א. פרק עגום נוסף בפרשה העצובה שנדונה בהחלטתי ברע"א 7339/05 מיום 18.8.05. פרטיה העיקריים מתוארים שם. באותה החלטה נקבע כי ייערך ביקור אחד של הקטין, כיום בן חמש שנים וחמישה חודשים, אצל אמו המשיבה (אסירה כיום) בטרם מועד הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי ב-26.9.05 על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (סגן הנשיא בוקובסקי) מיום 6.7.05, בפסק הדין הוכרז על הקטין כבר אימוץ ונקבע כי האימוץ יהיה סגור, וכן כי יופסקו הסדרי הראיה שהתקיימו עד למתן פסק הדין. נקבע בהחלטתי, כי בית המשפט המחוזי יעיין בתסקירים שיוגשו לו וישקול אם לאשר ביקורים בהמשך אם לאו.
ב. (1) הביקור שנקבע בהחלטה אכן קוים ביום 12.9.05.
(2) בית המשפט המחוזי דן בערעור ביום 26.9.05 והחליט שלא לדון בבקשת המבקשת באשר להמשך הסדרי ראיה, ונקבע כי עניין זה יוחלט במסגרת הערעור גופו ככל שיהא בכך צורך.
(3) עד כה לא ניתן פסק הדין בערעור, ובינתיים הגיש המשיב בקשה על פי סעיף 12(ג) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 להעברת הקטין למשפחה אומנת בכוונת אימוץ, וזאת בהנמקה של הידרדרות במצבו הרגשי של הקטין, המצוי כיום באמנה אצל משפחה שאינה מעוניינת לאמצו. האם ביקשה קביעת הסדרי ראיה. בית המשפט החליט, ביום 28.11.05, לאשר העברה לאלתר לבית משפחה למטרת אימוץ, ונאמר גם כי "ממילא יובן, כי אנו דוחים את בקשתה של האם להורות על קיום הסדרי ראיה בין הקטין ובינה במקום שהותה, בנוה תרצה. בעתיד המאוד קרוב יינתן פסק הדין".
ג. (1) בבקשה הנוכחית נטען, כי הפסקת הסדרי הראיה תרמה להידרדרות במצבו של הקטין, ובכך שגו פקידות הסעד לאחר כליאת האם וכך גם בהמלצותיהן עתה. לשיטת האם, בידה להעניק לקטין חום ואהבה ולסייע לו במצוקותיו.
(2) המשיב הפורמלי, האב (שכנראה אף הוא כלוא), הודיע באמצעות בא כוחו, שהוא סבור כי בטרם פסק דין סופי בערעור לא היה מקום להחלטה בהתאם לסעיף 12(ג).
(3) המשיב תיאר בתשובתו לבקשה שינוי לרעה והידרדרות חמורה במצבו הרגשי של הקטין, המגלה אלימות כלפי ילדים אחרים בגן. בעקבות התרשמותה של פקידת הסעד לחוק האימוץ באה הפניה להעברה למשפחה מאמצת. לשיטת המשיב, הבקשה להסדרי ראיה משקפת את צרכיה של האם ולא את צורך הקטין, שמראשית חייו לא ניתן לו סיכוי ראוי. פקידת הסעד, הנפגשת עמו עתה פעמיים בשבוע, חיוותה דעתה כי המפגשים עם האם מקשים על הקטין. סיפור חייו עד כה היה של החמצה, ויש לאפשר לו להיקלט בבית משפחה ולהסיר כל מכשול מדרכה. לתגובה צורף תסקיר מיום 8.12.05 מאת פקידת הסעד לחוק האימוץ, הסבורה כי "אין לאפשר בשום אופן הסדרי ראיה בין האם הביולוגית לקטין"; הידרדרותו של הקטין באה לשיטתה בשל המציאות הקשה בה הוא חי, ולא בשל חוסר קשר עם אמו. לדבריה, הביקורים בכלא הכניסו זעזוע בשגרת חייו של הקטין, וחידושם יטיל עליו נטל כבד שספק אם יהא מסוגל להתמודד עמו; אין מקום לזעזעו עוד.
(4) בדיון טען בא כוח המבקשת כי בית המשפט המחוזי לא פירש נכונה את ההחלטה מ-18.8.05, שבאה לאזן בין אי קטיעת הקשר בין הקטין לאמו ובין החשש שמא מסרים שאינם במקומם יועברו אליו על-ידי האם. המבקשת חולקת על גישתו של השירות למען הילד, שלשיטתה תרם להידרדרות המצב; אדרבה, בכל עת שהופסקו הביקורים אצל האם, חלה הידרדרות. אוסיף, שניתן להתרשם כי בא כוח האם מבין שיתכן פסק דין המאשר את האימוץ, והוא נאבק - כעולה גם מדבריו בדיון בערעור בבית המשפט המחוזי ב-26.9.05 וגם בבית משפט זה - על אימוץ פתוח, ומסר כי אם יידחה הערעור בבית המשפט המחוזי תוגש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. לשיטתו הקטין רגיש לנטישה, ואין לנתקו מכל עבר, גם מאמו גם מהאומנת; אין מקום לניתוק מהאם בטרם כלו כל הקיצין, ומכל מקום יהא לטענתה צורך למנות מומחה באשר לאימוץ.
(5) באת כוח המשיב הטעימה, כי לדעתה הבקשה הנוכחית נובעת מצרכי האם ולא מצרכי הקטין. התמשכות ההליכים פוגעת בקטין; העובדה היא שבית המשפט לענייני משפחה הפסיק את הסדרי הראיה ובית המשפט המחוזי לא חידש אותם. פקידת הסעד היא גורם אובייקטיבי, אף התמקדותה היא - מטבע הדברים - בקטין. לדעתה, מצבו של הקטין נובע מאי הצלחתם של הוריו לגדלו; ביקורים אצל האם אינם חויה תורמת. עוד מסרה, כי טרם נמצאה לקטין משפחה שתהא נכונה לאמצו.
(5) פקידת הסעד אמרה כי היא זועקת את זעקתו של הקטין, ואינה רואה סיבה להמשיך בביקורים.
(6) האם אמרה כי היא מתחננת לראות את בנה; הדבר היטיב עמו, ושגה השירות למען הילד שקטע בשעתו את הביקורים; אין היא מוסרת לקטין מסרים שאינם ראויים; ביקור אצלה יהא שעת רצון לקטין.
ד. (1) לאחר העיון בחומר שהוגש ושמיעת הצדדים חוששני, עם כל הצער שבדבר, כי אין בידי להיעתר לבקשה. הטעם העיקרי לכך הוא, כי בית המשפט המחוזי עומד ליתן את פסק דינו בערעור המבקשת, כאמור בהחלטה מ-28.11.05, "בעתיד המאוד קרוב", וארשה לעצמי להביע בנסיבות את התקוה כי אכן כך יהיה. אמרתי הטעם העיקרי, שכן גם לגופו השאלות נוקבות ואינן פשוטות להכרעה, אך די לעת הזאת בשלב הדיוני שאליו הגיע התיק, ערב פסק דין, כדי לקבוע כאמור.
(2) אין צורך להכביר מלים על המועקה הנפשית שבהחלטות על אימוץ בניגוד למשאלת האם, שמאבקה הנמשך מדבר בעדו, וגם בניגוד למשאלת האב. קשה היא מקריעת ים סוף. אך החשוב מכל הוא כמובן לברר האם טובת הילד מצדיקה קיומם של ביקורים. פקידת הסעד, הרואה עתה את הילד פעמיים בשבוע, דבר המצביע על יחס מקצועי מסור, הביעה דעתה. העניין עומד להכרעה בבית המשפט המחוזי. אמנם, כשלעצמי סבורני כי טוב היה אילו נדרש בית המשפט המחוזי במשך הזמן לנקודה הספציפית של הביקורים בתקופת הביניים ואילו הכריע בה לכאן או לכאן באופן פרטני עוד בטרם פסק הדין, ולוא גם לשם התרת הספקות אצל הנוגעים בדבר, החשובה לעצמה; אך עתה מצויים אנו עובר לפסק הדין, ולכן איני רואה היגיון בהידרשות לנושא לעת הזאת. לפיכך, כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ד בכסלו תשס"ו (15.12.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ