1. זו בקשה להורות על מעצרו של ג'לאל אסמעיל חכרוש (להלן - המשיב) עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 1032/07 (להלן - התיק העיקרי).
2. בתיק העיקרי הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובו יוחסה למשיב העבירה הבאה:
חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
3.
להלן התמונה העולה מכתב האישום
:
אסד עבאס (להלן - המתלונן), הוא תושב כפר כנא ובינו לבין הנאשם קיים ריב אישי קודם. ביום 7/3/2007, סמוך לשעה 22:00, נהגו המתלונן והנאשם, כל אחד ברכבו, בכביש "בית הבד" שבכפר כנא. כל אחד נהג בכיוון הנגדי לאחר.
משחלפו שני כלי הרכב אחד על פני השני, קרא הנאשם לעבר המתלונן "מה אתה מסתכל עליי"? המתלונן ענה לו כי לא הסתכל עליו, או אז, ירד הנאשם מרכבו ובעקבותיו גם המתלונן והנאשם תקף את המתלונן בגופו. המתלונן, שחשש כי הנאשם יעשה שימוש בסכין ויפצע אותו, ניסה להימלט לכיוון רכבו על מנת לברוח מן המקום, אלא שהנאשם הקדים אותו לאחר ששלף מרכבו צינור ברזל - באורך של מטר לערך - (להלן - הצינור), אותו הכין מבעוד מועד - והחל לתקוף את המתלונן באמצעות הצינור בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו וברגלו השמאלית של המתלונן, בכוונה להטיל בו מום, או נכות.
כתוצאה ממכות צינור אלה, נפל המתלונן. חרף זאת, המשיך הנאשם להכות את המתלונן באמצעות הצינור ולא חדל מכך עד שהגיעו אנשים למקום והתערבו בנעשה.
כתוצאה מהאירוע המתואר, איבד המתלונן את ההכרה, נפגע בכל חלקי גופו ונגרמו לו חבלות חמורות. המתלונן עדיין מאושפז בבית החולים "רמב"ם" בחיפה, כשהוא סובל משברים מרוסקים בשוק שמאל (שבר ספיראלי של טיביה שמאל 1/3 תחתון עם שבר מרוסק של פיבולה), המטומה בעפעף עליון של עין ימנית, שטף דם תת עורי בעפעף עליון ומספר שברים בעצמות בראשו. המתלונן אף נותח ברגלו שגובסה והוא סבל מחולשה פריפרית קלה בפנים עקב הפגיעות המתוארות בעין ובעצמות. המתלונן צפוי לעבור טיפולים נוספים וניתוחים נוספים ברגלו לרבות השתלת פלטינה.
כאן, המקום להעיר כי בהודעתו המשלימה, שהוגשה מייד עם סיום הדיון, הודיע ב"כ המאשימה כי ביום 15/3/2007 שוחרר המתלונן מבית החולים לביתו וזומן לניתוח ביום 19/3/2007.
4.
אלה בתמצית נימוקי הבקשה:
א
. למאשימה ראיות, לכאורה, טובות להוכחת אשמתו של המשיב ובכללן הודעותיו של המתלונן והתיעוד הרפואי בעניינו.
ב
. קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחונו של אדם ואת ביטחון הציבור במידה וישוחרר לחלופת מעצר. התנהגותו האלימה של המשיב שלא בחל לעשות שימוש בנשק קר (צינור ברזל) על מנת להפגין את עוצמתו וליישב סכסוכים עם אחרים, מצביעה ומעידה על מסוכנותו הרבה כלפי הציבור.
ג
. באם ישוחרר המשיב קיים יסוד סביר לחשש של השפעה על עדים, בשל העובדה כי המתלונן והמשיב מתגוררים באותו כפר.
5. ב"כ המשיב התנגד לבקשה, בהדגישו כי מדובר באדם צעיר, ללא עבר פלילי, בן למשפחה נורמטיבית. לדבריו, אין להתעלם מהעובדה כי המשיב היה כבר משוחרר יומיים ממעצרו (במסגרת "מעצר ימים") והוא כיבד את תנאי השחרור, הופיע לדיונים ולא נרשמה כל הערה לחובתו עד למעצרו מחדש בערר שהוגש. ב"כ המשיב טען כי יש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר הולמת ולשם כך הציע מספר חלופות הן במקום מגורי המשיב, בכפר כנא והן מחוץ לכפרו. לפיכך, ביקש ב"כ המשיב לשחררו לחלופת מעצר שיכולה לאיין את מסוכנותו ולענות על האינטרס הציבורי.
6. לאחר שמיעת הבקשה ועיון בחומר החקירה, נראה לי כי אין מקום להיעתר לבקשה ואלה נימוקי:
א
.
ראיות לכאורה:
ב"כ המשיב הודיע כי אין מחלוקת לעניין קיומן של הראיות לכאורה, וכי חומר הראיות בתיק מבוסס בעיקר על הודעתו של המתלונן כנגד הודעת המשיב.
גם במקרים בהם ישנה גרסה מול גרסה, כמו בתיק שבפנינו, אין מניעה לגרוס כי מתקיימת תשתית ראייתית לכאורית. כפי שנאמר בעניין זה ע"י כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק בפסק דין זאדה:
"קיומה של אימרה המבססת את גירסת התביעה וקיומה של אימרה השוללת גירסה זו, אין בה כדי להביא מניה וביה למסקנה שאין סיכוי סביר להרשעה (ראה בש"פ 5248/95 [11]). נהפוך הוא: במצב דברים זה, ואם יינתן אמון לגירסת התביעה, ניתן יהא להרשיע את הנאשם. על כן, ניתן לקבוע כבר עתה, כי קיים חומר ראיות לכאורה להוכחת אשמתו" (ראה בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, בעמ' 149).