1. בקשה להבהרת צו חילוט שניתן בתיק פלילי 468/98 (להלן - התיק) בעניין נכס בגוש 15346 חלקה 113 בטבריה (להלן - הנכס) ולמתן הוראות לרשם המקרקעין.
2.
רקע עובדתי:
א
. ביום 12/8/1998 הוגש כתב אישום בתיק כנגד משיב 1 יחד עם נאשמים נוספים שייחס להם מעורבות בעסקאות סחר סמים בינלאומיות. בכתב האישום שתוקן מספר פעמים לבקשת המבקשת, ציינה המבקשת כי בהכרעת הדין תבקש מבית משפט זה להכריז על הנאשמים כסוחרי סמים בהתאם לסעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן - פקודת הסמים) ולהורות על חילוט רכושם, בהתאם לרשימה שתימסר בשלב מאוחר יותר לבית המשפט. בהמשך, אכן הוגשה רשימת חילוט המתייחסת לרכושם של כל הנאשמים בתיק.
ב
. במקביל למעצר משיב 1 ושותפיו ולהגשת כתב האישום נגדם, פעלה המבקשת להוצאת סעדים זמניים לגבי הרכוש שביקשה לחלט. במסגרת זו, הוגשה לבית משפט זה ביום
14/7/1998 בקשה (תיק ב.ש. 1286/98), כנגד משיב 1, בה ביקשה המבקשת, בין היתר, סעדים זמניים לגבי הנכס נשוא הבקשה שבפנינו. הנכס תואר שם באופן הבא:
"א. וילה הנמצאת על גבול טבריה - המושבה כנרת, גוש 015346 חלקה 0113 (הוילה נרכשה על ידי המשיב בחודש מרץ 1998 בתמורה לסך של 550 אלף $ ועל פי שיחות טלפון של המשיב ובני ביתו מבוצעים בבית שיפוצים בערך של כ-150 $). בשלב זה אין מתגוררים בבית. רשומה על שם המשיב".
בתחתית רשימת נכסי הנדל"ן, ציינה המבקשת:
"לגבי נכסים אלה מבוקש צו לרישום עיקול על כל אחד מהנכסים לטובת משטרת ישראל
וכן צו המונע ביצוע עסקה כלשהי בנכסים אלה, לרבות מכירה, העברה לאדם אחר בתמורה, או שלא בתמורה, או כל טרנזקציה מכל סוג שהוא בנכסים אלה".
ג
. נשיא בית המשפט נעתר ביום
14/7/1998 לבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד (בהמשך הוארך הצו עד לתום ההליכים בתיק). על יסוד החלטתה זו, הוצאה ביום 15/7/1998, ע"י מזכירות בית המשפט, "הודעה למחזיק על הטלת עיקול זמני" שנשלחה לרשם המקרקעין בנצרת עלית.
על פי לשון ההודעה הוטל עיקול על "וילה בגוש 015346 חלקה 0113".
מלשון ההודעה ברור שהיה צריך להטיל את העיקול על כל הנכס.
ד
. על אף שהתייחסו לנכס כולו, הן בבקשת המבקשת, שנתקבלה ע"י בית המשפט, והן בהודעה למחזיק, רשם המקרקעין ביום 19/7/1998 רשם הערה לגבי קיום צו עיקול על בעלותו של משיב 1 בלבד, שהיה בעליו הרשום של מחצית הנכס, בעוד שעל חציו השני של הנכס שהיה, על פי הרישום, בבעלותה של משיבה 2, - רוחמה שושני, -אשתו (אשתו של משיב 1), לא נרשמה הערה לגבי העיקול.
ה
. כשנה וחצי לאחר מכן, ביום 19/1/2000, בעקבות הסדר בין הצדדים לסיום התיק, הוגש כתב אישום מתוקן נפרד כנגד משיב 1 ונאשם נוסף, עודד מויאל (להלן - מויאל). משיב 1 ומויאל הודו בכתב האישום המתוקן, הורשעו והוכרזו כסוחרי סמים. הוסכם בין הצדדים, כי הטיעון לעונש וחילוט הרכוש, יהיה חופשי, בהתאם לרשימת חילוט שתוגש ע"י המבקשת לבית המשפט.
ו
. בהתאם לסיכום האמור, הגישה המאשימה לבית המשפט ביום
25/1/2000 "רשימת נכסים לחילוט" שהיוותה רשימה עדכנית הנוגעת לרכושם של משיב 1 ומויאל. בין יתר הנכסים השייכים למשיב 1, אותם ביקשה המדינה לחלט, (להלן - רשימת החילוט) נכלל הנכס שהיה רשום כאמור, על שם משיב 1 ומשיבה 2.
בסעיף א.2 לרשימה הנ"ל ציינה המבקשת בנוגע לנכס:
"וילה בגוש 15346, חלקה
113, רשום ע"ש הנא' 1 ואשתו - רוחמה שושני, בחלקים שווים".
ז
. במהלך הטיעונים לעונש, נמנעה - עו"ד דבורין - ב"כ של משיב 1 להביא ראיות כלשהן לעניין החילוט ולא חלקה על העובדות שברשימת החילוט. אשתו של משיב 1 שהיתה נוכחת בכל הדיונים, כולל הטיעונים לעונש ובטיעונים לענין החילוט כשהוזמנה כטוענת לזכות, היא אף לא גילתה את דבר מכירת חלקה בנכס ולא התנגדה לחילוט הנכס הנ"ל.
ח
. ביום
21/6/2000 גזרתי את דינם של משיב 1 ומויאל, שכלל גם את צו החילוט. במסגרת הצו, הוריתי לחלט את כל הכספים והרכוש של משיב 1 המפורטים בסעיפים א', ב' ו- ג' לרשימת החילוט.
ט
. ביום
21/1/2002 דחה בית המשפט העליון את ערעורם של משיב 1 ומויאל על חומרת העונש וגזר הדין הפך לחלוט. בקשה לדיון נוסף שהוגשה מטעמם נדחתה ביום 12/2/2002.
לאחר ההכרעה בערעורם של הנאשמים על העונש בבית המשפט העליון והפיכת גזר הדין לחלוט, החל האפוטרופוס הכללי לטפל במימוש הנכסים.
עם תחילת הטיפול במימוש הנכסים, הסתבר למבקשת כי ביום
27/3/2000 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין מכירת חלקה של משיבה 2 בנכס, לטובת אזרח אוסטרי בשם ג'קוץ' דוד (בעל דרכון אוסטרי מס' 03681718), (להלן - משיב 3), על סמך חוזה מכר שנערך לכאורה בין משיבה 2 לבין משיב 3, שהוגש לאישור רשם המקרקעין ביום
27/3/2000.
משיב 3 נפטר ביום
29/6/2001 בעיר פרנקפורט שבגרמניה (ראה תעודת פטירה שהוגשה לבית המשפט).