בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט שמעון שר) מיום 27.12.2006, בה נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 25.1.2006.
1. ואלו העובדות הצריכות לעניין:
ביום 10.1.2002 הגישה המשיבה מס' 1 (להלן: "
המשיבה") לביצוע שטרות של המבקשים בסך כולל של כ-170,000 ש"ח. המבקשים התנגדו לביצוע השטר בטענות של כשלון תמורה וקיזוז והגישו תביעה שכנגד על סך 780,226 ש"ח. התביעות התבררו בפני כב' השופטת הורוביץ בבית משפט השלום וביום 19.5.2005, לאור הודאת המבקשים בסכום החוב על פי השטרות, ניתן נגד המבקשים פסק דין חלקי במעמד צד אחד.
בפסק הדין החלקי חויבו המבקשים, על פי הודאתם, בחוב על פי השטרות, אולם נקבע כי הליכי הגביה יעוכבו עד למתן פסק דין סופי בתביעה שכנגד ובטענת הקיזוז של המבקשים בנושא החוב (להלן: "
פסק הדין החלקי").
לטענת המבקשים, הם הגישו ערעור על פסק הדין החלקי שעדיין תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 1558/05) והדיון בו קבוע ליום 15.5.2007.
2. במקביל, המשיכה להתנהל בבית משפט השלום התביעה שכנגד בפני כב' השופט שר. ביום 25.1.2006 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים, על פיו ישלמו המבקשים למשיבים כספים (הסכם הפשרה לא צורף לבקשה), אלא אם יודיע אחד מהצדדים על ביטולו בתוך 10 ימים (להלן: "
פסק הדין"). ביום ה-11 הודיעו המבקשים על ביטול הסכמתם, מן הטעם שההסכמה ניתנה על בסיס עובדתי שנתברר כמוטעה (גובה החוב על פי כרטיס חו"ז של המבקשים אצל המשיבה). אולם לאור חלוף המועד שנקבע למתן ההודעה, מחק בית המשפט את הבקשה.
המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וכיוון שהמשיך להתנהל ביניהם משא ומתן, הורה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 2.3.2006 על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת. ביום 18.5.2006 הודיעה המשיבה כי המשא ומתן לא צלח וביקשה כי פסק הדין יעמוד על כנו. בדיון בבקשה שהתקיים ביום 9.7.2006 הסכימו המבקשים למחוק את הבקשה לביטול פסק הדין, ובית המשפט הורה, לפנים משורת הדין, לעכב את פסק הדין לפרק זמן של 30 יום. 30 הימים חלפו ובהיעדר החלטה נוספת המעכבת את ביצועו, עומד פסק הדין על כנו.
3. ביום 9.11.2006 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשים, עשוי להגרם להם נזק בלתי הפיך אם יאלצו לשלם את הכספים על פי פסק הדין, ומכיוון שקיים ערעור תלוי ועומד על פסק הדין החלקי ולאור כוונת המבקשים להגיש תובענה לביטול פסק הדין, שסיכוייה להתקבל טובים, ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין.
ביום 27.12.2006 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי "
מאחר ומדובר בפסק דין כספי, אשר ניתן בהסכמה ולא ראיתי כל תביעה לביטולו, איני רואה כל טעם בעיכוב ביצוע פסק הדין".
על החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה דכאן, כאשר ביני לביני הגישו ביום 3.1.2007 תובענה לפסק דין הצהרתי לביטול פסק הדין (המבקשים לא צירפו העתק התביעה לבקשה), וכן בקשה לעיון חוזר בבקשה לעיכוב ביצוע, בה לטענתם טרם ניתנה החלטה.
4. דומה כי המבקשים נקלעו לתסבוכת דיונית, ולא נקטו את ההליך הנכון.
ברגיל, הנושא של עיכוב ביצוע פסק דין, מוסדר בתקנות 466-468 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984. על בעל דין הרוצה לעכב ביצוע החלטה, לפנות לבית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה, ואם נדחתה בקשתו (להבדיל ממקרה בו נתקבלה הבקשה), יכול הוא לפנות
לבית המשפט שלערעור בבקשה חדשה לעיכוב ביצוע, ומשלא עשה כן, דין הבקשה להידחות על הסף - רע"א 4452/06
איזנברגר נ' קדר תק-על 2006(2) 3763 (2006); ע"א 3976/02
אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן תק-על 2002(2) 1867 (2002); רע"א 335/88
סלימה מתתיהו נ' בנק למימון ולסחר בע"מ תק-על 88(3) 513 (1988).
דברים אלה היו נכונים במידה והבקשה לעיכוב ביצוע הייתה מתייחסת לפסק הדין החלקי, עליו הוגש ערעור, שכן תנאי לעיכוב ביצוע על פי תקנות 467-468 הוא שהוגש (או יוגש) ערעור או בקשת רשות ערעור על ההחלטה אותה מבקשים לעכב. לכן, ככל שמבקשים המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין החלקי, עליהם לפנות בבקשה מתאימה במסגרת ע"א 1558/05 (ככל שתידחה בקשה שיגישו בערכאה הדיונית).
לא זה הדין בנוגע לפסק הדין, שעליו לא הגישו המבקשים ערעור, אך הגישו תובענה נפרדת לביטול פסק הדין (לאחר שמשכו את בקשתם לביטול פסק הדין - פרוטוקול הישיבה מיום 9.7.2006).
מקום בו עותר בעל דין בתביעה עצמאית לביטול פסק דין, עליו לפנות במסגרת אותה תביעה בבקשה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה להמשיך לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, עד למתן פסק דין סופי בתביעה. או-אז יבחן בית המשפט את הבקשה לגופא, באספקלריה של הלכות צוי מניעה או הלכות עיכוב ביצוע, דהיינו, סיכויי ההצלחה בתביעה והשבת המצב לקדמותו. לחילופין, יבחן בית המשפט את הבקשה מכוח סמכותו הכללית של בית המשפט לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לפי המבחנים הרגילים של עיכוב ביצוע - המ' (ירושלים) 8134/96 (ה"פ 594/95)
יגור חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' הובלות יו"ש בע"מ תק-מח 97(1) 67 (1997).
5. על המבקשים לנקוט אפוא בדרך שהותוותה בסעיף 4 לעיל.
לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דוחה את הבקשה, אך לא לגופה, ללא צורך בתשובת המשיבים.
מכיוון שלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.
הפקדון שהופקד, במידה והופקד, יוחזר למבקשים.