בר"ע
בית המשפט המחוזי תל אביב
|
1691-06
13/08/2007
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
אלקטרו פ.א.מ. חברה למסחר והשקעות בע"מ
|
הנתבע:
ויצר שמעון
|
| החלטה |
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, החלטתי כי הבקשה אינה מצריכה תגובה.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ש' אלמגור, ס.נ.) מיום 22.03.06, בו נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת כב' הרשמת ד' ורד, לפיה בוטל פסק דין שניתן כנגד המשיב בהעדר כתב הגנה.
הרקע הרלוונטי לבקשה שבפני הוא כדלקמן: בתאריך 13.01.94 ניתן פסק דין כנגד המשיב, בהעדר הגנה. בתאריך 29.04.04 הורתה כב' הרשמת על ביטול פסק הדין, לאחר שהאריכה את המועד להגשת הבקשה לביטולו. שיקוליה של כב' הרשמת להאריך את המועד היו אלה: מצבו הבריאותי והנפשי של המשיב- שהתעוור, נקטעה רגלו והוא ירד מנכסיו- לא אפשר לו להתמודד עם פסק הדין שניתן כנגדו; כתב התביעה שהגישה המבקשת לא היה תקין על פניו. כב' הרשמת הורתה כי פסק הדין יבוטל בכפוף להפקדת 2,000 ש"ח, שהופקדו בתאריך 24.10.04. בתאריך זה, הוגש גם ערעור מטעם המבקשת, המתייחס לחלקה של ההחלטה העוסק בקיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד. לטענת המבקשת, המשיב לא הראה "טעם מיוחד" להארכת המועד כנדרש. בתאריך 22.03.06 דחה בית המשפט קמא את הערעור בקבעו:
"המערער איחר את המועד להגשת ערעור על ההחלטה. ההחלטה ניתנה ביום 29.4.04 ולטענתו היא הומצאה לפרקליטו ביום 22.9.04. הערעור הוגש ביום 24.10.04, ולפיכך חלפו עשרים הימים הקבועים בתקנה 400 לתקנות להגשת ערעור על החלטת רשם.
בטענת המערער כי לא היה מקום להגיש ערעור על ההחלטה על עוד לא הופקד הסך של 2,000 ש"ח, המהווה תנאי לביטול פסק הדין אין ממש: תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי ערעור על החלטת רשם יוגש תוך עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה. אין נפקא מינה מה היה תוכן ההחלטה והמועד להגשת הערעור עליה אינו מותלה ואינו תלוי בתוכנה. ...
הימנעות מהגשת תצהיר על ידי פרקליט הטוען לטעות בתום לב, די בה כדי לקבוע כי המערער לא הראה 'טעם מיוחד' וכי דין ערעורו להידחות על הסף.
למעלה מן הצורך יצוין כי גם לגופו של עניין אין ממש בערעור. כבוד הרשמת בחנה בכובד ראש ונימקה היטב מדוע נסיבותיו האישיות הקשות של המשיב הינו מקרה מיוחד המהווה 'טעם מיוח' להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ומיותר לחזור על הסיבות שהיא פירטה בהחלטתה".
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
דין הבקשה להידחות. ההלכה היא, כי בקשת רשות ערעור המוגשת על עניין שכבר הוכרע בפני ערכאת ערעור ראויה לידון בפני ערכאת ערעור נוספת אם היא מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123):
"בבואו לשקול את השאלה אם להעניק רשות לערער נוקט בית המשפט בהכרח בשיטת סינון שהעיקר בה הוא הענין היכול להיות לציבור הרחב בבירורה הנוסף של הסוגיה שכבר נדונה בשתי ערכאות. הווה אומר, בית המשפט אינו נותן דעתו אך ורק אל מה שנפסק כדי לבחון אם נכונה ההלכה שיצאה מלפני הערכאה הקודמת אלא המשקל המכריע מוענק לשאלה אם יש חשיבות משפטית או ציבורית לכך שדווקא מקרה זה יזכה לבירור שיפוטי נוסף".
המבקש לא הראה כי עניינו מעלה שאלה כאמור, ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה.
מעבר לדרוש אעיר, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בבקשה. מקובלת עלי גישתו של בית המשפט קמא כי המועד הנקוב בתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") אינו תלוי בתוכנה של ההחלטה. משההחלטה הומצאה בתאריך 22.09.04 ומשהערעור הוגש בתאריך 24.10.04 הרי שהוגש באיחור. יתר על כן, לא נמצא בבקשת רשות הערעור שבפני הסבר המניח את הדעת מדוע לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה להארכת המועד להגשת הערעור, ואף מטעם זה נכונה החלטת בית המשפט קמא לדחות את הערעור. לבסוף, נראה שמצבו של המשיב כמו גם הפגמים שנפלו בתביעת המבקשת עולים כדי ה"טעם מיוחד" הנדרש.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה- אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום כ"ט באב, תשס"ז (13 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.