1. זהו ערר על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' אביב), לפיה נדחתה בקשת העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הדיון בערר נתקיים אמש, 6.11.06, ובסיומו ניתנה החלטת בית המשפט. מפאת השעה המאוחרת, נדחה מועד מתן נימוקי ההחלטה להיום, ואלה יובאו, אפוא, להלן:
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי ס' 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען בכתב האישום, חתם מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, האלוף יאיר נווה, על צו "פיקוח מיוחד", מכוח סמכותו לפי ס' 86(א) ו-86(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), התש"ל-1970. בצו נקבע כי המשיב יתגורר בישוב חשמונאים ולא יצא ממנו, אלא בהיתר מן האלוף נווה או מי שהוסמך על ידו. עוד נקבע כי תוקפו של הצו הינו מיום 16.10.06 ולמשך ששה חודשים.
ביום 29.10.06 איתרו שוטרי מחוז ש"י את המשיב בבית הכנסת בישוב עדי עד. השוטרים הציגו למשיב את הצו, הקריאו אותו בפניו, והסבירו לו את תוכנו. המשיב סירב להקשיב וטען בפניהם כי אין הוא מכיר שום חוק מלבד חוק התורה, וכי אין בכוונתו לעזוב את המקום. המשיב סירב לקבל לידיו את הצו, והשוטרים השאירו את הצו במקום. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 2.11.06, נעצר המשיב בהיותו ב"בית האדום", שבאיזור עדי עד. עד למועד הגשת כתב האישום (5.11.06), כך נטען, ואף שתוכן צו הפיקוח הובהר למשיב הבהר היטב במספר הזדמנויות, עומד המשיב בסירובו לקיים אחר הוראות הצו.
2. עוד קודם להגשת כתב האישום, ביום 2.11.06, יום מעצרו של המשיב, הגישה העוררת לבית משפט השלום בקשה לשחרורו של המשיב בתנאים של הפקדה כספית וערבות צד ג'. בהחלטת בית המשפט (כב' השופטת ש' רנר), שניתנה באותו יום, נקבע כדלהלן:
.. על פי האמור בבקשה נראה המשיב בישוב עדי-עד בניגוד לצו אלוף שניתן לו ושעל פיו חייב להימצא בישוב חשמונאים.
המשיב אינו חולק על כך שהפר את צו האלוף ואף הצהיר כי בכוונתו להמשיך ולהפר אותו מאחר ולטענתו עצם הוצאת הצו הוא מעשה חמור מאוד הגובל בדיקטטורה וגם אין באפשרותו טכנית לבצע אותו מאחר ומשפחתו ומקום עבודתו מצויים במקום אחר.
בפני המשיב עומדות הדרכים הקבועות בחוק להשיג על תוקפו של צו האלוף. מאחר ואין מחלוקת כי הצו הופר והמשיב אף הצהיר על כוונתו להמשיך ולהפר אותו אני מורה על שחרורו של המשיב בערובה ובתנאים כדלקמן:
א. המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 1,000 ש"ח.
ב. המשיב יפקיד סך של 750 ש"ח בקופת בית המשפט.
ג. המשיב ימציא ערב צד ג' שיחתום על ערבות בסך 1,000 ש"ח.
ד. ..
ה. אם לא יעמוד המשיב בתנאים אלו עד ליום 3.11.06 בשעה 12:00, יובא בפני שופט תורן.
המשיב לא עמד בתנאים שנקבעו, וביום 3.11.06 הובא פעם נוספת בפני בית המשפט. בהחלטתו מאותו יום, לא מצא בית המשפט לשנות מתנאי שחרורו של המשיב. יחד עם זאת הורה שוב כי אם לא יעמוד המשיב בתנאים שנקבעו עד ליום 5.11.06, יובא בפני שופט תורן.
3. ביום 5.11.06 הוגש כתב האישום. יחד עמו הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. עילת המעצר הנטענת נסמכה על הוראת ס' 21(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, מאחר שעד למועד הגשת הבקשה התמיד המשיב בסירובו לעמוד בתנאי הערובה שקבע בית המשפט.
בעת הדיון בבקשה למעצרו עד לתום ההליכים, וכמו בדיונים קודמים, סירב המשיב לייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית ובחר לייצג את עצמו. בדיון העלה טענות שונות נגד צו הפיקוח המיוחד שהוצא נגדו. כך טען כי אין כל הצדקה להוצאת הצו, כי אין ביכולתו לשהות בישוב חשמונאים חצי שנה מאחר שמשפחתו ועבודתו מצויים בישוב עדי-עד,וכי המועד להגשת השגה על הצו, כפי שננקב בהודעה שקיבל, תוך ארבעה ימים מיום קבלת ההודעה, הינו בלתי סביר ואיננו מאפשר הגשת ההשגה.
בית משפט השלום, בהחלטתו נשוא הערר, סבר אף הוא כי מועד ההשגה, כפי שננקב בצו, הינו בלתי סביר ואיננו מאפשר מיצוי זכויותיו של המשיב על פי דין. יחד עם זאת ציין כי המשיב לא פנה כלל לועדת הערר, אף לא באיחור. בחלקה האופרטיבי של החלטתו קבע כדלהלן:
בתוך המצב אשר נוצר, דומני כי הפיתרון יהיה כמפורט להלן וכך אני קובעת:
1. המשיב יוכל להשתחרר מן המעצר אם יחתום על ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 3,000 ש"ח כל אחת.
2. כמו כן, אני נותנת למשיב ארכה של שבוע ימים מהיום למצוא לעצמו סידור בישוב חשמונאים כדי שיוכל למלא אחר הצו.