעם ביהמ"ש או בורר לבדוק הליקויים במידת הצורך"...". הדיון במעמד הצדדים נקבע ליום 15.7.2008.
5. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני. בבקשה טענו המבקשים כי שגה בית משפט קמא באיזון האינטרסים בין הצדדים ובהעדפת זכויות המשיבים על פני זכויות המבקשים, וכי לא עמד על הנזק הבלתי הפיך שייגרם למבקשים אם לא יינתן צו המניעה במעמד צד אחד. לטענת המבקשים, אם תימכר דירתם הם עלולים למצוא עצמם חשופים לתביעה בגין ליקויי בניה על ידי הרוכש הפוטנציאלי, ליקויים שהם אינם אחראים להם. מנגד, למשיבים לא עלול להיגרם נזק אם תעוכב המכירה, מה גם שבכל יום צפוי להתמנות מומחה מטעם הבורר לעניין ליקויי הבניה.
6. דין הבקשה להדחות ללא תשובה. כידוע, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לסעד זמני. התערבות כזו תיעשה במקרים חריגים כאשר ברור שהערכאה הדיונית נתפסה לטעות או כאשר נעשה שימוש שרירותי בשיקול דעתה - ע"א418/79
תאני נ' כהן פ"ד לד(4) 161 (1980); רע"א 7690/95
לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים שליד עירית נהריה (ניתן ביום 11.4.1996); רע"א 1045/98
חברת ארמון ההגמון (קסר אלמטוראן) נ' ח'ורי (ניתן ביום 1.4.1998); רע"א 10373/02
אברהים נ' אלון (ניתן ביום 19.3.2003); רע"א 5072/00
איזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגרית האחים אבו פ"ד נה(2) 301, 307 (2003); רע"א 2397/06
אברג'יל נ' מינהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 6.8.2006); רע"א 9123/07
יניב מעייני נ' עכו ביי בע"מ (ניתן ביום 30.10.2007).
מקל וחומר נכון הדבר כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לסעד ארעי, ודיון במעמד שני הצדדים בבקשה לסעד הזמני קבוע לשבוע הבא. איני סבור כי מקרה זה נופל לגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.
7. עם זאת, מצאתי להעיר שתי הערות בנושא הבקשה.
ראשית, חזקה על המשיב 1 כי יפעל בתום לב ועד למועד הדיון במעמד הצדדים לא יבצע פעולות בלתי הפיכות בקשר לדירה, וחזקה עליו שידווח לכל רוכש פוטנציאלי אודות הדיון הקבוע וההליכים המשפטיים.
שנית, ומבלי לנקוט עמדה לגופו של עניין, אפנה לסיפא לפסק הבורר, שם התייחס הבורר למועד תשלום החוב על ידי המשיבים ולאפשרות של מכירת הדירה לשם סילוק החוב באומרו: "
אני ממליץ בפני המשתתפים, בפני פסגות כרמל ובפני עו"ד ברינט, מבלי לגרוע מזכותם של המשתתפים וחברת פסגות כרמל לקבל את הסכומים המגיעים להם מגוט תוך המועד שהוסכם, לנהוג במתינות ובאורך רוח, ובמידת הצורך להמתין זמן סביר ולא למהר להוציא את דירתם של גוט למכירה, שכן גם היא תארך זמן ותגרום נזק קשה ובלתי מידתי לגוט ולא תוסיף לשמם ולכבודתם של פסגות כרמל והמשתתפים...בפני משפחת גוט אני ממליץ לשלם לאלתר את כל המגיע מהם ובמידת הצורך אף לקחת משכנתא על דירה מס' 16 לצורך תשלום זה, לקבל את דירתם ולהינות ממנה, ולשים פרשה זו מאחוריהם".
8. לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבים.
מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, אם הופקד, יוחזר למבקשים.
למזכירות: להעביר לצדדים גם בפקס.