1. הנתבעת היא המבקשת, הגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון מיום 30/6/05, שניתן על ידי כב' השופט אברהם הימן. בית משפט קמא קיבל את תביעתו של המשיב וחייב את המבקשת בתשלום שכרו של המשיב .
2. המשיב טען בכתב התביעה, כי במסגרת עיסוקו כמאלף ומטפל בכלבים, רכשה ממנו המבקשת כלבה. בהתאם למוסכם בין הצדדים מסרה המבקשת למשיב את הכלבה שרכשה ממנו לצורך אילוף תמורת תשלום. לטענתו, משהגיע המועד להחזרת הכלבה למשיבה, היא לא באה לקחת אותה ולמעשה נטשה את הכלבה. המשיב תבע את סכום ההוצאות שנגרמו לו בשל הטיפול בכלבה ואחזקתה.
3. מנגד טענה המבקשת כי בניגוד לטענות המשיב, היא לא נטשה את הכלבה וכי בהתאם למוסכם בין הצדדים, ולאור העובדה כי לא יכלה להמשיך ולהחזיק בכלבה בעצמה, הסכים המשיב לאמץ את הכלבה ללא כל תמורה ובלי שיצטרך להשיב לה את הכסף ששילמה לו תמורת אילוף הכלבה. בית משפט כאמור, העדיף את גירסת המשיב ופסק לו את שכרו.
4. המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית משפט קמא שגה עת סירב לדחות את דיון ההוכחות למועד בו יוכלו העדים מטעמה להתייצב לצורך מתן עדות בעניינה. עוד היא טוענת כי בית משפט קמא טעה על שלא נתן לה לחקור את המשיב, ולא נתן למשיב לחקור אותה.
עוד, היא טוענת, כי למרות שבית משפט קמא קבע מפורשות בפסק דינו כי אין לעדותו של חוקר הפוליגרף ערך ראייתי, אין לה ספק שעדות זו השפיעה לרעה על שיקול דעתו של בית משפט קמא. המבקשת עותרת לביטולו של פסק הדין ולהחזרת התיק לבית משפט קמא לצורך שמיעתו מראשיתו בפני מותב אחר.
5. כב' השופט הימן פירט בפסק דינו המנומק, את אופן התנהלות והתמשכות ההליכים בתיק זה . לאחר ששמע את טענות הצדדים קבע בפסק דינו כדלקמן:
" עולה מן המקובץ, כי חזרה השאלה שבמחלוקת לקדמותה, דהיינו גירסת מי מהשניים עדיפה. מתוך נסיבות המקרה אני קובע באופן וודאי, ונראה כי על כך אין מחלוקת שעיסוקו של התובע הוא טיפול בכלבים לרבות אילופם. משום כך, אני קובע כי מסירת כלבת הנתבעת לידי התובע הייתה במסגרת עבודתו, משמע תמורת שכר. משום כך, לא סבירה גירסת התובעת כי התובע אימץ את הכלבה.
חיזוק למסקנתי זו אני מוצא בהתנהלות הנתבעת לאחר מתן ההחלטה לבדיקה בפוליגרף. מעבר לכך, שהתרשמתי כי התובע דובר אמת, וכי עשה הכל, מבחינתו להוכיח גירסתו..."
6. על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא וכי יש סיכוי לערעור.
"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם."
(ע"א 6581/98 זאב זאבי ואח' נ' מדינת ישראל מחלקת עבודות ציבוריות . תק-על 2005(1), 2899 ,עמ' 2903). כן ראה סעיף 64 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד 1984.
7. במקרה זה קביעותיו של בימ"ש קמא מבוססות על התרשמותו של בית המשפט מעדותם של בעלי הדין ועל קביעות בעניין מהימנותם. בית משפט של ערעור אינו מתערב בממצאים אלו כפי שנקבע בע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2), 661 ,עמ' 665:
"אין בית-משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית-משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית- המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי-אמצעית מן העדויות".
8. המבקשת מעלה בבקשתה זו טענות בדבר אופן ניהול ההליך בפני בית משפט קמא. עיון בפסק הדין ובפרוטוקול הדיונים אשר התקיימו בפני בית משפט קמא מעלה, כי לא נפל כל פגם באופן ניהול ההליך. בניגוד לטענות המבקשת ניתנו לצדדים הזדמנויות להעיד ולחקור את הצד שכנגד: כך עולה מפרוטוקול הדיון מיום 19/4/05 בו ניתנה למבקשת הזדמנות לחקור את המשיב, ומהחלטת בית משפט קמא עולה כי במקום לעשות כן - התפרצה המבקשת וצעקה באולם בית המשפט עד שהחליט כב' השופט הימן להפסיק הדיון ולדחותו למועד אחר. גם מפרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים ביום 28/6/05 עולה כי ניתנה למבקשת הזדמנות לחקור את בודק הפוליגרף ולהעלות כל טענה שתרצה בפני בית משפט קמא. גם בדיון זה בחרה המבקשת שלא לעשות כן ובית משפט קמא הפסיק את נאומה.
9. אין גם ממש בטענת המבקשת לפיה היה על בית משפט קמא להיעתר לבקשתה ולדחות את מועד דיון ההוכחות. כלל ידוע הוא, כי דחיית מועד הדיון נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק, וכי בדרך כלל, ערכאת הערעור לא תתערב ביישום שיקול הדעת (ראה ספרו של כב' הנשיא אורי גורן,
סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית ע"מ 651) יפים לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא כב' השופט לוין ב
רע"א 3136/00 סלימאן סלמאן ואח' נ' ג'ורג' שוקייר - רו"ח .תק-על 2000(2), 966 ,עמ' 967 אשר קובע כי:
"אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ראויה ויתקיימו במועד שאליו הם נקבעו. בדחיית דיון למועד אחר יש כדי לשבש את המהלך התקין של עבודת בית המשפט והארכת תור המשפטים כשאין אפשרות לשלב ביום הדיונים תיק אחר במקום התיק נשוא בקשת הדחיה. יש בה גם להוסיף נטלים מיותרים על עבודת הדרג המנהלי של בית המשפט ולהאריך את משך בירורו של הענין נשוא ההתדיינות, דבר שמנקודת הראות של האינטרס הציבורי יש למנוע ככל האפשר. מי שמנתח את הסיבות להימשכות הבלתי ראויה של ההליכים בבית המשפט ולעינוי הדין שנגרם עקב כך אינו יכול להתעלם מהגורם (התלוי כמעט אך בבתי המשפט) של דחיית משפטים מהמועד שאליו נקבעו למועדים אחרים מטעמים שאינם ראויים."
10. טוב הייתה עושה המבקשת אילו לא הייתה מעלה את טענתה בדבר השפעה כביכול של עדות חוקר הפולירגף על בית משפט קמא, זאת במיוחד נוכח התנהלותה שלה בעניין זה. למרות שהמבקשת הביעה הסכמתה להיבדק באמצעות פוליגרף, למרות שעל סמך הסכמתה זו והסכמת המשיב, הפנה בית משפט קמא את הצדדים למכון פוליגרף לצורך ביצוע הבדיקה, ולמרות שהבדיקה מומנה על ידי המשיב - המבקשת לא נבדקה. בית משפט קמא קבע בעניין זה בפסק דינו כדלקמן:
" הנתבעת לא נבדקה וטענה טענות שונות ובמיוחד טענה כי הבודק עוין אותה וכי קיימת היכרות קודמת בין הבודק לתובע. הנתבעת הגישה בקשה ביום 31/1/05 לשינוי המכון. בקשה זו נדחתה משום שלא מצאתי בסיס להיעתר לה.
סופו של דבר, לא נבדקה הנתבעת במכון הפוליגרף, לאחר שפעמים שתואמו עמה פגישות, באחת הופיעה מאוחר ומשום שטענה כי לא ישנה די שעות שינה לא נבדקה, בפעם אחרת טענה כי אינה חשה בטוב. הנתבעת צירפה תמליל של שיחה שהקליטה הבודק ללא ידיעתו, ומתוך תמליל זה, עולה כי הנתבעת נמנעה מלקבוע מועד לבדיקת הפוליגרף.