השופטת יעל אנגלברג שהם
1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו, שבה נדחתה בקשת המבקש להורות על: א. מחיקת חלקים מטענת הקיזוז שהעלו המשיבים בכתב ההגנה שהגישו במסגרת התביעה שהגיש נגדם המבקש; ב. מחיקת חלקים מכתב התביעה-שכנגד שהגישו המשיבים נגדו; ג. בהתאמה - הפחתת הסכומים הנקובים בטענת הקיזוז ובכתב התביעה-שכנגד (ס"ע 24940-01-11; ס"ע 52826-03-11; השופטת חנה טרכטינגוט ונציגי הציבור מר משה בנדה ומר אלעזר פרידמן; החלטה מיום 21.10.12).
עיקרי העובדות
2. המשיבה 1 (להלן - "
קונספט") היא חברה בע"מ שהוקמה בשנת 1995 ועיסוקה בתחום האופנה. המבקש שימש כמנכ"ל "קונספט", כדירקטור בה וכבעל מניות. בעקבות מצבה הכספי הקשה של "קונספט", נחתם ביום
11.3.10 הסכם השקעה שהצדדים לו הם המבקש, חברה בבעלות המשיב 3, חברה בבעלות אחיו של המשיב 2 וחברה בבעלות אחיו של המבקש. על פי הסכם ההשקעה, מונה המשיב 2 כיו"ר הדירקטוריון של "קונספט" וניתנה לו זכות הכרעה והמשיב 3 מונה כדירקטור. המבקש הועבר לתפקיד מנהל רכש קולקציה ושיווק ותחתיו מונה מנכ"ל חדש. ביום
22.7.10 פוטר המבקש לאלתר מתפקידיו ב"קונספט".
3. ביום
13.1.11, בעקבות פיטוריו, הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה ובמסגרתה טען לפיטורים ללא שימוע ובחוסר תום לב, לגרם הפרת חוזה, תרמית וגזל, ועתר לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוד זכויות שונות שהוא זכאי להן, לטענתו - בשיעור כולל של כ-
4,000,000 ש"ח (ס"ע 24940-01-11). במקביל הגיש המבקש בקשה למתן סעדים זמניים לעיקול נכסי "קונספט".
4. ביום
27.3.11 הגישה "קונספט" כתב הגנה ובו העלתה, בין היתר, טענת קיזוז בשיעור של
3,282,004 ש"ח, מתוכם
2,008,700 ש"ח בגין חוב שחבה לה, לטענתה, חברה קפריסאית בשם "פאמונאקסקו", המוכרת את מוצרי "קונספט" באוקראינה, ושהמבקש הוא מבעלי מניותיה (להלן בהתאמה - "
החברה הקפריסאית" ו"
החוב הנטען"). כעבור מספר ימים, ביום
31.3.11, הגישה "קונספט" לבית הדין האזורי תביעה נגד המבקש לתשלום סך של
3,282,004 ש"ח, בטענה שהמבקש גרם לה נזקים כבדים, הפר את הסכם העבודה עמה ואת חובותיו כלפיה, שלח יד לקופתה והעדיף את טובתו האישית על פני טובתה בהימצאו בניגוד עניינים (ס"ע 52826-03-11).
בהמשך (החלטה מיום 11.10.11, מותב בראשות השופטת הדס יהלום) אוחדו שני ההליכים והם נדונים במאוחד בבית הדין האזורי.
5. ביום
29.5.11 הוגשה בבית משפט השלום בפתח תקווה (להלן - "
בית משפט השלום") תביעה של "קונספט" ושל חברה בשם "מרוידקס" כנגד החברה הקפריסאית ו-4 בעלי מניות בה, בהם המבקש, לתשלום החוב הנטען בשיעור של
2,008,700 ש"ח (ת"א 51977-05-11; להלן - "
התביעה העיקרית בשלום"). עילות התביעה היו הפרת התחייבות, הפרת הסכם ונוהג והפרת חובה חקוקה - חובת נאמנות ותום לב, והסעדים שנתבקשו היו פיצוי בגין סחורה שסופקה לחברה הקפריסאית, מבלי שניתנה עבורה תמורה ופיצוי בגין חוב ששילמו "קונספט" ו"מרוידקס" לחברה אחרת בגין החוב הנטען.
ביום
1.12.11 הגישה החברה הקפריסאית תביעה-שכנגד בבית משפט השלום כנגד "קונספט" ו"מרוידקס" (להלן - "
התביעה שכנגד בשלום") ובה נטען כי "קונספט" הפרה את התחייבותה לספק לה סחורה וגרמה לה להפסדים וכן חייבה אותה בחיובי יתר שלא כדין. עילות התביעה היו הפרה חד צדדית של החוזה, התרשלות, מצג שווא, עשיית עושר ולא במשפט, פגיעה במוניטין מסחרי והפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. הסעדים שנתבעו היו פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לחברה הקפריסאית והשבה בין גביית יתר בשיעור כולל של
4,000,000 ש"ח.
6. ביום
14.6.12 הגישו "קונספט", "מרוידקס", החברה הקפריסאית ויתר הנתבעים בתביעה העיקרית בשלום, למעט המבקש, בקשה לבית משפט השלום למתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, שלפיו התביעה העיקרית בשלום כנגד כל הנתבעים בה, למעט המבקש - תידחה; והתביעה שכנגד בשלום תימחק. ביום
17.6.12 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. ביום
18.6.12 הגישו "קונספט" ו"מרוידקס" בקשה למחיקת התביעה כנגד המבקש. המבקש הביע התנגדות לקבלת הבקשה ועמד על דחיית התביעה נגדו, להבדיל ממחיקתה. מאחר שהצדדים שם לא הגיעו להסכמה, נקבע כי ישיבת ההוכחות תתקיים כמתוכנן, ביום
19.6.12.
7. ביום
19.6.12 התקיים בבית משפט השלום דיון שנועד היה להיות דיון הוכחות, ובמהלכו נתנו "קונספט" ו"מרוידקס" את הסכמתן לדחיית התביעה נגד המבקש "
תוך שאין בדבר בכדי לגרוע מטענותינו בהליך אחר בין הצדדים אשר תלוי ועומד בבית הדין לעבודה" (עמ' 1 שורות 11-12 לפרוטוקול הדיון). מיד בתום הדיון ובמעמד הצדדים לו, ניתן פסק דין שאלה עיקריו:
"
הצדדים הסכימו בישיבת היום כי גם התביעה כנגד הנתבע 3 (המבקש - י.א.ש.)
תידחה... לא יכול להיות ספק כי משהגיעו הצדדים להסכמה על דחיית התביעה כנגד יתר הנתבעים, לא יכולה התביעה כנגד הנתבע 3 לעמוד באופן עצמאי... העובדה כי מתקיים הליך מקביל בין התובעות לנתבע 3 בבית הדין לעבודה, לא היתה צריכה לתרום לכך כי תהיה התעקשות למחיקת התביעה ולא לדחייתה מצד התובעות... אשר על כן... התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית בזאת." (להלן - "
פסק הדין בשלום").
8. ביום
12.7.12 הגיש המבקש לבית הדין קמא בקשה לדחיית אותם חלקים בכתב התביעה, הנוגעים לחוב הנטען ולדחיית חלקים אלה המופיעים אף בטענת הקיזוז שבכתב ההגנה. בהתאם לכך, השלים המבקש, יש להפחית סכום של
2,008,700 ש"ח מהסכומים המופיעים הן בתביעה של "קונספט" נגדו, הן בטענת הקיזוז שהעלתה "קונספט" בכתב הגנתה. את בקשתו נימק המבקש בכך שהתביעה שהגישה נגדו "קונספט" בבית הדין לעבודה זהה לתביעה העיקרית בשלום; הטענות העובדתיות והמשפטיות והסעדים בשתי התביעות זהות; התביעה בגין החוב הנטען הוגשה בכפל בשתי ערכאות שונות; התנהלות "קונספט" היא חסרת תום לב ומהווה ניצול לרעה של הליכי משפט ונועדה להתיש את המבקש; ומשפסק הדין בשלום דחה בהסכמה את התביעה נגד החברה הקפריסאית ונגד המבקש, המשמעות היא שאין כל חוב שבגינו ניתן לתבוע ולמעשה עילת התביעה אינה קיימת עוד.
המבקש הוסיף וטען כי על פי המלומדת נינה זלצמן, תביעתו של "נושה" כלפי "חייב משני" מושתקת לאחר שהתביעה נגד החייב העיקרי נדחתה בפסק דין סופי, וכי לצורך החלת כללי מעשה בית דין, אין הבדל בין פסק דין בהסכמה לפסק דין המבוסס על הכרעה עניינית.
9. "קונספט" הודיעה על התנגדותה לבקשת המבקש בשני נימוקים עיקריים. האחד, כי ההסכמה בבית משפט השלום לדחיית התביעה נגד המבקש ניתנה רק בתנאי שהדבר לא יפגע בטענותיה בהליך בבית הדין האזורי. האחר, כי מדובר בתביעות שונות ובעילות תביעה שונות, ועל כן אין לומר שפסק הדין בשלום יצר השתק עילה בתביעה המתנהלת בבית הדין האזורי, מה עוד שטענותיה כלפי המבקש לא נדונו לגופן ולא הוכרעו.
החלטת בית הדין האזורי
10. בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש וחייבו בתשלום הוצאות משפט בשיעור של
5,000 ש"ח בהחלטה שאלה עיקריה:
"
שתי התביעות מבוססות על אותה מערכת עובדות הגם שבתביעה לבית משפט השלום הצטרפו צדדים נוספים. טענות המשיבה ("קונספט" - י.א.ש.)
כלפי המבקש (המבקש - י.א.ש.)
מבחינה עובדתית זהות. כן זהה האינטרס המוגן הנטען שנפגע. העובדה שתביעה אחת נשענת גם על הפרת הסכם עבודה והתביעה האחרת על הפרת חובת זהירות, תום לב ונאמנות, כאשר שתי התביעות מבוססות על אותן עובדות, אין בה כדי ליצור עילות תביעה שונות לצורך כלל ההשתק.
יחד עם זאת... הסכמת המשיבה לדחיית התביעה היתה כפופה לכך שאין בכך לגרוע מטענות המשיבה בהליך בבית הדין לעבודה... המסקנה איפוא כי הסכמת המשיבה מכוחה ניתן פסק הדין כוללת הצהרה על כוונה מפורשת כי פסק הדין לא יחייב אותה בהתדיינות נשוא תיק זה. בית משפט השלום, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמה זאת, אף הביע דעתו כי לא היה בהליך זה כדי לגרום להתעקשות המשיבה למחיקת התביעה ולא לדחייתה.