השופטת א' חיות:
1. העותרים בכל אחת מן העתירות שבפנינו, הינם תושבי אזור יהודה ושומרון, שהיו נתונים במעצר מינהלי בשל פעילותם בארגוני טרור. לקראת סיום תקופת המעצר המינהלי של כל אחד מן העותרים, הורו המשיבים על תיחום מגוריהם, למשך פרקי זמן שונים של חצי שנה עד שנתיים, באזור חבל עזה (להלן: הצו או הצווים לתיחום). צווי התיחום הוצאו מכוח הסמכות הנתונה למשיבים בסעיף 86(ב)(1) לצו בדבר הוראות בטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל-1970, כנוסחו המתוקן מיום 1.8.2002 (תיקון מס' 84) (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון), והם נסמכים על מידע וחומר מודיעיני שנצברו בעניינם של העותרים. בהתבסס על חומר זה, סברו המשיבים כי נוצר הכרח, מטעמי ביטחון החלטיים, להורות על תיחום מקום מגורי העותרים באזור חבל עזה, לפרקי הזמן שנקבעו בצווים.
2. בעתירות שהוגשו תוקף כל אחד מן העותרים את צו התיחום שהוצא בעניינו הן מנימוקים כלליים, שיש בהם מכנה משותף לכלל העותרים, והן מנימוקים אישיים, הנוגעים לכל עותר בנפרד. הדיון בעתירות התקיים במאוחד ביום 4.12.2003 ולאחר שעיינו, לבקשת העותרים, בחומר חסוי הנוגע לכל אחד מהם, החלטנו לדחות את העתירות והודענו כי הנימוקים לכך יינתנו בנפרד. להלן, אפוא, נימוקינו לדחיית העתירות, אותם קיבצנו בפסק-דין אחד המתייחס לכל העתירות כולן.
3. הצו בדבר הוראות ביטחון, מסמיך את המפקד הצבאי להורות בצו שאדם יהיה נתון לפיקוח מיוחד ובכללו תיחום מגוריו לאזור מסוים, אם הדבר הכרחי בגלל טעמי ביטחון החלטיים (ראו סעיפים 84א ו- 86(א) ו- (ב)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון). תחולתו של הצו בדבר הוראות ביטחון, בנוסחו המקורי, הוגבלה לאזור יהודה ושומרון, אך תיקון מס' 84 של הצו, מיום 1.8.2002, הרחיב את תחולתו גם לאזור חבל עזה. סעיף 86(ה) לצו בדבר הוראות ביטחון קובע זכות ערעור בפני ועדת ערעורים, המתמנה על-ידי נשיא בית-המשפט הצבאי לערעורים, בעניין צו תיחום שהוצא (להלן: ועדת הערעורים או הועדה), וסעיף 86(יג) מוסיף וקובע כי מקום שבו דחתה ועדת הערעורים את הערעור על צו התיחום, עליה לשוב ולדון בתוקפו לפחות אחת לשישה חודשים, וזאת בין אם הוגש ערעור נוסף על הצו ובין אם לאו.
בבג"ץ 7015/02 כיפאח מחמד אחמד עג'ורי ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח', פ"ד נו(6) 352 (להלן: עניין עג'ורי), קבע בית-המשפט העליון מפי הנשיא ברק כי הצו בדבר הוראות ביטחון תואם את כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, כפי שהוא משתקף באמנת ז'נבה הרביעית, לרבות סעיף 78 שבה, ואמנת האג הרביעית. בית-המשפט העליון הוסיף וקבע כי כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי חלים על אזור יהודה ושומרון בהיותו שטח הנתון לתפיסה לוחמתית וזאת בצד עקרונות היסוד של המשפט המינהלי הישראלי, בהדגישו כי על-פי ההסדר המקיף הכלול בסעיף 78 לאמנת ז'נבה ניתן להעביר אדם המוגן על-פי האמנה ממקום למקום, באזור הנתון לתפיסה לוחמתית, מטעמי ביטחון, ובכפוף לזכות ערעור ולבחינת הצו מחדש מידי שישה חודשים. נוכח ההלכה שנקבעה בעניין עג'ורי, לפיה תואם הצו בדבר הוראות ביטחון את כללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, אין בסיס לטענה שהועלתה בחלק מן העתירות כי צווי התיחום הוצאו בחוסר סמכות ודינם להתבטל. טענה נוספת שהועלתה בחלק מן העתירות היא הטענה כי אזור חבל עזה ואזור יהודה ושומרון הינם שני אזורים הנפרדים זה מזה ועל כן, הרחבת הצו בדבר הוראות ביטחון לאזור חבל עזה, בטלה וצווי התיחום כמוהם כצווי גירוש. טענה זו כבר נדונה ונדחתה בעניין ע'גורי, שם קבע הנשיא ברק כי יש לראות את אזור יהודה ושומרון ואת אזור עזה כיחידה טריטוריאלית אחת, לצורך צווי תיחום המוצאים מתוקף הצו בדבר הוראות ביטחון.
4. טענה כללית נוספת שהועלתה בעתירות, היא הטענה כי צווי התיחום לאזור חבל עזה הוצאו משיקולים מדיניים ופוליטיים ולא משיקולים ביטחוניים של המפקד הצבאי. העותרים, רובם ככולם, הוסיפו וטענו כי בעיניהם עדיף המשך המעצר המינהלי על תיחום המגורים בחבל עזה וכי מכל מקום ראוי היה לתחום את מגוריהם באזור יהודה ושומרון, משום שתיחום כזה פגיעתו בחירותם ובזכויותיהם קשה פחות והוא מותיר אותם באזור מושבם הטבעי, בו יוכלו להתראות עם בני משפחותיהם.
לבקשת העותרים, עיינו בחומר החסוי הנוגע לכל אחד ואחד מהם ובניגוד לטענות שהועלו, אנו סבורים כי קיימים לגביהם שיקולים ביטחוניים מן המדרגה הראשונה, המצדיקים את הצווים שהוצאו. ראוי להדגיש כי המקרים שפנינו, בשונה מן המקרים אשר נידונו בעניין עג'ורי, אינם מתייחסים לתיחום מגוריהם של בני משפחות הפעילים בארגוני טרור, אשר סייעו לאותם פעילים. העותרים שבפנינו נמנים עם הגרעין הקשה של ארגוני החמא"ס והג'יהאד והאיסלאמי הפעילים ביהודה ושומרון, והסיכון הביטחוני הנשקף מהם, אם ישוחררו, הוא ממשי ומוחשי. בעניין עג'ורי הדגיש בית-המשפט העליון כי מטרת התיחום איננה הענשה וכי התיחום נועד למנוע מן המתוחם להמשיך ולהוות סיכון ביטחוני. כמו כן, קבע בית-המשפט בעניין עגו'רי שהמפקד הצבאי, שעה שהוא מחליט על תיחום המגורים, אינו מוגבל לשיקולים "צבאיים" בלבד וכי סוג השיקולים שהוא רשאי לשקול רחב יותר ועניינו בטעמי ביטחון, כאמור בסעיף 78 לאמנת ז'נבה הרביעית. בגדר שיקולים אלה, רשאי המפקד הצבאי לשקול גם שיקולים שעניינם הרתעת הרבים, ושיקול זה הוא שיקול רלוונטי העשוי להילקח בחשבון בעת שהמפקד הצבאי נדרש לבחור בין מעצר מינהלי ובין תיחום מקום מגורים (ראו שם, בעמ' 370-377). במקרה שלפנינו, מתברר כי צווי התיחום שהוצאו יש בהם כדי להוות אמצעי יעיל וחשוב להבטחת הביטחון באזור, הן משום שהוא מרחיק את הפעילים ממוקד הכוח המקומי שבו הם פועלים ומשבש את פעילותם והן משום המסר ההרתעתי שיש בעצם התיחום. תקופות התיחום אינן אחידות לכל העותרים ועובדה זו מלמדת אף היא כי המפקד הצבאי הפעיל בעניינם שיקול דעת ראוי וכי עשה שימוש במכשיר צווי התיחום הנתון בידו באופן מידתי, בקובעו מדרג תקופות המשקף את עוצמת המסוכנות של כל אחד מן העותרים. ודוק -שיקול הדעת האם לנקוט במעצר מינהלי או בצו תיחום וכן הסמכות להחליט היכן יתוחם מקום המגורים על-פי הצו, ביהודה ושומרון או בחבל עזה, כל אלה מסורים למפקד הצבאי והעדפות כאלה ואחרות של מי מהעותרים, אין בהן כדי להכריע את הכף לעניין זה. במקרים שלפנינו, נראה מן החומר החסוי שהוצג כי תיחום מגורים באזור יהודה ושומרון, אין בו כדי להשיג את המטרות המניעתיות שלשמן הוצאו הצווים ועל כן, אף כי תיחום כזה פגיעתו קשה פחות, לא ראינו מקום להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המפקד הצבאי בעניין זה. אשר להעדפת המעצר המינהלי. במדרג אמצעי המניעה וההרתעה אותם מוסמך המפקד הצבאי להפעיל, נראה כי מעצר מינהלי הכרוך בשלילה מוחלטת של חירות העצור והשמתו מאחורי סורג ובריח, יש בו משום פגיעה קשה יותר בזכויותיו לעומת תיחום מגורים, ולו באזור שאיננו מקום מושבו הקבוע של המתוחם; תיחום המגורים הוא אכן אמצעי חריף, אך הוא משמר בידי המתוחם חירויות רבות וביניהן חופש התנועה בתוך האזור התחום. על כן, יש לראותו כאמצעי המגביל את חירות המתוחם אך לא כאמצעי השולל אותה כליל (ראו עניין עג'ורי וכן בג"ץ 9534/03 כמאל מוחמד חסין אדריס נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ואח' (טרם פורסם)). עוד יש לזכור כי מכוח סעיף 39 לאמנת ז'נבה הרביעית, עומדות למתוחם זכויות לקבלת תנאי מחייה באזור שאליו הועבר על-פי צו התיחום, והמשיבים אכן התחייבו בפנינו באופן ברור לקיים בעניינם של העותרים את החובות המוטלות עליהם בהקשר זה. זכות זו "מרככת" אף היא את הפגיעה במי שהוצא נגדו צו תיחום, ומציבה את צו התיחום במדרג נמוך יותר מבחינת החומרה, לעומת המעצר המינהלי.
5. לאחר שפירטנו את ההנמקה הכללית, המשותפת לעותרים כולם, נתייחס עתה, בקצרה, לכל אחד מן העותרים בנפרד.
בג"ץ 9586/03
העותר, גאנם תופיק צאלח סלאמה, יליד 1966, תושב שכם, נשוי ובעל משפחה, נעצר במעצר מינהלי ביום 10.7.2002 ומעצרו הוארך מעת לעת. צו התיחום בעניינו, המיועד לתקופה של שנתיים ימים, הוצא ביום 14.10.2003, לקראת סיום תקופת המעצר המינהלי האחרונה שריצה. העותר מוכר כפעיל בכיר בארגון החמא"ס ואף נשפט והורשע בעבר בשל מעורבות בהפרעות סדר ובהחזקת אמל"ח. ועדת הערעורים אשר דנה בערעור שהגיש העותר על צו התיחום קבעה כי אין בידי המשיבים חומר ראיות גלוי היכול לבסס הרשעה פלילית, אולם מן החומר שהוצג בפניה עולה כי "המדובר בפעיל חמא"ס במעמד בכיר באזורו ובעל קשרים וזיקה עם פעילים אחרים, אשר חלקם חשודים בפעילות צבאית". לפיכך, לא מצאה הועדה מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי להוציא צו תיחום נגד העותר. לאחר שעיינו בחומר החסוי הנוגע לעותר, אנו סומכים את ידינו על מסקנה זו.
בג"ץ 9590/03
העותר 1, מונזר מוחמד יונס ג'ועבה, תושב חברון, יליד 1980, שנעצר במעצר מינהלי ביום 25.3.2002 והעותר 2, לואי מוחמד צבחי דאוד, יליד 1974, תושב קלקיליה, שנעצר במעצר מינהלי ביום 9.8.2002 , סירבו לעבור לחבל עזה על-פי צווי התיחום שהוצאו בעניינם ביום 13.10.2003. עקב כך, הוחזקו שני העצורים במתקן ארז ושם התקיים הדיון בפני הועדה בערעורים שהגישו, בצוותא חדא עם ערעורו של העותר גאנם בבג"ץ 9586/03 ושני עצורים נוספים. העותר 1 ריצה בעבר עונש מאסר של שלוש שנים בגין פעילותו בארגון החמא"ס, ובין היתר, בשל היותו שותף לתכנון חטיפת חייל. לאחר שחרורו חזר לפעילות בארגון ועל רקע זה נעצר במעצר מינהלי. העותר 2 אף הוא ריצה בעבר תקופת מאסר בת חמש שנים בשל מעורבות בתכנון פיגוע התופת בקו חמש בתל-אביב ועם שחרורו, חזר לפעילות בארגון החמא"ס שאליו הוא משתייך. בדחותה את ערעורי העותרים על צווי התיחום שהוצאו בעניינם, ציינה ועדת הערעורים כי לגבי שני עותרים אלה נאסף חומר חסוי במהימנות גבוהה, אשר אינו יכול להוות בסיס להרשעה פלילית, אך הוא מצביע על חומרה משמעותית בפעילותם של העותרים, המצדיקה את צווי התיחום. לאחר שעיינו בחומר החסוי לבקשת העותרים, אנו שותפים למסקנה זו, לאחר ששוכנענו כי אכן נשקף סיכון ביטחוני ממשי משני העותרים כאחד, וכי צווי התיחום שהוצאו בעניינם ישמשו מכשיר אפקטיבי להרתעת הרבים ולשיבוש תשתיות הארגון, שהם מחבריו הבכירים.
בג"ץ 9621/03
העותר, רג'א עטא מחמד חרזללה, יליד 1973 ותושב מחנה הפליטים עאידה בבית לחם היה עצור במעצר מינהלי מאז יום 30.12.2002 ומעצרו הוארך מעת לעת. צו התיחום בעניינו, המיועד לתקופה של שנתיים ימים, הוצא ביום 13.10.2003, לקראת סיום תקופת המעצר המינהלי האחרונה שריצה. בביקורת השיפוטית על מעצרו המינהלי של העותר, קבע בית-המשפט הצבאי מפי השופט רב-סרן רונן עצמון, כי המידע העומד בבסיס מעצרו המינהלי הוא חמור ומבוסס על מקורות מהימנים וכי הסיכון העולה מן העותר לא צפוי שיקטן בחודשים הקרובים. יחד עם זאת, ראה השופט עצמון לנכון לקצר את תקופת המעצר המינהלי של העותר כך שתסתיים ביום 17.10.2003, וזאת על-מנת שהמפקד הצבאי יבחן את עניינו של העצור מוקדם יותר (ראו ההחלטה מש/6 מיום 7.7.2003). ערעור שהגיש העותר על החלטה זו לבית-המשפט הצבאי לערעורים, נדחה. צו התיחום שהוצא בעניינו של העותר, בהיותו אמצעי פחות בחומרתו ממעצר מינהלי, מתיישב היטב עם החלטת בית-המשפט הצבאי, וזאת בניגוד לטענות שהעלה בעניין זה בא-כוח העותר. צו התיחום הוצא לאחר שהמפקד הצבאי הגיע למסקנה כי הדבר הכרחי מטעמי ביטחון החלטיים. העותר הינו חבר בכיר בארגון החמא"ס באזור בית לחם והוא ריצה בעבר חמש שנות מאסר בגין ביצוע פיגועי ירי. העותר סירב לשתף פעולה ולצאת לתיחקור. בבדיקה עדכנית שנערכה על-ידי התביעה הצבאית נמצא כי בהיות החומר שנצבר נגדו חסוי, אין די ראיות קבילות לצורך הרשעתו בפלילים. לאחר שהחומר החסוי הוצג בפנינו, שוכנענו כי לא נפל פגם כלשהו המצדיק את התערבותנו בהחלטת המפקד הצבאי להוציא צו תיחום למשך שנתיים בעניינו של העותר.
בג"ץ 9688/03
העותרים בעתירה זו, שמונה במספר, תושבי ערים וכפרים באזור יהודה ושומרון, בשנות העשרים והשלושים לחייהם, נעצרו במעצרים מינהליים לתקופות שונות ולכל אחד מהם הוצא ביום 13.10.2003 צו תיחום מגורים לאזור חבל עזה. הצו בעניינם של העותרים 2,3,4,5,7 ו- 8 נקבע לתקופה של שנתיים, הצו בעניינו של העותר 1 נקבע לתקופה של שנה, והצו בעניינו של העותר 6 נקבע לשישה חודשים. לגבי אף אחד מן העותרים הללו לא נמצאו די ראיות גלויות וקבילות היכולות לבסס הרשעה בפלילים נגדם, אך החומר המודיעיני שהצטבר מעיד כי הינם פעילים בארגוני טרור וכי פעילותם מהווה סכנה רבה לביטחון האזור. העותרים 1,2,3,6 ו-7 פעילים בארגון החמא"ס ואילו העותרים 4,5 ו- 8 פעילים בארגון הג'יהאד האיסלאמי. ועדת הערעורים שדנה בעניינם של העותרים קבעה, בהתבסס על החומר החסוי שהוצג לה, כי אין מקום להתערב בהחלטת המפקד הצבאי באשר לצווי התיחום שהוצאו לעותרים. לאחר שעיינו בחומר החסוי הנוגע לכל אחד ואחד מן העותרים שותפים אנו למסקנה זו, שכן החומר מצביע על מעורבותם הפעילה והמסוכנת של העותרים, אם כי בדרגות שונות, בארגוני הטרור שצויינו.
מכל הטעמים שפורטו, נדחו העתירות, כאמור בהחלטתנו מיום 4.12.2003.
ניתן היום, ל' כסלו, תשס"ד (25.12.03).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת