1. בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.
2. המשיבים מואשמים בעבירות הבאות: אינוס בכוח, לפי סעיף 345(ב)(2), (3) ו-(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(2), (3) ו-(5) לחוק; ומעשים מגונים (משיב 1), לפי סעיף 348(ג) לחוק. כמו כן, מואשם המשיב 1 גם בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק.
על-פי האמור באישום הראשון שבכתב האישום, ביום 5.10.06, ישבו המשיבים בדירה ששוכר המשיב 1 עם המתלוננת (ילידת 1974) (יוער, כי בכתב האישום נאמר שהדירה מושכרת למשיב 2, ואולם מחומר הראיות נראה כי המדובר בדירה המושכרת למשיב 1). המשיבים אמרו למתלוננת, כי ברשותם חשיש ובכוונתם "
לערוך חגיגה". המשיב 1 החל להפשיט את המתלוננת מבגדיה, אך היא ביקשה ממנו שיפסיק, שכן לא הכירה את המשיב 2. ואולם, המשיב 1 אמר למתלוננת ש"
הכל בסדר", ואילו למשיב 2 אמר: "
תראה איזה שדיים, איזה גוף, בוא תצטרף, רוצה לטעום". המתלוננת ביקשה מהמשיב 1 שיחדל ממעשיו, ואולם הלה זרק אותה על הספה ואמר לה להיות בשקט ולעשן סמים. לאחר מכן יצאו השלושה לקנות וודקה בחנות סמוכה. כאשר חזרו לדירה, ניגש המשיב 2 למתלוננת ואמר לה שעליה להתקלח. הוא אחז בה בחוזקה והכניס אותה למקלחת, על אף התנגדותה. המשיב 2 נצמד לגבה של המתלוננת והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה שלא בהסכמתה. לאחר מכן לקח המשיב 2 את המתלוננת לסלון והשכיב אותה על הספה. המתלוננת אמרה למשיבים שאינה יכולה לקיים יחסי מין עם שני גברים, ואולם הם התעלמו מדבריה. המשיב 2 ניסה לפסק את רגליה, בעוד המשיב 1 נצמד לפניה של המתלוננת והורה לה "למצוץ" את איבר מינו. בתגובה סגרה המתלוננת בכוח את פיה ואת רגליה. המשיב 2 הפך את המתלוננת והשכיב אותה על בטנה, ובעוד המשיב 1 מחזיק ברגליה, החדיר המשיב 2 את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שימוש בכוח רב. המתלוננת חזרה ואמרה למשיבים, כי היא אינה רוצה לקיים עימם יחסי מין, ואולם הם הורו לה לשתוק ואמרו לה שהיא זונה. המשיב 2 בעל את המתלוננת, ובאותה עת נטל המשיב 1 אולר והצמיד אותו לגרונה של המתלוננת, תוך שהוא אומר: "
בואי נבדוק איך הסכין חדה". המתלוננת, שעמדה על ברכיה, ניסתה לזחול קדימה, אך לא הצליחה. המשיב 1 החדיר את איבר מינו לפיה של המתלוננת וגרם לשריטות בצווארה באמצעות האולר. בהמשך, החליפו המשיבים "תפקידים". המשיב 1 החדיר את איבר מינו לאיבר מינה והמשיב 2 החדיר את איבר מינו לפיה, והכל חרף בקשותיה שיחדלו. במהלך אותם אירועים גרמו המשיבים למתלוננת לחבלות, שטפי דם ושפשופים בידיה וברגליה.
בנוסף לאמור לעיל מואשם המשיב 2, במסגרת האישום השני, בעבירה של החזקת סכין, בכך שביום 9.10.06 יצא לעבר השוטרים שהגיעו לדירתו כשהוא אוחז בידו בסכין חדה.
3. ב"כ המשיבים לא חלקו על התקיימותן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיבים.
4. העבירות המיוחסות למשיבים מקיימות חזקת מסוכנות מכוח הוראות החוק (סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996).
ב"כ המבקשת מסרה לידי את תיק החקירה על מנת להתרשם במישרין מחומר הראיות, בין היתר, לצורך בחינת השאלה האם חזקת המסוכנות הופרכה והאם ניתן בנסיבות הענין לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר חרף קיומה של עילת מעצר.
5. האמור בכתב האישום מבוסס בעיקרו על הודעתה הראשונה של המתלוננת שנגבתה ביום 6.10.06. המתלוננת תיארה כיצד בעלו אותה המשיבים בכוח חרף התנגדותה. המתלוננת אומרת, כי בעת שהמשיבים הפכו אותה על פניה ועל גבה והחדירו את איבר מינם לפיה ולאיבר מינה חליפות היא הרגישה "
כמו בובת סמרטוט" (עמ' 3 שורות 57-58). המתלוננת תיארה כיצד שני המשיבים היסו אותה ולא שעו לבקשותיה שיפסיקו. המשיב 1 אמר לה: "
את זונה, אני צריכה לשתוק ואני צריכה לקבל מה שמגיע לי" (עמ' 5, שורות 158-159). המתלוננת הדגישה במספר הזדמנויות שהמשיב 2, אותו פגשה לראשונה ביום האירוע, היה חזק ואלים. "
בוגדן [המשיב 2]
חזק מאוד עשה ממני כמו בובה סמרטוט. נגדו לא היה לי צ'אנס בכלל. גם נוח [המשיב 1]
לא חלש. הכל היה בכוח. רציתי לעזוב את המקום... ניסיתי לברוח, אבל כל פעם הם החזירו אותי לספה" (הודעה מיום 13.10.06, שורות 34-35; וראה גם בהודעה הראשונה מיום 6.10.06, עמ' 3 שורה
57, עמ' 6 שורות 177-178).
המתלוננת תיארה כיצד ניסתה לברוח מן הדירה במהלך האירוע, ואולם לא הצליחה שכן לא ידעה היכן מונחים בגדיה, מכשיר הפלאפון ומפתחות הבית. לדבריה, "
מה שלא ניסיתי לא הלך, ובסוף פשוט התחלתי לבכות כי לא היתה לי ברירה, ושיחקתי אותה שאני שיכורה לגמרי, והלכתי על ארבע כדי שירחמו עלי כדי שאני אצא..." (הודעה מיום 9.10.06, שורות 20 ואילך). המתלוננת ציינה, כי לא היתה שיכורה, והיא זוכרת היטב מה המשיבים עשו לה (שם, בשורה 34).
עוד יש לציין, כי המתלוננת מסרה שמאז האירוע מצבה הנפשי אינו טוב. היא מרבה לבכות ולשתות אלכוהול "
בשביל לשכוח" וחשה "
כמו סמרטוט כמו זבל שזרקו והשתמשו בלי סיבה" (הודעה מיום 9.10.06, שורות 2-6).
חומר הראיות כולל גם תעודה רפואית ותיעוד חזותי, באמצעות תצלומים, של השריטות בצווארה של המתלוננת וכן סימני חבלה נוספים על ידיה ורגליה.
6. ב"כ המבקשת טענה, כי עניינם של המשיבים אינו מתאים לשחרור לחלופת מעצר, ורק הותרתם מאחורי סורג ובריח תבטיח את בטחון הציבור. ב"כ המבקשת הפנתה לטיבן של העבירות שביצעו המשיבים לכאורה ולנסיבותיהן וכן לעברם הפלילי.
לחובת המשיב הראשון 11 הרשעות קודמות בשורה ארוכה של עבירות רבות ומגוונות - עבירות רכוש, סמים, איומים, אלימות (גם כלפי בן זוג), מרמה, זיוף, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית ועוד. נראה, כי המשיב 1 מבצע עבירות ברציפות החל משנת 1990. בשנת 1996 נגזר על המשיב 1 עונש מאסר של שלוש שנים וחצי (כולל הפעלת מאסרים על תנאי) בגין עבירות רכוש, סמים ואלימות, ולאחר מכן ריצה המשיב ארבע תקופות מאסר נוספות, שהארוכה בהן למשך 15 חודשים, בגין עבירות שונות. נגד המשיב 1 תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי בני הפעלה - האחד למשך 15 חודשים בגין עבירות אלימות (ת"פ 3021/02 בבית משפט השלום בראשון לציון), והשני למשך שבעה חודשים בגין עבירה של החזקת סכין (ת"פ 7417/03 בבית משפט השלום בתל אביב).
לחובת המשיב השני 8 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, סמים, החזקת סכין ועוד. המשיב 2 ריצה עונש מאסר למשך 15 חודשים שנגזר עליו בשנת 2001 בגין מספר עבירות סמים. לאחר מכן נגזרה על המשיב 2 תקופת מאסר של חמישה חודשים, במצטבר, בגין עבירה של החזקת סכין, החזקת סמים, תקיפת שוטר והתנהגות פרועה במקום ציבורי.
7. ב"כ המשיב 1, עו"ד הרמן, ביקש להפנות את עניינו של המשיב 1 לשירות המבחן לשם בחינת האפשרות לשחרורו לחלופת מעצר בביתם של קרובי משפחה בעיר אופקים. ב"כ המשיב 1 טען, כי המדובר באירוע שבו המשיבים והמתלוננת היו שתויים, ויש בכך כדי להמעיט ממסוכנותם של המשיבים, שכן לו היו פיכחים לא היו נוהגים כפי שנהגו. ב"כ המשיב 1 הוסיף, כי המשיב 1 אמר בהודעותיו שבעבר קיים עם המתלוננת יחסי מין בחבורה, ולכן יש להניח כי גם ביום האירוע המדובר במעשה שהיה בראשיתו בהסכמה. עוד נטען, כי עברו הפלילי של המשיב 1 אינו כולל הרשעה בעבירת מין, ולכן לא קיימת מסוכנות לביצוע עבירות בעתיד במובן זה.
גם ב"כ המשיב 2, עו"ד בר-אלון, טענה, כי יש לערוך תסקיר מעצר לשם בחינתה של חלופה בבית אימו של המשיב 2. ב"כ המשיב ציינה, כי עברו של המשיב אינו כולל עבירות מין. כמו כן, העבירה האחרונה בוצעה על ידו לפני שלוש שנים. לכן, אין לראותו כאדם מסוכן.
8. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת נסיבות הענין, הן מבחינת "המעשה" והן מבחינת "העושה", מסקנתי היא כי אין אפשרות לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר לנוכח מסוכנותם הגבוהה לבטחון הציבור. במה דברים אמורים.
העבירות שביצעו המשיבים לכאורה, מבחינת טיבן ונסיבותיהן, מעידות כי דרגת המסוכנות העולה מן המשיבים גבוהה ביותר. המשיבים אנסו את המתלוננת בכוח ובאכזריות, תוך ביזוייה והשפלתה, פעמים חוזרות, והתעלמו לחלוטין מתחנוניה שיפסיקו. המשיבים נהגו במתלוננת כבחפץ לסיפוק תאוותם ולא היססו לאנוס אותה ביחד, באופן שאחד מהם מכניס את איבר מינו לפיה בכוח ומכריח אותה "למצוץ" אותו בעוד השני מכניס את איבר מינו בכוח לאיבר מינה. לאחר מכן החליפו המשיבים "תפקידים". היבט נוסף לחומרה טמון בשימוש שעשו המשיבים בסכין במהלך המעשים המיניים, כפי שתואר לעיל. לאחר האירוע נותרה המתלוננת חבולה בגופה ובנפשה. השילוב בין המעשים המיניים למעשי האלימות מעיד על "גרעין קשה" של מסוכנות, שלא ניתן להפיגו אלא במעצר ממש.