החלטה בתיק בג"ץ 8300/02

הנשיאה ד' ביניש:

           עניינן של העתירות שלפנינו, אשר הראשונה שבהן הוגשה בשנת 2002 והאחרונה הוגשה בשנת 2007, הינו בהיבטים שונים הנוגעים לחוקיות הטבות מס הניתנות לתושבי המדינה על פי מקום מגוריהם. אף כי הרקע לכל אחת מן העתירות שונה הוא, הרי שהן חולקות טענה מרכזית משותפת המופנית נגד האופן בו נקבעה רשימת היישובים הזכאים להטבות מס מכוח סעיף 11 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). רשימה זו עודכנה לאחרונה במסגרת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 146), התשנ"ה-2005 (להלן: תיקון 146). על פי הנטען, הטבות המס ניתנו ועודן ניתנות באופן הפוגע בעקרון השוויון ומבלי שנקבעו לשם כך אמות מידה אחידות, שוויוניות וראויות. בחלק מן העתירות אף נטען כי הפגיעה בשוויון מתבטאת בהפלייתם של יישובים ערביים בצפון הארץ ושל יישובים בדואים בדרומה לעומת יישובים יהודיים שכנים, וזאת ללא כל הבחנה עניינית ביניהם. 

1.        סעיף 11(ב) לפקודה, העומד במרכז העתירות שלפנינו, קובע את זהות היישובים הזכאים להטבות מס וכן את שיעור ההטבה לה זכאים תושבי כל ישוב. נוכח חשיבות הדברים נביא את הוראת הסעיף כלשונה וככתבה:

           עיון בהוראת הסעיף מלמד כי למעט ההפניה להגדרת "אזור קו עימות דרומי", כאמור בסעיף קטן 11(ב)(2), אין בהוראה האמורה כל התייחסות לקריטריונים על בסיסם ניתנות הטבות המס. תחת זאת, נוקטת הוראת הסעיף באזכור שמם המדויק של היישובים אשר תושביהם זכאים להטבות האמורות, בין אם באמצעות הפנייה לרשימת היישובים המופיעה בתוספת הראשונה לפקודה ובין אם באמצעות ציון שמם בגוף הוראת סעיף 11 הנ"ל.

2.        כאן המקום לעמוד בתמצית על הרקע השונה שבבסיס כל אחת מן העתירות ועל שונות הסעדים המבוקשים מבית משפט זה. קבוצה ראשונה של עתירות כוללת את עתירותיהם של היישובים מזרעה, כסרא-סמיע ובית ג'אן המרוחקים מגבול הצפון מרחק של 11.8, 10.4 ו-8.6 קילומטרים (בהתאמה). לטענת עותרים אלה, יישובים יהודיים סמוכים להם, ואף מרוחקים יותר מגבול הצפון, זוכים להיכלל בתוספת הראשונה לפקודה וליהנות מהטבות מס, בעוד תושביהם אינם זוכים לכך. על כן, עיקר הסעד המבוקש בעתירות אלו הוא הוספת הישובים האמורים לרשימת היישובים הזכאים לקבל הטבות מס. בהקשר זה, מעוררים העותרים אף את שאלת זכאותם הרטרואקטיבית להטבות מס.

           קבוצה שנייה של עתירות, עליה נמנות עתירותיהן של האגודה לזכויות האזרח ושל מרכז עדאלה, עוסקת בהיבטים כללים יותר של תיקון 146 ובעובדה כי הוספו במסגרתו יישובים שעל פי תכלית הצעת החוק הממשלתית לא היו זכאים לכך. בעניין זה מציינת האגודה לזכויות האזרח כי הצעת החוק הממשלתית ביקשה להוסיף לרשימת הזכאות רק את אותם יישובים הנמנים על "יישובי עוטף עזה", וזאת בשל המצב הביטחוני הקשה ששרר שם באותם ימים. האגודה מציינת כי חרף התכלית האמורה הוספו במהלך הדיונים בוועדת הכספים של הכנסת ובמליאת הכנסת מספר יישובים שאינם נכללים על "יישובי עוטף עזה", ובהם: המועצה האזורית אילות, בית שאן, חצור הגלילית, מועצה אזורית ערבה תיכונה וערד (להלן: היישובים הנוספים). לטענת האגודה לזכויות האזרח הוספת היישובים הנוספים נגועה בשרירות ובאי-שוויון בולט, ולפיכך יש להורות על בטלות תיקון 146 ככל שהוא נוגע ליישובים אלה. על כך הוסיף מרכז עדאלה וכלל בעתירתו את הסעדים הבאים: ביטול תיקון 146 בכללותו; קביעת קריטריונים ברורים ושוויוניים לגיבוש רשימת היישובים הזכאים להטבות מס; וכן הצהרה על זכאותם של תושבי לקייה, שגב שלום, חורה, כסייפה ורהט להטבות מס, כשם שזכאים לכך שאר יישובי הנגב הנמצאים באותו אזור גיאוגרפי. במאמר מוסגר יצוין, כי המועצה האזורית הערבה התיכונה הגישה, לצד תגובתה לעתירה מטעם האגודה לזכויות האזרח, עתירה עצמאית מאוחרת יותר בבג"ץ 73/10 ובה נטען נגד חוקיות תיקון 143 לפקודה, אשר גרע בשנת 2003 את יישובי המועצה מרשימת הישובים הזכאים להטבות מס. לשיטת המועצה האזורית הערבה התיכונה, תיקון 146 הינו אך בבחינת תיקון עוול שנגרם לה עקב תיקון 143.