1. בקשת המדינה לעיין מחדש בהחלטת בית משפט זה מיום 13.6.07 בה הורה על הימצאותו של המשיב תחת צו פיקוח על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו - 2006 (להלן: "החוק").
2. המשיב הורשע ביום 1.6.03 בהתאם להודאתו, במעשים מגונים בנסיבות מחמירות בכך שבעת ששימש כנהג מונית הסיע קטינים בשתי הזדמנויות וביצע בהם מעשים מגונים. דינו של המשיב נגזר לארבע שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וכן הופעל מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגדו. כמו כן, נשלל רישיונו של המשיב למשך 4 שנים מיום שחרורו ממאסר ונגזר עליו מבחן טהור למשך שנה מיום שחרורו. ביום 13.4.07 שוחרר המשיב לאחר שריצה את מלוא תקופת המאסר.
3. ביום 6.5.07 הגישה המדינה בקשה ליתן לגבי המשיב צו פיקוח ומעקב למשך 5 שנים וזאת לפי סעיף 12 לחוק. במסגרת הדיון בבקשה בוצעה הערכת מסוכנות למשיב ממנה עלה כי מסוכנותו גבוהה. המשיב ריצה שש פעמים עונשי מאסר בגין עבירות מין, ונשפט בסך הכל ליותר מ- 20 שנות מאסר. המשיב לא היה מוכן להכיר בבעייתו, ולכן - על אף הצהרתו כי הוא מוכן לקבל טיפול, הדבר לא נשא פרי.
4. בהחלטת בית משפט זה מיום 13.6.07 הורינו על צו פיקוח לתקופה המירבית הקבועה בחוק, קרי, חמש שנים. בצו הפיקוח נקבע כי על המשיב לשתף פעולה עם קצין פיקוח, עליו לקבל אישור מאת קצין הפיקוח עובר למציאת מקום עבודה ולהימנע ממגע וקשר עם קטינים במהלך העבודה. כמו כן, נאסר על המשיב ליצור קשר עם קטינים ללא נוכחות אחר. נקבע כי עליו להתרחק ממקומות המיועדים לקטינים וממקומות בילוי של קטינים. בערר שהוגש לבית המשפט העליון נקבע כי תקופת הפיקוח תהיה שלוש וחצי שנים במקום חמש.
5. ביום 13.8.08 ביקש המשיב מקצין הפיקוח אישור לעבודת ניקיון בבית ספר, וקצין הפיקוח אסר עליו לעבוד בעבודה זו. ביום 10.9.08 עלה בפעילות סמויה של יחידת הפיקוח כי המשיב הפר את האיסור שהוטל עליו על ידי קצין הפיקוח, והוא נמצא עובד בבית ספר יסודי באבו גוש בשעות הלימודים. מבירור עמו עלה כי הוא עסק בעבודה זו מראשית שנת הלימודים הנוכחית.
6.
לטענת המדינה, עבודתו של המשיב בבית ספר בניגוד להוראת קצין הפיקוח נעשתה תוך הטעיית קצין הפיקוח במסרו כי הוא בחברון בעוד הוא היה מצוי בבית הספר היסודי באבו גוש בשעות הלימודים. לאור האמור, סבורה המדינה כי לא ניתן להסתפק עוד בתנאי הפיקוח שהוטלו על המשיב, וכי יש למנוע מהמשיב לצאת מביתו בשעות היום בהן פעילים ילדים למשך תקופה של ששה חודשים בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בסעיף 13(ב)(4) לחוק.
המדינה מסכימה כי בדרך כלל הפרה ראשונה גוררת אחריה אזהרה, כך גם השנייה, ורק בשלבים מאוחרים יותר מתקיימת פניה למשטרה. במקרה זה, מדובר בהפרה יסודית היות ומדובר בכניסה מודעת למפגש אינטנסיבי עם ילדים למקום בו מקומות מסתור שבהם אפשר לבצע עבירות, כאשר לכך מתלווה הדיווח השקרי לקצין הפיקוח. מדובר במי שיש לחובו הרשעות קודמות בגין מעשים מגונים כשמאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, זאת לאחר שנקבע בצו כי מסוכנותו גבוהה. יש לבחון האם ניתן לבנות עם המשיב את האמון מחדש. כאשר האמון הופר, יש להיזהר כפליים לאור המחויבות להגנה על שלום הציבור.
7.
ב"כ המשיב אינו חולק על המסכת העובדתית העומדת בבסיס בקשה זו, הוא גם אינו חולק על כך כי הדבר מצדיק עיון מחודש בצו. אלא שלדידו, יש לקצר את התקופה אליה מתייחסת הבקשה לחודשיים ולקבוע כי ההגבלות יחולו עד השעה 13:30, וזאת כדי לא לפגוע בזכויות המשיב לעבוד לפרנסתו. לטענתו, בקשת המדינה הינה קיצונית ואינה אלא בקשה למעצר בית. המשיב עבד בחברת כוח אדם, ודרכן של חברות כח אדם שהן שולחות את העובדים לכל מיני מקומות. המשיב מסר למעבידו כי הוא נמצא תחת צו פיקוח, וכי אסור לו לעבוד בבתי ספר, ומעבידו הבטיח לו כי מדובר בימים ספורים שלאחריהם הוא יועבר למקום אחר. המשיב נמצא בפיקוח מזה שנה וחצי, ומדובר במקרה הראשון בו הפר את הצו. למרות שאין לזלזל בחומרת ההפרה, נסיבותיה אינן מעלות טעמים חריגים אשר בהתקיימם יש לסטות ממדיניות התביעה להורות על אזהרה כאשר מדובר בהפרה ראשונה.
8. בפתח הדיון יש לציין כי קיימת הבחנה בין סעיפים 22 ו- 23 לחוק. סעיף 22 הינו סעיף עונשי הקובע בס"ק (א) שבו כי:
"(א) המפר את צו הפיקוח, לרבות תנאי מתנאי הפיקוח הכלולים בו, דינו - מאסר שנתיים".
9. לעומתו, סעיף 23 קובע הוראות בדבר עיון חוזר וערר ובס"ק (1) שבו נאמר כי:
"עבריין מין שהוצא לגביו צו פיקוח לפי פרק ג', נציג היועץ המשפטי לממשלה או נציג הפרקליט הצבאי הראשי, לפי הענין, רשאי -
(1) לפנות לבית המשפט שהוציא את צו הפיקוח בבקשה לעיון חוזר בצו אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות; ואולם רשאי בית המשפט לדחות בקשה כאמור על הסף, אם שוכנע שעל פניה הבקשה אינה מגלה עילה, או שהיא טורדנית או קנטרנית"
הבקשה דנן הוגשה במסגרת סעיף 23, היינו, השאלה העומדת לדיון אינה מידת העונש שיש לפסוק לחובתו של המשיב (וזאת מבלי להיכנס לגופה של סוגיה או לשאלת הסמכות לדון בה) אלא השאלה היא האם הפרת הצו מקימה נסיבות חדשות שיש בהן כדי לשנות מהוראות הצו.
אכן, מי שמפר הוראות צו הפיקוח פוגע במידת האמון שניתן בו על ידי בית המשפט ועל ידי החברה, ובכך בעצם הוא מוסיף למידת המסוכנות שהוערכה לגביו בעת מתן הצו. פגיעה זו באמון, יש בה, בדרך כלל, כדי להצדיק שינוי בהוראות הצו, אולם הכל בהתאם לנסיבות. ספק בעיני אם בנסיבות שלפנינו, מדובר בהפרה חריגה המצדיקה שינוי קיצוני בהוראות הצו. המשיב קיים את הוראות הצו במשך תקופה של שנה וחצי, ומדובר בהפרה ראשונה שלו. ההפרה לא נמשכה זמן רב - שהרי, שנת הלימודים החלה ב- 1.9.08 והמשיב נתפס כבר ביום 10.9.08, על אף שאין להקל בכך ראש, בפרט לאור העובדה כי המשיב הטעה במכוון את קצין הפיקוח תוך מסירת דיווח כוזב ואין לדעת עד מתי היתה נמשכת ההפרה לולא נתפס.
בקשתה של המדינה דומה למעשה למעצר בית מלא למשך חצי שנה, סנקציה זו הינה חמורה במסגרת הדיון על פי סעיף 23 ופוגעת בחופש העיסוק של המשיב, בנסיבות בהן לא ניתנה לו אזהרה מוקדמת. בטרם נקיטת צעד כה קיצוני, יש ליתן למשיב להוכיח עצמו לאחר אזהרה שניתנה לו. לעניין זה כבר נקבע כי במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט שדן בחוק, יש ליתן מקום גם לזכויות עבריין המין (בש"פ 5668/07
פלוני נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 24.9.07, פורסם באתר נבו), פיסקה ד(7)).
10. לאור האמור, נראה לי כי באיזון בין ההגנה על שלום הציבור לזכויות העבריין, על רקע אופי ההפרה שנמשכה עשרה ימים אשר לא הופסקה מרצונו של המשיב ולאור הדיווח השקרי ועברו של המשיב, ומאידך - העובדה שמדובר בהפרה ראשונה לאחר שנה וחצי מיום מתן הצו, ראוי יהיה להורות על החמרה בתנאי הפיקוח למשך שלושה חודשים ולפיכך בין השעות 07:00-15:00, לא ייצא המשיב ממקום מגוריו וזאת עד ליום 12.1.2009. דרכו של עולם היא כי ילדים נמצאים בשעות הבוקר במסגרת כלשהי, ובשעות הערב בביתם, ובמסגרת זו הם מוגנים על ידי שאר הוראות הצו. יתר הוראות הצו יעמדו בעינן. במהלך תקופה זו, תיבחן מידת שיתוף הפעולה של המשיב עם קצין הפיקוח, ובאם יתגלו נסיבות חדשות תוכל המדינה להגיש בקשה נוספת לעיון מחדש.