לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי שהבקשה אינה מצריכה תשובה.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט צ' כספי) בת"א 20542/06 (בש"א 160846/06) מיום 11.05.06 לפיה נמחקה הכותרת "סדר דין מקוצר" מכתב התביעה שהגיש המבקש.
הנימוק ביסוד החלטתו של בית המשפט קמא הוא זה:
"בהחלטה שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת גרסטל) בתיקי בר"ע 1642,1643/04 אליהו ועזרא קחטן נ' בנק למסחר בע"מ (בפירוק) (לא פורסם) קבעה השופטת הנכבדה הלכה לפיה '... מקובלת עלי(ה) טענת המבקשים, שלפיה עצם המעלה שהתרחשה בבנק, לנוכח היקפה הרחב, אינה מאפשרת לבנק להגיש תובענות בסדר דין מקוצר דוגמת התובענות דנן' (עמ' 5 לפסק הדין).
על קביעה זו לא הגיש הבנק התובע ערעור או בקשת רשות לערער.
לאור האמור לעיל, בהתחשב באותה החלטה, אני מורה על מחיקת הכותרת 'סדר דין מקוצר' מעל כתב התביעה".
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
לטענת המבקש, בתאריך 31.08.01 העמיד למשיבה 1 הלוואה בסך 131,000 פרנקים שוויצריים, והוסכם, כי הריבית תיפרע בתשלומים חודשיים מידי סוף חודש, והקרן תיפרע בתשלום חד פעמי בתאריך 31.08.02. על פי הנטען, פרעה המשיבה את תשלומי הריבית החודשיים כסדרם עד ליום 01.04.02, כשהחל מיום 30.04.02, לאחר סגירת שעריו של המבקש, הפסיקה לפרוע את תשלומי הריבית החודשיים, וכן לא פרעה את הקרן. בהמשך לכך, הגיש המבקש את התביעה.
לשיטת המבקש, בית המשפט קמא לא פעל בהתאם להלכה הפסוקה בסוגיה שעניינה האם כתב תביעה ראוי להידון בסדר דין מקוצר. המבקש גורס כי בהתאם להלכה זו צריך היה בית המשפט לבחון האם התקיימו בתביעתו שלושת התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-, 1984. לטענתו, שגה בית המשפט כשנמנע מלקבוע כי כתב התביעה שהוגש ממלא אחר היסודות האמורים.
לטענת המבקש, המשיבים
"מיקדו את טענותיהם בכך שהתביעה אינה נתמכת בראיה בכתב, או ביתר דיוק שהראיה בכתב אינה 'רשומה מוסדית', אינה 'דף חשבון אחרון' וכיו"ב". בהמשך לכך טוען המבקש שבית המשפט קמא צריך היה לאבחן מקרה זה מעניינם של קחטן, שכן
"התביעה בענייננו אינה תביעה 'בנקאית' , שנזקקת לפלט מחשב מהימן על מנת שישמש כ'רשומה מוסדית'. זוהי תביעה של מלווה כנגד לווה, שנטל הלוואה, התחייב להשיבה ולא עמד בהתחייבותו זו, דבר שאינו מוכחש ע"י המבקשים (את מחיקת הכותרת בבית המשפט קמא, הם המשיבים כאן, ש.ד.)
, ולפיכך כל הטענות בבקשה המתייחסות לפלט מחשב, לתדפיסי חשבון ולרשומה מוסדים אינן נוגעות לתביעה דעסקינן". לבסוף, מביא המבקש דוגמאות לתביעות דומות נוספות בהן הוגשו בקשות למחיקת כותרת, שנדחו מן הטעם שהיו מבוססות על הסכם ההלוואה ולא על דף חשבון אחרון.
דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי ניהול המשפט וסדרי הדין הינם עניינים שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וככלל, ערכאת הערעור לא תתערב בהם, מלבד במקרים חריגים (רע"א 4775/04
שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו, דינים עליון סט 100; רע"א 1315/07
פרופ' דב פלדברג ואח' נ' נחמיאס ואח', טרם פורסם). לא מצאתי כי המקרה שבפני הינו מקרה חריג המצריך את התערבותה של ערכאת הערעור.
בהחלטה נשוא הבקשה שבפני הסתמך בית המשפט קמא על החלטת בית המשפט המחוזי בבר"ע 1642,1643/04 (להלן:
"ההחלטה בעניין קחטן"). למותר לציין, כי בהתאם לסעיף 20(א) לחוק יסוד השפיטה, מדובר בהלכה פסוקה מנחה:
"20. הלכה פסוקה
(א)
הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
(ב)
...".
בהחלטה בעניין קחטן נקבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אין באפשרות המבקש להגיש תובענות בסדר דין מקוצר וזאת בעקבות המעילה שהתרחשה בין כתליו. משהמבקש לא ערער על קביעה זו, מצאתי שבדין פעל בית המשפט קמא משנעתר לבקשה למחיקת כותרת, שכן החלטתו עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט המחוזי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה. די בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.
מעבר לדרוש אציין, כי חזרתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, ומצאתי כי האבחנה שהמבקש מנסה ליצור בין ההחלטה בעניין קחטן לענייננו היא מלאכותית. לא יכולה להיות מחלוקת שמעמדם המיוחד של ספרי הבנק המבקש נפגע, ועובדה זו רלוונטית גם למקרה שבפני.
בשולי הדברים יוער, כי המבקש עשוי לזכות בתביעתו אף אם תתנהל במתכונת הרגילה ולא במתכונת של סדר דין מקוצר. אם בסופו של יום יימצא כי נפל פגם בהתנהלותם של המשיבים, הרי שחזקה על בית המשפט קמא כי ייתן ביטוי הולם להתנהלות זו בפסיקת הוצאות בסופו של ההליך באופן שימצא לנכון.
הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.