בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כמאלה ג'דעון) מיום 18.12.2007, בה נדחתה בקשת המבקשת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
1. המשיב יליד 3.4.1985, היה מבוטח בביטוח תאונות אישיות אצל המבקשת. ביום 14.9.1997 נפגע המשיב בעינו בתאונה ולטענתו כתוצאה מהפגיעה החל סובל מקטרקט. ביום 3.4.2003 מלאו למשיב 18 וביום
3.4.2006 מלאו לו 21 שנים.
לטענת המבקשת, על התביעה חלה התיישנות, מאחר שעל פי הפוליסה וחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, תקופת ההתיישנות עומדת על 3 שנים מהיום בו הגיע המשיב לגיל 18.
2. המשיב פנה למשיבה ככל הנראה כבר בשנת 2001 וביקש למנות מומחה בתחום העיניים לקביעת נכותו. בשנת 2002 תואמה למשיב בדיקה אצל פרופ' ליפשיץ מטעם המבקשת. המשיב נבדק על ידי פרופ' ליפשיץ ביום 8.10.2003, והלה העמיד את נכותו על 5%. עם זאת, סבר פרופ' ליפשיץ כי על המשיב לעבור ניתוח קטרקט לשיפור הראיה ויש לעקוב ולבחון את מצב הראיה לאחר הניתוח, ורק אז לקבוע סופית את שיעור הנכות (להלן: "
חוות הדעת"). בעקבות חוות הדעת שלחה המבקשת ביום
4.11.2003 מכתב לב"כ המשיב בו נכתב "
מרשך נבדק במרפאת ד"ר ליפשיץ. מאחר ועליו לעבור ניתוח יש לעדכן אותנו ורק אז נוכל לקבוע שיעורי אחוזי הנכות שיוותרו". על גבי מכתב זה השיב ב"כ המשיב ביום 10.11.2003 כי המשיב אינו מוזמן לניתוח ואין בכוונתו לעבור ניתוח.
3. ביום
22.8.2006 הגיש המשיב את תביעתו נגד המבקשת, על פניו כ-4 חודשים לאחר תום תקופת ההתיישנות, והמבקשת עתרה לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנותה. בית משפט קמא דחה את הבקשה בקובעו "
הגעתי לידי מסקנה כי מכתב הנתבעת מיום 4.11.2003, מהווה הודאה בקיום זכותו של התובע, המאריכה את תקופת ההתיישנות על פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות".
4. על החלטה זו נסבה הבקשה שבפני.
בבקשה הפנתה המבקשת לחוק חוזה הביטוח ולפוליסה, שם נקבע כי אם האירוע אירע כשהנפגע היה קטין, תקופת ההתיישנות של שלוש שנים חלה מיום הגיעו לגיל 18, ובמקרה דנן, חלפו כבר שלוש שנים. לחילופין, טענה המבקשת כי יש להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות מהיום בו נודע באופן סביר לנפגע שנכותו התגבשה, וגם על פי חלופה זו, חלפה תקופת ההתיישנות.
לטענת המבקשת, הסוגיה המרכזית היא המועד בו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות, מרוץ ההתיישנות החל בסמוך לאחר התאונה ולכל המאוחר בשנת 2002, שאז כבר ידע המשיב כי יש סיכוי שהתגבשה נכות צמיתה. מכתבה מיום 4.11.2003 נוגע לקביעת שיעור הנכות הצמיתה בלבד ואין לראות בו משום הודאה בזכות של המשיב.
5. בע"א 1806/05
הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח אמיתי ז"ל (ניתן ביום 21.5.2008) נפסק בדעת רוב, כי המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות בפוליסת ביטוח תאונות אישיות הוא יום האירוע התאונתי, ולא מועד התגבשות הנכות הצמיתה. לאור פסק דין זה הוריתי למבקשת לחזור ולפנות לבית משפט קמא כדי שיעיין מחדש בהחלטתו לאור הלכה זו. זאת, מבלי שיהא בכך כדי לקבוע מסמרות כלשהן לגופא של בקשה או משום קביעה אם יש בפסק דין
אמיתי כדי לשנות תוצאות ההחלטה.
6. ביום 29.6.2008 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטתו. בהחלטה נקבע כי ההחלטה בדבר היעדר התיישנות התבססה על סעיף 9 לחוק ההתיישנות ולא עסקה כלל בסוגיה בה דן פסק דין אמיתי "
שכן אין מחלוקת כי מניין תקופת ההתיישנות במקרה שבפנינו מתחיל מיום אירוע התאונה".
בית המשפט הוסיף וציין, שממכתבה של המבקשת מיום 4.11.2003 עולה כי "
המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא קביעת שיעור הנכות שהותירה התאונה אצל התובע, מחלוקת היונקת את קיומה מעצם ההכרה בזכותו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח מכח הפוליסה. הנתבעת לא סייגה את הודאתה הנ"ל ולא הכפיפה אותה לטענת התיישנות (ראה הגדרת 'הודאה' בסעיף 9 לחוק), ומשכך, מחוייבת היא לפיה, ומן הראוי שהיתה מעמידה אותה לנגד עינה בטרם בואה להעלות טענת ההתיישנות, שמא תתפרש התעלמותה מההודאה הנ"ל כהתנהגות מחוסרת תום-לב, שאינה הולמת יחסי מבטח-מבוטח בנסיבות המקרה שבפנינו".
מאחר שהמבקשת לא עדכנה תיק בית המשפט בדבר החלטה זו כפי שנדרשה, הוריתי על מחיקת הבר"ע. לאור הבקשה המוסכמת לביטול החלטה זו, אני נעתר לבקשה ומבטל את ההחלטה המוחקת את הבר"ע.
[במאמר מוסגר אציין כי היה על המבקשת לצרף לבקשתה את הבקשה לסילוק על הסף ואת תגובת המשיב, מסמכים שהיו בפני בית משפט קמא עת נתן החלטתו].
6. דין הבקשה לרשות ערעור להדחות, אף ללא צורך בתשובה.
המחלוקת בין הצדדים אינה בסוגיית המועד בו החל מרוץ ההתיישנות, אלא נסבה על פרשנות מכתבה של המבקשת מיום 4.11.2004 ואם יש לראות במכתב "הודאה בקיום זכות" במובן סעיף 9 לחוק ההתיישנות. נקודה זו, כמו גם האפשרות שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב ביחסי מבטח-מבוטח, עשויה להיות כרוכה בבירור עובדתי. מכל מקום, בהתחשב בכך שההחלטה מורה על המשך בירור ההליך, איני רואה הצדקה ליתן רשות ערעור בשלב זה ולדון בסוגיה זו לגופא. ההחלטה אינה "סוגרת" את ההליך ובאפשרות המבקשת לערער בזכות בסופו של ההליך כולו גם על החלטה נשוא בקשה זו. יתרה מזו, החלטת בית משפט קמא היא החלטת ביניים וככזו, אינה מהווה מעשה בית דין, ורשאי בית משפט קמא לשנותה במהלך בירור התיק בהתאם לראיות שיובאו בפניו- רע"א 422/06
חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' גיטי אהובים (ניתן ביום 18.5.2006); רע"א 6425/04
בנק הפועלים בע"מ נ' ישעיהו ביק (ניתן ביום 28.9.2005).
7. לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיב.
מאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקשת.
ניתנה היום י"ח באב, תשס"ח (19 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.