סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (ס"ע 25813-07-11, ס"ע 25823-07-11, ס"ע 25833-07-11 וס"ע 25838-07-11; השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור מר אריה המר וגב' ציפי ארליך; החלטה מיום 20.10.2013), במסגרתה דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשת לסילוק תביעת המשיבים נגדה על הסף.
הרקע לבקשה וטענות הצדדים
:
2. המשיבים הגישו בבית הדין האזורי תביעה נגד המבקשת והמשיבים הפורמליים, בטענה שפוטרו שלא כדין מעבודתם במשיבה הפורמלית 1 (להלן גם
איזיראן). על פי הטענה, הפיטורים נעשו כחלק מהליך העברת בעלות מאיזיראן, והתקשרות בהסכם להעברת מניות מבעלי המניות בחברה - המבקשת והמשיבה הפורמלית 2 (להלן גם
קרן אלון) - למשיבה הפורמלית 3 (להלן גם
סרבינג), שהיא חברה רוכשת מארה"ב. סרבינג מיוצגת בישראל על ידי המשיבים הפורמליים 4-6.
בכתב התביעה נטען כי המבקשת וקרן אלון לא פעלו בתום לב במכירת מניותיה של איזיראן, ובמסגרת זו לא דרשו מהחברה הרוכשת להוכיח את יכולתה הפיננסית ועשו כל שביכולתן להתנער מאיזיראן ומחובותיה מתוך הגנה על האינטרסים האישיים שלהן, ומבלי לפעול למען האינטרסים של איזיראן ועובדיה. עוד נטען כי המבקשת וקרן אלון הפעילו לחצים על העובדים על מנת שיוותרו על זכויותיהם, והציגה מצגי שווא על מנת להוליכם שולל.
במסגרת כתב התביעה עתרו המשיבים להרמת מסך נגד המבקשת והמשיבים הפורמליים 2-6. כלפי המבקשת וקרן אלון נטען בכתב התביעה בהקשר זה כי הן "פעלו בניגוד לטובתה של החברה ופעלו מתוך אינטרסים אישיים תוך ניסיון להתחמק מאחריות פלילית למתרחש בחברה ותוך הימור עסקי וכוונה לגריפת רווחים אישיים על חשבונם של עובדי החברה תוך הסתרת פרטים עקרוניים ומבלי להתייעץ עם מי מבעלי התפקידים העיקריים בחברה והכל במטרה לדאוג לאינטרסים האישיים ולא לטובתה של החברה ובוודאי שלא לטובת התובעים ושאר עובדי החברה".
3. המבקשת הגישה בקשה למחיקה על הסף של התביעה נגדה, בטענה כי המשיבים לא הניחו תשתית עובדתית מינימאלית בדבר מעשה או מעורבות במעשה מצד המבקשת שיש בו כדי להונות או לקפח את עובדי איזיראן, או שהיה בו כדי לפגוע בתכלית החברה באופן שיצדיק את הרמת מסך ההתאגדות.
4. בית הדין האזורי דחה את הבקשה למחיקה על הסף וקבע בין היתר בנימוקיו כי הטיעונים שבבסיס הבקשה עוסקים בעובדות שנויות במחלוקת בין הצדדים ובשאלות משפטיות הטעונות הכרעה על סמך העובדות שייקבעו. לכן, אין מקום לסילוק התביעה על הסף והשאלות העובדתיות יתבררו בהליך לגופו. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
5. בבקשת רשות הערעור נטען כי הטענות מטעם המשיבים היו עלומות ובגדר סיסמאות גרידא, וכתב התביעה אינו מגלה עליה שיש בה כדי להצדיק הרמת מסך. המבקשת הציגה בבקשת רשות הערעור מסכת עובדתית נרחבת בה נטען כי היא הזרימה לאיזיראן כספים רבים והיא לא צברה כלל רווחים מעסקת המכירה שבלעדיה העובדים היו מקבלים סכומים פחותים בהרבה מאלה שקיבלו. עוד טוענת המבקשת כי המשיבים התנהלו בחוסר תום לב בכך שלא יידעו את בית הדין על סכומים שקיבלו מהמוסד לביטוח לאומי ומהמפרקת שמונתה לאיזיראן. לטענת המבקשת, נסיבות העניין אינן מקיימות עילה להרמת מסך, והגישה בדין היא לצמצם את העילות להרמת מסך. עוד נטען כי בית הדין האזורי לא בחן את הבקשה לפי הפלוגתאות שנקבעו אלא אף הרחיב את הטענות העובדתיות כלפי המבקשת, שנטענו מלכתחילה כאמירות כלליות ועמומות.
6. בתגובה לבקשת רשות הערעור טענו המשיבים כי תביעתם סבה על עילות הרמת מסך גם נגד המבקשת בשל עסקת המכירה של איזיראן, כאשר המבקשת היתה מעורבת מאוד בניהולה השוטף של איזיראן, בניגוד לנטען על ידה, והתנהלותה גרמה לנזקים למשיבים שנותרו מול שוקת שבורה בלי אפשרות לפרוע את מלוא זכויותיהם הקוגנטיות. על פי הטענה, בית הדין האזורי צדק בהחלטתו, משום שהמבקשת פעלה שלא כדין שעה שלא הפרישה למשיבים את פיצויי הפיטורים שלהם וההפרשות לקופות הפנסיה, לא טרחה לבדוק את האפשרות של הרוכשים לדאוג לעובדים, ובחרה את האינטרס הכלכלי שלה על פני טובת העובדים וטובתה של איזיראן. עוד טוענים המשיבים כי אין מקום לדון ולהכריע בטענות העובדתיות בעניין הרמת המסך בשלב הדיוני בו נמצא ההליך, טרם הוגש כתב הגנה. עוד מונים המשיבים בתגובתם את מחדליה של המבקשת, לטענתם, כבעלת השליטה באיזיראן ובעלת הרוב בדירקטוריון.
7. המשיבים הפורמליים 4-6 הגיבו אף הם לבקשת רשות הערעור. המשיבים הפורמליים 5-6, אשר טוענים כי אין להם ומעולם לא היו להם קשרי עבודה או העסקה עם המשיבים, ועל כן אין להם אחריות כלפיהם ולא היה מקום להכלילם בתביעה. המשיב הפורמלי 4 מצטרף לטענות אלה. לא התקבלה תגובה מהמשיבים הפורמליים 1-3.
אשר להכרעתי
:
8. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת ואת תגובות המשיבים והמשיבים הפורמליים 4-6,
הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.
9. הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי מחיקת כתב טענות על הסף הוא צעד קיצוני, ולכן על בית המשפט לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות העולות בתביעה. עוד נקבע כי הסעד הזה של מחיקה על הסף מופעל ביד קמוצה ובמשורה.
10. עיון בכתב התביעה שהגישו המשיבים, ובטענות המבקשת לפיהן כתב התביעה אינו מצביע על עילה להרמת מסך, מלמד כי נסיבות המקרה שבפניי אין מתקיימות כאן נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות התערבות בהחלטת בית הדין האזורי אשר דחה את הבקשה למחיקת התביעה נגד המבקשת על הסף. טענות המשיבים לפיהן מתקיימת עילת תביעה נגד המבקשת, ראוי שתתבררנה במהלך הדיון בתביעה העיקרית, ובמסגרת זו יכריע בית הדין האזורי בטענת המבקשת לפיה היא נהגה בתום לב בהתנהלותה בעניין המשיבים ואיזיראן, זאת לאחר שיוגשו כתבי טענות מפורטים, יישמעו עדויות ויוגשו תצהירים וראיות מטעם הצדדים. ודוק, על פני הדברים, אם טענות המשיבים לגבי התנהלות החברה יוכחו כנכונות במלואן, הרי שלא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות כי נסיבות אלה יצדיקו את הרמת המסך בעניינה של המבקשת, ולא ניתן לקבוע כבר מעתה כי אין למשיבים עילת תביעה כלל נגד המבקשת.
במסגרת בקשת רשות הערעור, מצביעים הצדדים על מסכת עובדתית מפורטת וסבוכה, אשר רצופה בחילוקי דעות עובדתיים ומשפטיים, אשר אין מקום להיכנס אליהם ולהכריע בהם בשלב זה של ניהול ההליך. לפיכך, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטתו של בית הדין האזורי.
11.
סיכומו של דבר
- בקשת רשות הערעור נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בפסיקת ההוצאות בסיום הדיון בהליך העיקרי בבית הדין האזורי.
ניתנה היום, ט' אדר תשע"ד (09 פברואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.