כתב האישום
1. נגד המשיב הוגש כתב אישום (מתוקן) הכולל ארבעה אישומים, והמייחס למשיב עבירות של סחיטה בכוח, החזקת נכסים החשודים כגנובים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.
המבקשת עתרה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. עם פתיחת הדיון בבקשה העלה ב"כ המשיב טענה מקדמית לפיה צירופם של אישומים מס' 2-4 לכתב האישום נעשה שלא כדין. בעקבות טענה זו הסכימה המבקשת להתעלם, לצורך הבקשה שלפני, מאישומים מס' 2 ו-3 באופן שאלה לא יהוו בסיס לבקשה, ולסמוך בקשתה רק על אישומים מס' 1 ו-4, תוך שמירת טענות הצדדים לעניין צירופם של אישומים 2 ו-3 לעת ניהול התיק העיקרי.
אסקור, אם כן, את שני האישומים הרלבנטיים לענייננו:
על פי האישום הראשון, רכש המתלונן, ניב מרדכי, מן המשיב, מחשב, בתיווכו של חברו, יוסי לוי. המחשב נרכש מן המשיב, באמצעות לוי, ביום 18.5.06 תמורת סך 5,600 ש"ח, אותו אמור היה המתלונן לשלם למשיב תוך חודש ימים.
ביום 20.5.06 התקשר המשיב אל המתלונן ושאלו מתי ישולם החוב. זה השיבו כי החוב ישולם בעוד כחודש. באותו יום, בחצות לערך, הגיעו המשיב ולוי אל חזית ביתו של המתלונן וביקשוהו טלפונית כי ירד לדבר עמם. משיצא המתלונן מביתו, דרש ממנו המשיב לשלם לו מיידית את תמורת המחשב. המתלונן השיב כי לא יוכל לעשות כן, ובתגובה צעק המשיב כי הוא רוצה את הכסף באופן מיידי, הכה את המתלונן בפניו באגרופיו ושבר את משקפיו.
בעקבות מעשיו של המשיב, נמלט המתלונן מביתו למשך מספר ימים, וביום 26.5.06 שילם למשיב, באמצעות אשתו ומתווכים, את חובו.
בגין מעשים אלה מייחסת המבקשת למשיב עבירה של סחיטה בכוח, עבירה לפי ס' 427 (א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
על פי האישום הרביעי, ביום 2.8.06, ובעקבות הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, נעצר המשיב, על פי החלטת כב' השופט דרורי, עד למתן החלטה אחרת. ביום 6.8.06, או בסמוך לכך, בבית המעצר במגרש הרוסים, דחף המשיב בחוזקה את השוטר טאהא חליילה, שליווה באותה עת את העצור דביר עזריאלי אל המרפאה. לאחר שהדף הצידה את השוטר, הכה המשיב את העצור בכל חלקי גופו, ניסה לחנקו והטיח ראשו בקיר. כתוצאה ממעשיו אלה נגרמו לעצור חבלות בפנים ובצוואר.
בגין מעשים אלה מייחסת המבקשת למשיב עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 274 (1) לחוק, ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי ס' 380 לחוק.
צירוף אישומים
2. ב"כ המשיב עומד בטענתו כי צירופו של אישום מס' 4 לכתב האישום לא נעשה כדין, ולפיכך יש להורות על הפרדת האישומים והעברת הדיון באישום מס' 4 לבית המשפט המוסמך לדון בו.
ס' 86 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, לעניין צירוף אישומים, כדלהלן:
מותר לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות או על עובדות דומות או על סדרה של מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת. בצירוף אישומים כאמור מותר, על אף כל דין אחר, לצרף לאישום בבית משפט מחוזי גם אישום בעבירה שאינה פשע.
צירופם של אישומים יהא, איפוא, כדין, בשלושה סוגי מקרים: כאשר האישומים מבוססים על "אותן עובדות", או על "עובדות דומות", או על "סדרת מעשים הקשורים זה לזה עד שהם מהווים פרשה אחת". לפי האמור בספרו של קדמי, בעוד שבסוג המקרים הראשון המדובר על "גזרות שונות של פרשה אחת", הרי בסוג המקרים השני כל שצריך להתקיים הוא מכנה משותף עובדתי או עובדות שרובן או עיקרן דומות. סוג המקרים השלישי עוסק בסדרת מעשים נפרדים מבחינת הזמן והמקום אשר קיים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה כוללת אחת (י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, מהדורת תשס"ג-2003, בע' 682, וכן בג"צ 5283/98 ג'ומעה חדר נ' הרכב השופטים צמח נאור וארד, פ"ד נה (3) 721).
נראה כי ענייננו נכנס לגדרו של סוג העניינים השני ואולי גם השלישי. אף שמדובר במעשים שונים ונפרדים, גם מבחינת הזמן והמקום, לשניהם מכנה משותף עובדתי שעניינו שימוש באלימות, ואף קיים ביניהם חוט מקשר: האירוע נשוא אישום מס' 4 אירע בעת שהייתו של המשיב בבית המעצר בעקבות מעצרו של המשיב בגין האירוע נשוא אישום מס' 1.
הראיות לכאורה
3. ב"כ המשיב טוען כי אין בנמצא ראיות לכאורה להוכחת האישום הראשון. ביחס לאישום הרביעי הוא מסכים כי קיימות בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחתו, בכפוף להסתייגותו ממזכרו של השוטר דוד זריהן כפי שפורטה בטיעוניו. יובהר כי אין בהסתייגות זו כדי לפגום במאומה בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום זה או כדי לפגוע בכוחן הראייתי הלכאורי.
אסקור, אפוא, את עיקרי הראיות בעניינו של אישום מס' 1. אלו נסמכות בעיקרן על הודעות המתלונן מיום 9.7.06, 31.7.06 ו-2.8.06.