השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בחיפה (פ"ה 8210-08-13; השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר עמי בריל ומר רפאל גליק, החלטה מיום 5.11.2013), בה התקבלה בחלקה בקשת המבקש למתן סעד זמני, כך שהודעת הפיטורים שנמסרה לו תבוטל, והמבקש ימשיך בעבודתו רק עד סוף אליפות החורף.
הרקע לבקשה וההליכים הקודמים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי:
2. העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מהחלטת בית הדין האזורי. יצויין, כי מדובר בעובדות לכאורה בלבד:
א. המשיבה היא עמותה לקידום שחייה ושחיינים בקריית ביאליק.
ב. המבקש הוא מאמן שחייה של קבוצת הבוגרים של המשיבה - מאמן שחייה ראשי, ומנהל מקצועי במשיבה מיום 1.9.1999.
ג. ביום 10.6.2013 זומן המבקש לשימוע לפני פיטורים, אשר התקיים ביום 24.6.2013.
ד. ביום 1.7.2013 נשלח למבקש מכתב פיטורים, אשר בו הודע לו כי יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו עד ליום 31.8.2013.
3. ביום 6.8.2013, הגיש המבקש לבית הדין האזורי בקשה למתן צו ארעי וצו מניעה זמני, במסגרתה ביקש ליתן צו מניעה זמני אשר ימנע כניסה לתוקף של פיטוריו ביום 1.9.2013. במסגרת הבקשה ביקש, כי בית הדין יורה, כי הודעת הפיטורים בטלה והמבקש ימשיך לעבוד כמאמן השחייה הראשי והמנהל המקצועי במשיבה לפחות עד יום 31.8.2014; ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבה לאייש את תפקידו של המבקש על ידי עובד אחר או להעביר את תפקידיו לעובדים אחרים; וליתן צו מניעה זמני המחייב את המשיבה להימנע מעשיית כל צעד אשר יהא בו כדי למנוע את המשך העסקת המבקש בתפקידו ובמעמדו. לחילופין, ביקש המבקש, כי יינתן צו המחייב את המשיבה לשבץ את המבקש בתפקיד מאמן שחייה.
בבקשה זו טען המבקש, בין היתר, כי פיטוריו נבעו משיקולים זרים ולא עניינים, כאשר חבר ההנהלה, מר חיים קויפמן, שם לו למטרה לסיים את העסקתו של המבקש במשיבה, וזאת מאחר שהמבקש החליף את חברו של מר קויפמן, שפוטר מתפקיד המאמן הראשי. כמו כן, טען המבקש כי הליך השימוע שנערך לו לא התנהל כדין. בנוסף, המבקש הרחיב בדבר טענות שונות שהמשיבה העלתה כנגדו, וטען כי הללו אינן מבוססות עובדתית. לבקשה צורף, בין היתר, תצהיר עדות ראשית של המבקש.
4. ביום 12.8.2013 התקיים דיון בבקשה. לבקשת המבקש, הוזמן לדיון עו"ד בן ארי, חבר עמותה שמנהלת את המשיבה, וכן שימש כיועץ המשפטי של העמותה. עו"ד בן ארי התייצב מבלי שהוגש תצהיר מטעמו ולהפתעת ב"כ המשיבה. בית הדין האזורי הסתפק בהצגת שאלות על ידי המותב לעו"ד בן ארי שלא במסגרת חקירה נגדית. במסגרת הדיון טענו הצדדים את טענותיהם, עו"ד בן ארי ענה לשאלות בית הדין. בתום הדיון הודיעו הצדדים כי יודיעו לבית הדין האם הם יגיעו להסכמה.
5. ב"כ הצדדים הודיעו לבית הדין כי לא הגיעו להסכמה. בהמשך לכך, ב"כ המשיבה ביקש כי מאחר שבדיון הקודם נשמע רק עו"ד בן ארי אשר הוא עד מטעם המבקש בלבד, יש לקבוע את הדיון לשמיעת עדים (נספח ט' לבקשת הרשות לערער).
בית הדין דחה את הבקשה וקבע כי הישיבה תהא לסיכומים בעל פה בלבד.
6. בהתאם להחלטת בית הדין, בדיון ביום 28.8.2013 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה בלבד, ללא חקירת העדים על תצהיריהם.
7. בהחלטה מיום 9.9.2013 דן בית הדין האזורי בעילות הפיטורים כפי שפורטו על ידי המשיבה, ולאור קביעותיו העובדתיות קבע לגבי כל אחת מהן כי בנסיבות המקרה הנדון אין בהן כדי להוות עילה לפיטורים. כמו כן, תוצאות השימוע היו ידועות מראש והמשיבה לא שקלה את טענות המבקש בישיבת השימוע. לפיכך, קבע בית הדין האזורי כי הוא שוכנע לכאורה כי למבקש קיימת עילת תביעה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הפגיעה שתגרם לו במידה ופיטוריו ייכנסו לתוקף תעלה בהרבה על הפגיעה שתגרם למשיבה אם הוא ימשיך את עבודתו עד סוף חודש אוגוסט 2014.
לאור זאת, בית הדין האזורי קיבל את בקשת המבקש וקבע במסגרת הסעד הזמני שהודעת הפיטורים תבוטל, והמבקש ימשיך בעבודתו עד סוף חודש אוגוסט 2014.
8. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי מיום 9.9.2013 (בר"ע 32542-09-13), במסגרתה היא טענה, בין היתר, כי שגה בית הדין קמא שהעניק למבקש סעד זמני עד חודש אוגוסט 2014, וזאת מבלי שנחקרו עדים ומבלי שהייתה לפניו תשתית ראייתית, ובכך עיקר את הדיון בתובענה העיקרית. בית הדין האזורי עשה כן על אף בקשת המשיבה לחקור את המצהירים. כמו כן, טענה המשיבה טענות שונות לגופו של עניין.
בתגובה לבקשה התייחס המבקש בהרחבה לטענות העובדתיות שהעלתה המשיבה, וכן טען כי בית הדין האזורי נהג בדיון כנהוג בבקשות מסוג זה, והסתמך על תצהירי הצדדים, על תשובות שקיבל מעו"ד בן ארי, ועל המסמכים שהוגשו לבית הדין האזורי. מעבר לכך, בית הדין האזורי אינו מחויב לשמוע עדים בבקשות לצו מניעה זמני, וכן לבית הדין האזורי סמכות לקבוע סדרי דין גמישים. לאור זאת, לבית הדין האזורי הייתה תשתית ראייתית לכאורה לפני שנתן החלטה בעניין.
9. בפסק דין של בית הדין הארצי מיום 8.10.2013, לאחר שניתנה רשות ערעור, קבעתי כי בית הדין האזורי הכריע בבקשה לסעד זמני בהסתמך על תצהירי עדות ראשית, תשובות עו"ד בן ארי לשאלות בית הדין במהלך הדיון וסיכומי טענות הצדדים בלבד, בלא שקיים דיון הוכחות ומבלי ששמע עדויות. לפיכך, נפל פגם באופן ניהול ההליך על ידי בית הדין האזורי, וזאת משהכרעה בשאלות העובדתיות, כפי שהובאו לפתחו של בית הדין האזורי, מחייבת קיום דיון הוכחות ושמיעת עדויות אשר עשויות לשפוך אור על החלטת המשיבה לפטר את המבקש ועל הליך השימוע. לכן, נקבע שהערעור מתקבל כך שהתיק יוחזר לבית הדין האזורי לקיום דיון הוכחות בו יישמעו עדויות, לצורך הכרעה בבקשת המבקש למתן צו ארעי וצו מניעה זמני.