הבקשה
1. בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו בת"פ 243/08. כתב האישום מייחס למשיב ביצוען של 3 עבירות: קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק); נשיאת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק, וכן, ירי אסור באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א' לחוק.
2. על פי כתב האישום, המשיב הנו חברו הטוב של מוחמד ח'ליל אבו סנינה (להלן: ח'ליל) ומוחמד ג'מיל ג'ולאני (להלן: ג'ולאני). בסמוך לחודש אוגוסט 2007, סיפר ח'ליל למשיב ולחברים נוספים שזהותם אינה ידועה למבקשת על כוונתו לרכוש אקדח, ואף ביקש מחבריו להשתתף במימון רכישתו. לאחר שרכש ח'ליל את האקדח, הביאו לאזור ענאתא, והעבירו לידי ג'ולאני. בהיותם באזור ענאתא ירו המשיב, ח'ליל וג'ולאני באקדח. זמן מה לאחר מכן, זימן ח'ליל את המשיב, ג'ולאני, מחמד אבו סנינה, אוסאמה חדאד ועבד אל סמיע שבאנה לביתו שבשכונת בית חנינה. במהלך אותה פגישה הציע ח'ליל למשיב ולאחרים להקים עמו חוליה לביצוע פיגוע נגד שוטרים המוצבים במחסום ראס ח'מיס שבצפון ירושלים (להלן: המחסום). ח'ליל אף הסביר לחבריו, כולל המשיב, כי פעילותם במסגרת החוליה כרוכה בסיכון להם ולבני משפחותיהם. המשיב וג'ולאני ניאותו לשתף פעולה עם ח'ליל ולבצע עמו את הפיגוע. יתר החברים סרבו ליטול חלק בפעילות החוליה. המשיב וח'ליל סיכמו כי בעת הפיגוע ישמש המשיב תצפיתן ומתריע, בעוד שח'ליל מבצע את הפיגוע. בסמוך ליום 24.1.08, ובמטרה לקדם את הקשר לבצע את הפיגוע, ניסה ח'ליל ליצור קשר טלפוני עם המשיב. משלא עלה בידו להתקשר עם המשיב, פנה ח'ליל לג'ולאני והציע לו להצטרף אליו בביצוע הפיגוע. ג'ולאני הסכים לבקשת ח'ליל. ביום 24.1.08, בסמוך לשעה 21:30, במחסום האמור רצח ח'ליל את השוטר רמי זוארי ז"ל ופצע את השוטרת שושנה סמנדייב.
על פי כתב האישום, במעשיו המתוארים קשר המשיב קשר עם אחרים לרצוח שוטרים ישראלים, נשא נשק בלא רשות על פי דין, תוך שהוא יורה באזור מגורים ללא הסבר סביר.
3. באי כוח הצדדים חלוקים בשאלת קיומן של ראיות לכאורה המקימות עילה למעצר המשיב עד תום ההליכים. לאור זאת, פירט בא כוח המבקשת בפניי את הראיות שלדידו מהוות ראיות לכאורה המחייבות מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים הפליליים נגדו. לעומתו, טען הסנגור, כי אין בראיות שהציגה המבקשת ראיות חד משמעיות ומשכנעות, כי קיימות סתירות בחומר הראיות (בעיקר בהודעתו של ג'ולאני, הודעה שלא ניתן להסתמך עליה), כי בנסיבות הקיימות לא מתקיימים יסודות העבירה של קשר לביצוע פשע, וכי יש לדחות את הבקשה ולשחרר את המשיב, ולו למעצר בית בבית הוריו בתנאים עליהם יורה בית המשפט.
שני הצדדים הפנו, כל אחד בתורו, להודעות המעורבים.
חומר הראיות לכאורה
4. אסקור להלן את חומר הראיות אליו התייחסו הצדדים. לאחר מכן, אבדוק את הטענות המשפטיות של הצדדים לאור העולה מאותן ראיות לכאורה.
5.
הודעותיו של
המשיב במשטרה:
א. בהודעתו מיום 10.9.08, בשעה 11:19, אמר המשיב כי יותר משנה לפני יום גביית הודעתו במשטרה ביקש ממנו ח'ליל להגיע לביתו בענאתא, מבלי להסביר מדוע, המשיב הבין מקולו כי יש בעיה. כאשר הגיע המשיב לביתו של ח'ליל מצא שם את מחמד אמין, אוסאמה חדאד, עבד אלסמיע שבאנה, וג'ולאני. ח'ליל החל לספר לנוכחים כי הוא רוצה להביא נשק ו"לעשות חוליה, כלומר הציע לנו שהוא יעשה חוליה, הוא לא אמר חוליה באופן מפורש אבל אני הבנתי שזו חוליה .. אמר שהוא רוצה לעשות פיגוע בראס ח'מיס" ולא פירט בדיוק היכן (גיליון 2, ש' 14-17). כאשר ביקש ח'ליל את תגובת הנוכחים, אמר לו המשיב: "..אל תכניס אותי לבעיות כאלה ואני אין לי קשר לסיפורים הללו" (שם, ש' 20). אותה תשובה נתנו מוחמד אמין וחדאד. המשיב יצא וחזר לביתו, וכך עשו גם יתר הנוכחים. המשיב איננו יודע כיצד הגיבו ג'ולאני ועבד אלסמיע. אחרי כחודש שמע שהיו בעיות בראס ח'מיס וכי נפצעו חיילים שם, והבין שח'ליל ביצע את הפיגוע. המשיב היה מאוד נסער עד כדי כך ששתה לשוכרה באותו לילה והרגיש שהוא עצמו הסתבך משום שח'ליל הציע לו לקחת חלק במעשה. מאותו יום התרחק המשיב מח'ליל ולא דיבר עמו. המשיב ציין, כי איננו יודע על מקרי פיגוע נוספים אשר ח'ליל ביצע. בסוף הודעתו, אמר המשיב, כי לו היה יודע על מה רצה ח'ליל לשוחח עמו, לא היה מגיע לפגישה וממשיך בחייו כרגיל (גיליון 3, ש' 56-48).
ב.
בהודעתו הנוספת מיום 15.9.08, בשעה 15:35 [צריך להיות 14.9.08, משום שההודעה נגבתה בתאריך זה ותורגמה למחרת היום. ע.ח. ], חזר המשיב על דבריו בהודעתו הקודמת. המשיב הוסיף, כי ח'ליל החל להפעיל עליו לחץ כדי שישתתף בפיגוע רק בתור תצפיתן בזמן שהוא עצמו- ח'ליל, מבצע את הפיגוע. לאור הלחץ הרב אשר הופעל עליו הסכים המשיב לרעיון. ח'ליל אמר לו כי הוא יצור אתו קשר כאשר יהיה מוכן. בהמשך נפגשו השניים במספר הזדמנויות וח'ליל לא אמר לו דבר. לעניין תפקידו בפיגוע ציין המשיב, כי ח'ליל אמר לו שברגע שהכביש מתפנה עליו להרים את ידו ולעשות תנועת "וי", במידה ויראה אנשים מגיעים, על המשיב לנופף בידו כדי שח'ליל יעזוב את המחסום (גיליון 2, 14-17). המשיב מציין, כי שמע בחדשות על הפיגוע יום או יומיים לאחר התרחשותו (שם, ש' 19), ומיד הבין כי ח'ליל ביצע את הפיגוע. חודש לאחר מכן נפגש המשיב עם ח'ליל אך השניים לא דיברו על העניין. באשר לרכישת האקדח, אישר המשיב כי ח'ליל פנה אליו ביום שהזמינו לביתו יחד עם יתר חבריו וביקש ממנו כסף על מנת לרכוש את האקדח, אך המשיב לא נתן לו כסף משום שלא היה ביכולתו לעשות זאת. המשיב ציין שח'ליל לא סיפר לו על כל אירוע אחר.
6.
הודעותיו של
ח'ליל במשטרה:
א. בהודעתו מיום 8.9.08, [שלפי החומר אשר נמסר לעיוני, הנה הודעתו הראשונה], ציין ח'ליל את העובדות הבאות, ככל שהן נוגעות למשיב: לאחר שרכש אקדח מבן דודתו המתגורר בחברון, בערך לפני שנה, גמלה בלבו החלטה לבצע פיגוע בשעות הערב ולהרוג את החיילים הניצבים במחסום. בהמשך ישב בענאתא עם חבריו והם: המשיב, מוחמד אמין אבו סנינה, אוסאמה מאזן חדאד וג'ולאני וסיפר להם על תוכניתו לבצע פיגועים, תוך שהוא מזכיר להם כי הם עלולים להיחשף לסכנה. מוחמד אמין אבו סנינה ואוסאמה חדאד מיד הביעו את אי הסכמתם ואמרו שאינם מעוניינים להיות שותפים, "ומי שנשאר אתי בעניין הזה עבד אלכרים אבו סנינה [המשיב] ומוחמד ג'מיל ג'ולאני והם סיכמו יחד אתי על הפיגוע ועל התכנון .." (גיליון 2, ש' 16-17). יומיים לאחר מכן, התקשר ח'ליל למשיב שלא ענה לו. לאחר מכן התקשר לג'ולאני ושאל אותו אם הוא מוכן והלה השיב בחיוב. ביום 24.1.08 הגיע ח'ליל לביתו של ג'ולאני, לקח אותו ברכבו והשניים נסעו להביא את האקדח מביתו בענאתא, משם נסעו למחסום. ח'ליל ציין, כי כל תפקידו של ג'ולאני היה להעביר מסר להוריו של ח'ליל במקרה שיפגע בפיגוע (גיליון 3, ש' 79).
ח'ליל ביקש מג'ולאני שימתין לו ברכב, לקח את האקדח והתקרב למחסום, ח'ליל המתין עד שהמחסום יתרוקן מאנשים, התקרב למרחק של כחצי מטר מהחייל וירה בו בראשו. משהבחין בכך שחיילת הנמצאת במקום מרימה את נשקה, כיוון לעברה את הנשק וירה גם בה מספר יריות, לקח את נשקו של החייל וברח.
יתר ההודעה נוגע לסיבות אשר הביאו את ח'ליל לבצע את הפיגוע, וליתר הפיגועים האחרים אשר ביצע, או התכוון לבצע ולא יצאו אל הפועל. כך למשל סיפר כי בפיגוע נוסף שתכנן, פיגוע בשער האריות, גייס אדם אחר לעזרתו- אבו נג'מה. (אולם בסופו של דבר לא נעזר בו וביצע את הפיגוע לבדו.)
משנשאל ח'ליל מתי הודיע לחבריו על תוכניותיו לביצוע פיגועים, השיב: ".. החברים שלי שהזכרתי אותם בעדות היינו יחד בחולייה ותכננו לבצע את הפיגועים יחד ולהרוג את החיילים עם סכינים והיו לנו גם תוכניות לזרוק בקתבי"ם לעבר הרכבים של היהודים. אבל ברגע שזה התחיל להיות רציני
כולם נשרו מהתכנון מלבד מוחמד ג'ולאני" (גיליון 3, ש' 75-77 ההדגשה מכאן ואילך אינה במקור).
מהודעה זו עולה, כי המשיב לא שימש עוגן מרכזי בתוכניותיו של ח'ליל. המשיב לא הוזכר כלל בכל תוכניות הפיגועים שרקם ח'ליל בראשו, בין אם מדובר בפיגוע שביצע בשער האריות או בתוכניתו להתנקש בחיי מפקד נקודת מסגד אל אקצא, תוכנית שלשם ביצועה השקיע רבות במעקב אחר השוטר עד לביתו בפסגת זאב. גם כאשר נזקק לעזרה בהחבאת הקטנוע בעזרתו התכוון לבצע את הפיגוע- פנה ח'ליל לאדם אחר ולא למשיב.
ב. בהודעה נוספת מיום 21.8.08, בשעה 10:50 סיפר ח'ליל על הפיגוע במחסום, מבלי לנקוב בשמו של אף משתתף נוסף (גם לא בשמם של ג'ולאני או של המשיב). עוד סיפר ח'ליל על פיגועים אחרים וניסיונות פיגוע שלא יצאו אל הפועל, שתכנן ביחד עם אדם בשם טלאל אבו סנינה.
ג. בהודעתו השלישית מיום 9.9.08, בשעה 12:52, מציין ח'ליל כי מי שידע על הפיגוע
לפני ביצועו היה ג'ולאני, אשר התלווה אליו ורק ישב באוטו, מבלי שעשה דבר מסוים. באשר למשיב, אמר ח'ליל, כי ידע על רצונו לעשות פיגוע אך "..איפה ומתי הוא לא ידע" (גיליון 1, ש' 4-5). ח'ליל חוזר ומאשר כי לא אמר לאיש שהוא הולך לבצע פיגוע במחסום. רק באותו היום התקשר למשיב תחילה ומאחר והוא לא ענה, התקשר לג'ולאני, אשר הצטרף אליו לפיגוע. בהמשך מסביר ח'ליל מדוע התקשר למשיב: "
אני רציתי לוודא שהוא בסדר ואם חזר הביתה מהקישלה או לא" (גיליון 2, ש' 12). מכאן אני למד, כי מטרת הטלפון הייתה לוודא מה שלומו של המשיב ולא לבקש ממנו להצטרף למשימה. לאחר הביצוע, מציין ח'ליל כי הוא סיפר על הפיגוע, חודש ימים לאחר הביצוע, לכל החברים עמם נפגש- מוחמד אמין אבו סנינה, המשיב, ואוסאמה חדאד (שם, ש' 20). משנשאל ח'ליל האם היה למי מהחברים הללו קשר כלשהו לביצוע הפיגוע, השיב בבירור בשלילה. ח'ליל הכחיש שהרכיב חוליה לביצוע פיגועים (גיליון 5, ש' 127- 128), ואף ציין כי לא הציע לאף אחד לבצע את הפיגוע הראשון [במחסום]: "לא הצעתי שיבצעו אתי את הפיגוע רק בדקתי את הדופק שלהם אם הם מובנים לכזה דבר .." (שם, ש' 131).