נגד ראפת עליאן (להלן - המשיב) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, חבלה בכוונה מחמירה ונסיון לרצח.
לפי האישום הראשון, ביום 28.8.08 תקף המשיב את מוחמד עליאן (להלן - המתלונן), בכך שסתר לו וירק עליו.
לפי האישום השני, ביום 28.8.08, בעקבות האירועים המתוארים באישום הראשון, ניגשו בני משפחתו של המתלונן לבית המשיב כדי לברר מדוע תקף את המתלונן. כשהגיעו בני משפחת המתלונן סמוך לביתו של המשיב, ירה המשיב לעברם באקדח כ-10 יריות וזאת בכוונה לגרום להם חבלה חמורה.
יצוין כי בקשר לאישום זה התביעה ייחסה למשיב עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. עם זאת ב"כ התביעה הודיע כי מדובר בטעות שתתוקן שכן מעיון בתיאור העובדתי של אישום זה עולה כי מיוחסת למשיב עבירה של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה. (ראה סעיף א.3. לאישום השני).
לפי האישום השלישי, ביום 29.8.08, בעקבות האירועים המתוארים לעיל, נורו מספר יריות לכיוון ביתו של המתלונן. בני משפחת המתלונן חשדו כי המשיב ובני משפחתו הם שירו לכיוון ביתם וניגשו אל ביתו של המשיב כדי לברר את פשר הירי לכיוונם.
כשהגיעו בני משפחת המתלונן אל ביתו של המשיב ולאחר שהצדדים יידו אבנים אלה באלה, ירה המשיב שעמד במרפסת ביתו בקומת הקרקע, מספר כדורים לכיוון חזהו של חליל עליאן שעמד במרחק של כשלושה מטרים ממנו. כתוצאה מן הירי חדר כדור לחזהו של חליל עליאן וכדור נוסף חדר לידו. המשיב ירה גם לכיוונם של מוסא עליאן ושל צאלח עליאן. כתוצאה מן הירי נפצע מוסא עליאן ברגלו ונזקק לטיפול רפואי.
על פי האישום, במעשים המתוארים לעיל, ניסה המשיב שלא כדין לגרום למותו של אדם (נסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן - חוק העונשין) וכן גרם בכוונה חבלה חמורה לאנשים נוספים (חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329 (1)+(2) לחוק העונשין).
עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים .
הראיות
2. המשיב טוען כי אין ראיות לכאורה המבססות את האישומים נגדו. לטענתו, עדי התביעה מסרו גרסאות סותרות ועדויות מפוקפקות. לטענתו, אין בראיות התביעה פוטנציאל כדי להביא להרשעתו. המשיב טוען כי בעדותו של עד תביעה מס' 2 קיימות סתירות וכי מדובר בעד שיש לו אינטרס להפלילו.
אשר לעד תביעה מס' 3, טוען המשיב כי עדותו מהווה עדות שמיעה ולכן לא ניתן להסתמך עליה.
אשר לעד תביעה מס' 4, טוען המשיב כי העד סיפר שבמהלך האירוע לא היתה תאורה במקום ולכן לא ניתן היה לראות מי היורה. עוד מפנה המשיב לעדותו של עד תביעה 5 שנגבתה בסמוך לאירוע בה הוא מאשר כי לא ראה מי ירה בו. המשיב מוסיף וטוען כי קיימת עדות נוספת של עד ממשפחת המתלונן המאשר לטענתו כי עדי התביעה תיאמו ביניהם גרסאות, במטרה להפלילו. עם זאת, המשיב סרב, בשלב זה, למסור את זהותו של עד זה. לטענתו, הוא יוזמן להעיד כעד הגנה מטעמו במהלך המשפט.
3. לאחר שעיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק החקירה ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש בחומר הראיות כדי לבסס תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישומים נגד המשיב. המשיב, בחקירתו, אישר את נוכחותו באירועים אך הכחיש את מעשי האלימות המיוחסים לו ובהמשך בחר להשתמש בזכות השתיקה. אין חולק כי המתלוננים נפגעו במהלך האירועים והשאלה המרכזית שתעמוד להכרעתו של בית המשפט בתיק העיקרי היא האם קיימות ראיות מהימנות וישירות הקושרות, והעיקר מזהות, את המשיב כמי שהיה האדם שירה ופצע את המתלוננים באירועים מושא האישומים.
מעיון בתיק החקירה עולה כי עדי התביעה המרכזיים מעידים כי הם זיהו בצורה וודאית וישירה את המשיב כמי שהיה היורה הן באישום השני והן באישום השלישי.
4. כליל עליאן, שנפצע באירוע מושא האישום השלישי, מסר הודעה ביום 10.9.08, בה הוא מזהה את המשיב כמי שהיה בידו אקדח וירה לכיוונו:
"לפני כן ראפת (המשיב - י.צ.)
היה בידו אקדח והוא ירה לכוון שלנו. כאשר אני הייתי במרחק של ארבע מ' או חמש מ' ממנו ואני ראיתי אותו מחזיק את האקדח ביד. הוא ירה כחמש עד שבע כדורים" (עמ' 1, שורות 9-11).
ובהמשך:
"... ברגע זה אני שומע את האבא סמיח אומר תירה בו תירה בו. ואני חטפתי כדור בגב. אני שמעתי צרור של יריות והרגשתי כדור שחדר לי. וכדור אשר פגע לי ביד. הסתובבתי מיד וראיתי את ראפת (המשיב - י.צ.)
מחזיק את הנשק מולי במרחק של שלוש מ'. ואז התחלתי לברוח מהאזור. העבירו אותי באמבולנס להדסה עין כרם" (עמ' 2 להודעה, שורות 46-49).