החלטה בתיק ברע 2844/06

זו בקשה לרשות לערער על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) מיום 16.10.06 (ת"א 24276/06) שבה הורה על עיכוב ללא מועד של ההליכים בתובענה שהגישו המבקשים נגד המשיבים.

1.         רקע

(א)                כפי שנטען בבקשה, וככל הדרוש לענייננו, התנהלו בין המבקשים לבין המשיבה 4 (להלן: " סולכור") הליכים משפטיים שבהם זכתה סולכור בפסק דין בבית משפט זה והמבקשים חויבו לשלם לה סכום כולל של 1,026,907 ש"ח. ביום 21.6.00 מסרו המבקשים שיק בסכום האמור לפקודת סולכור (להלן: " השיק"), לידי בא כוחה דאז של סולכור, עו"ד רון נעים (עו"ד נעים ומשרדו הם המשיבים 2 ו-3 דנן), לצורך פירעון פסק הדין. עו"ד נעים הפקיד את השיק לחשבונו שלו אצל המשיב 1 (להלן: " הבנק") שפרע את השיק לחשבונו של עו"ד נעים ביום 22.6.00.

(ב)                על פסק הדין ערערו המבקשים לבית המשפט העליון וזכו בערעורם וסולכור חויבה להחזיר להם כל סכום ששילמו לה. דא עקא, סולכור טוענת שסכום השיק לא הגיע לידיה שעל כן אין היא חבה בהשבתו.

מצב דברים זה הביא את הצדדים ליזום הליכים משפטיים אחדים כדלקמן:

א.                  ההליך נושא הבקשה : ביום 4.4.06 הגישו המבקשים תובענה לבית משפט קמא (היא התובענה שההליכים בה עוכבו בהחלטה נושא הבקשה לרשות לערער) שבה תבעו את הבנק לשלם להם את סכום השיק (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה) (להלן: "התובענה"). טענת המבקשים היא שהבנק לא היה רשאי לפרוע את השיק לחשבונו של עו"ד נעים, בין היתר מפני שהשיק לא הוסב ומפני שהבנק פעל בהפקדתו שלא כדין ובניגוד לנהלים הפנימיים שלו. בתובענה זו שלח הבנק הודעה לצד שלישי אל המשיבים 4-2 דהיינו עו"ד נעים וסולכור.

ב.                  תביעה שהגישה סולכור נגד עו"ד נעים : ביום 8.6.04 הגישה סולכור כתב תביעה נגד עו"ד נעים ומשרדו (ת"א 1793/04 בבית משפט זה; להלן: "תביעת סולכור")), שבה היא טוענת שעו"ד נעים ביצע כלפיה " מסכת חמורה ביותר של מעשי מעילה באמון, תרמית גזל, וכיו"ב" (סעיף 21 לכתב התביעה) בקשר עם תמורת השיק שגבה לחשבונו, ובקשר עם כספים שגבה מנתבע אחר בהליכים שניהלה סולכור נגד המבקשים. לאחר הגשת תביעת סולכור, ולאחר שניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפניי, הרשה כב' הרשם של בית משפט זה (בהחלטה מיום 1.2.07) לסולכור לתקן את כתב התביעה ולתבוע גם את הבנק באותן טענות שטוענים כלפיו המשיבים בתובענה שהגישו בבית משפט קמא וכאמור להלן.

ג.                    הליכי הוצאה לפועל : על יסוד פסק הדין של בית המשפט העליון שביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי פנו המבקשים להליכי הוצאה לפועל נגד סולכור להשבת הכספים ששילמו באמצעות השיק על יסוד ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי. סולכור טענה טענת פרעתי לפי ס' 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. לאחר הגשת הבקשה שלפניי, החליטה ראש ההוצאה לפועל (בהחלטה מיום 15.4.07) לדחות את טענת פרעתי, תוך שקבעה שבית המשפט הוא שמוסמך לדון בה.

(ג)                  בבית משפט קמא עתר הבנק לעכב את ההליכים נגדו עד להכרעה בתיק ההוצאה לפועל שבו מנסים המבקשים לגבות את החזר הכסף מסולכור ועד להכרעה בתביעת סולכור בבית משפט זה. סולכור הצטרפה לבקשה כפוף לתנאי שהתנתה שהבנק יסכים להצטרף כנתבע בתביעת סולכור.

2.         החלטת בית משפט קמא

בית משפט קמא נעתר לבקשה בהחלטה קצרה שזו לשונה:

"לאור האמור בסעיפים 18, 36-33 לבקשה אותם אני מאמצת, אני מורה על דחיית מועד הדיון ללא מועד ועל פי סמכותי בתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984".

אומר כבר עתה שלנוכח דחיית טענת פרעתי של סולכור אין עוד צורך לדון בהנמקת בית משפט קמא לעיכוב ההליכים, ככל שמדובר בעיכוב עקב טענת פרעתי של סולכור בהוצאה לפועל. לפיכך לא אביא כאן את נוסח סעיפי הבקשה שאותם אימץ בית המשפט בקשר עם הליך זה (סעיפים 18 ו-33).

וזה נוסח סעיפי הבקשה האחרים שאותם אימץ בית משפט קמא והנוגעים לעיכוב ההליכים בגין תביעת סולכור:

"34. ונניח שייקבע כאן כי הבנק פעל שלא כדין, ואולם בהליך השני יקבע כי רון נעים לא חב לסולכור דבר וכי הוא לא העלים ממנה כספים אלא שקיזז כדין את שכר טרחתו ולמעשה העביר לסולכור את כל כספי ההמחאה בין במישרין בין בעקיפין.

גם במקרה זה לא זכאים ברהמס להיפרע מהבנק, שכן גם אם פעל הבנק שלא כדין בנוגע להפקדת ההמחאה, הרי שאין בכך להועיל כלל לברהמס, שכן כספי ההמחאה נחשבים כמי שעברו כולם מחשבון הנאמנות שפתח עו"ד נעים אל סולכור. וכך, נמוגה טענתם של ברהמס כלפי הבנק בנוגע להפקדת כספי ההמחאה בחשבון הנאמנות.

35.            זאת ועוד: ברור, הרי, שההכרעה בתביעות האחרות עשויה לייתר את התביעה שכאן [למשל: אם ברהמס יקבלו את כספי ההמחאה במסגרת ההליך בהוצל"פ]. ואף בשל כך, מה טעם בניהול התיק שכאן, כאשר ייתכן שיתייתר כולו, נוכח קביעות שתיקבענה הערכאות האחרות.

36.            ובמילים אחרות: השאלה שבמחלוקת בין הבנק הנתבע לבין ברהמס אינה עצמאית ותלויה בתוצאות ההליכים המשפטיים האחרים. וברי שכל עוד אלה לא הסתיימו, לא ניתן לעסוק בתביעה שכאן."

3.         הטענות בבקשה לרשות ערעור