הבקשה וכתב האישום
1. לפניי בקשת המבקשת להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם בת"פ 3087/07.
2. בד בבד עם הגשת בקשה זו הוגש נגד המשיבים כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); מסחר בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין; ושהות בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
על פי כתב האישום, ביום 8.9.07, בשעה שאינה ידוע למאשימה, נפגשו הנאשמים בענאתא עם אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן:
"האחר"), כפי שסיכמו ביניהם ראש בשיחת טלפון. במהלך הפגישה מסר האחר לנאשמים שני אקדחים - אחד מסוג "בראונינג" 9 מ"מ, בעל מספר סידורי 9150 והשני "סטאר" 45 מ"מ, בעל מספר סידורי 228094 (להלן:
"האקדחים") - ודרש 3,500 דינר ירדני תמורתם. הנאשמים והאחר סיכמו, כי לאחר שהנאשמים ימכרו את האקדחים, ישלמו לאחר את התמורה עבורם.
בו ביום, סמוך לשעה 13:45, הגיע השוטר יחד עם שוטר סמוי נוסף (להלן ביחד:
"השוטרים") סמוך למסגד הנמצא בתוך שטח ישראל, בשכונת השלום בענאתא, כפי שסוכם מראש, בשיחת טלפון מקדימה באותו יום, בין השוטר לנאשם 1. לאחר זמן קצר הגיעו למקום שני הנאשמים. לבקשת הנאשמים, הראו להם השוטרים את הכסף המזומן שבידם והנאשמים הלכו להביא את האקדחים ממקום מסתור סמוך. מששבו, מסרו הנאשמים לשוטרים את האקדחים ובכל אחד מהם מחסנית ללא כדורים. נאשם 1 ביקש סך 25,000 ש"ח עבור האקדחים והוסיף, כי בעוד כשעה יביא את הכדורים וימסור אותם לשוטרים תמורת 15,000 ש"ח נוספים. בשלב זה נעצרו הנאשמים במקום. את המיוחס להם ביצעו הנאשמים לאחר שנכנסו לישראל ושהו בה בלא שיש בידם היתר כדין.
3. בבקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים נאמר, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים. כן נאמר, כי נגד המשיבים קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
"חוק המעצרים"), המקימה עילת מסוכנות שעל המשיבים להפריכה; וכי המשיבים אינם תושבי ישראל, וקיים יסוד סביר לחשש ששחרורם יביא להתחמקותם מהליכי שפיטה ולפיכך קמה עילת מעצר נגדם גם לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. בבקשה נטען, כי חומרת העבירות ונסיבות ביצוען מצביעות על כך שלא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של שחרור המשיבים בתנאים שכן אין בכוחה של חלופה לאיין את מסוכנותם.
המסגרת הנורמטיבית
4. דינה של בקשה זו להידון במסגרת סעיפים 21(א) ו-(ב) לחוק המעצרים. בגדרם של סעיפים אלה תיבחנה השאלות, האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות הנטענות בכתב האישום, האם קמה עילת מעצר והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה בתנאי שחרור, שפגיעתם בחירותם של המשיבים, פחותה, היינו, חלופת מעצר.
ראיות לכאורה ועילת מעצר
5. בדיון שהתקיים ביום 13.7.07 הסכימה באת-כוח המשיב 1, עו"ד לאה צמל, לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד המשיב 1. בא-כוח משיב 2, עו"ד נמיר אדלבי, הסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד מרשו, אך ביקש להרחיב בנוגע לחלקו של המשיב 2 באירועים נשוא כתב האישום.
על יסוד הסכמת באי-כוח המשיבים הנני קובע, כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיבים, וכי קמה עילת מעצר נגדם.
חלופת מעצר
6. ב"כ המבקשת, עו"ד רונן יצחק, טען, כי לאור מהות העבירות, חומרתן ופוטנציאל המסוכנות הטמון בהן, לא ניתן להשיג את מטרות המעצר בדרך של חלופת מעצר, שכן כל חלופת מעצר לא תפיג את המסוכנות הרבה של מי שמוכר אקדחים לכל דיכפין. עוד נטען, כי היותם של המשיבים תושבי שטחים מעלה חשש רב שמא יתחמקו מהליכי המשפט, ואין בחלופת מעצר כדי למנוע זאת. ב"כ המבקשת ציין, כי אין די בעובדה שמדובר בתושבי שטחים כשלעצמה כדי להימנע מבחינת חלופת מעצר, אך יש לצרף לכך את העבירות החמורות שביצעו, מתוך בצע כסף.
ב"כ המבקשת ציין, כי למשיב 2 עבר פלילי, שכולל עבירות של שהייה בישראל שלא כדין; תקיפת שוטר כשהתוקף מזוין נשק; החזקת נשק; יריה בנשק חם באזור מגורים; תגרה וכו', ולפיכך אין ליתן בו אמון.
7. ב"כ המשיב 1 ביקשה כי בית המשפט יורה על שחרורו של המשיב 1 בערבות. באת-כוחו ציינה, כי מדובר באדם שהתבקש על ידי אחר להשיג נשק למכירה, הוא איננו הבעלים של הנשק, איננו יוצרו, אלא רק שימש כמתווך במכירתו. עוד טענה, כי העובדה ששוטרים הם שפנו למשיב 1 וביקשו את הנשק, והנשק הועבר לידי השוטרים והמשיבים נעצרו על אתר, מעקרת את המסוכנות הממשית הנשקפת מהמשיב 1. אשר לעבירה של שהייה בישראל שלא כדין נטען, כי זו עילה "מופרכת" ולפחות אין בה כדי לשמש עילה נוספת למעצר, שכן מדובר ב"נקודה" על כביש שועפט-ענאתא, במקום שאין בו סימון של הגבול ואדם מן היישוב לא יודע שעבר את הגבול לישראל. עוד נטען, כי אין המדובר בכניסה לישראל שלא כדין על מנת לבצע עבירה, אלא השוטרים הם שיזמו את נקודת המפגש על מנת להקל על עצמם, כך שהכניסה לישראל היתה לצורכי מעצר. ב"כ המשיב 1 הדגישה, כי למשיב 1 אין עבר פלילי כלל ואלמלא "הפיתוי" היזום של השוטרים היה ממשיך לחיות חיים נורמטיביים, ולעבוד בהקמת הגדר. כמו כן, המשיב 1 הודה במיוחס לו ושיתף פעולה עם החוקרים מייד כשנעצר.
על יסוד אלה, ביקשה ב"כ המשיב 1 להורות על שחרורו בתנאים של הפקדה כספית משמעותית, וערב או שניים תושבי ישראל על מנת להבטיח את התייצבותו למשפט.
8. ב"כ המשיב 2 ציין, כי הסכים לקיומן של ראיות לכאורה משום שהמשיב 1 קושר את המשיב 2 כמי שהיה שותף שלו בעסקה. עם זאת ציין, כי המשיב 2 מכחיש את המיוחס לו, טוען שאין לו קשר לעניין ובסך הכל התלווה למשיב 1 כשאין לו שום ידיעה על מה שהולך להתרחש. ב"כ המשיב 2 מסיק מחומר החקירה, כי למשטרה היה מידע מודיעיני לגבי המשיב 1 וכי המידע לא התייחס למשיב 2 כלל. כמו כן, המשטרה פנתה טלפונית למשיב 1 וגם בהמשך הקשר היה רק בין השוטרים לבין המשיב 1 ולא היה כל קשר עם המשיב 2, למעט בשלב האחרון כאשר השוטרים הראו למשיבים את הכסף. עוד נטען, כי גם אם קיימות ראיות לכאורה לגבי המשיב 2, הרי שהוא לא תכנן דבר וחלקו בפרשה הוא משני. לטענת ב"כ המשיב 2 יש בראיות אלו, אשר בכוונתו לפרוס בעת הדיון בתיק העיקרי, כדי להשפיע על השיקולים בהחלטה האם לעוצרו או לשחררו בתנאים.
ב"כ המשיב 2 ציין עוד, כי המשיב 2 הוכה על ידי השוטרים, והובא לטיפול בבית החולים הדסה שם בוצע לו ניתוח בעין, וייתכן כי הוא זקוק לטיפול ולניתוח נוסף מעבר לזה שקיבל במעצר. עוד ציין את נסיבותיו האישיות של המשיב 2, כי הינו נשוי ואב לשני ילדים קטנים, אביו נפטר לפני חודשיים, אימו חולת סכרת והוא היחיד שמטפל במשפחה ומפרנס אותה. אשר לעבר הפלילי ציין, כי העבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בוצעה בשנת 93', לפני 14 שנה, והעבירה של החזקת הנשק בוצעה בשנת 2000, לפני שבע שנים. ב"כ המשיב 2 הצטרף לטיעוני באת-כוח המשיב 1 לעניין עבירת השהייה בישראל שלא כדין.