לפניי בקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 233/08.
כתב האישום והבקשה
1. בד בבד עם הגשת הבקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, הוגש כתב אישום נגד המשיב. בפרק העובדות של כתב האישום נאמר, כי ביום 19.10.1997 נישאה המתלוננת, תושבת ירושלים לאדם (להלן: "האב"), תושב רמאללה, ולשניים נולדו שני ילדים, ילידי 1999 ו-2003 (להלן: "הקטינים"). ביום 2.7.07 נפטר האב כתוצאה מאירוע לבבי, וממועד זה ואילך נתגלע סכסוך בין המתלוננת למשפחת האב, בכל הקשור למשמורת בה ישהו הקטינים. ביום 24.1.08 בעקבות הסכסוך, עזבה המתלוננת את רמאללה ושבה עם ילדיה להתגורר בבית חנינה בירושלים (להלן: "הבית"). משכך, גמלה בליבם של סבם ודודם של הקטינים ההחלטה לחטוף את הקטינים מהמתלוננת לביתם שברמאללה. במסגרת ההכנות לחטיפה, סמוך לחודש אפריל 2008, יצרו הסב והדוד (בכתב האישום נכתב בטעות "הסב והאב" - א.פ.) קשר טלפוני עם שכן הגר מול בית המתלוננת, וביקשו ממנו לתצפת על בית המתלוננת, על מנת לקבל פרטים על הקטינים, וכדי לבדוק הימצאותם בסמוך של כלי הרכב אשר בשימוש משפחת המתלוננת. השכן נענה לבקשה זו וסמוך למועדים המפורטים מטה, מסר פרטים בהתאם, לאחר שתצפת מספר פעמים ממרפסת ביתו לבית המתלוננת ולרחבה הסמוכה לבית, שם נוהגים הקטינים לשחק.
במועד סמוך ליום 19.7.08, פנה הדוד לאדם בשם רידא וסיכם עימו כי יחטוף את הקטינים מקייטנה בה הם שוהים במועדונית הסמוכה לבית ספרם או מבית אימם - שניהם בבית חנינה, לא יאוחר מיום 21.7.08 (להלן: "הקשר"). ביום 21.7.08 בשעות הבוקר, לבקשת הדוד, דיווח השכן טלפונית לדוד, כי הקטינים יצאו מהבית עם אימם. הדוד עדכן את רידא טלפונית אודות הדיווח. מיד לאחר מכן, במסגרת הקשר ולשם קידומו, הגיע רידא לבית חנינה יחד עם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה (להלן: "האחרים"). האחרים התמקמו סמוך לבית ואילו רידא נותר סמוך לשטח בית הספר. בשעת הצהריים, לאחר שהקטינים יצאו משטח בית הספר ופנו לעבר הבית, קרב אליהם רידא על מנת לחטפם, אך הימצאות ניידת משטרה ורכב עירייה במקום, מנעו מבעדו להוציא את הקשר מן הכוח אל הפועל.
ביום 21.7.08 סיכם רידא עם הנאשם שיצטרף אליו למחרת היום לביצוע החטיפה, ולצורך כך יאספו מביתו בשעה 16:00. ביום 22.7.08, סמוך לשעה 16:00, במחנה הפליטים שועפט, אסף רידא את הנאשם ואדם נוסף בשם אדהם ברכב מסוג "סובארו לגאסי" (להלן: "הסובארו") והשלושה נסעו לבית חנינה לביצוע החטיפה. באותו יום, סמוך לשעה 19:00, שבו המתלוננת והקטינים לבית ממסיבה שנערכה בבית ספרם לרגל סיום הקייטנה בה שהו, ברכב מסוג "פולקסווגן בורה", נהוג על ידי אימה של המתלוננת (להלן: "הרכב", "הסבתא"). בד בבד, הגיעו השלושה לבית הספר, וידאו כי הקטינים יוצאים משטח בית הספר ולאחר מכן נסעו להמתין לרכב באזור הכניסה לבית. עם הגיעם לפתח הבית, חסם הסובארו את הרכב. רידא שנהג את הסובארו, נותר ברכב כשמנועו מונע והנאשם ואדהם יצאו מהסובארו, וניסו לפתוח את הדלתות האחוריות של הרכב, ללא הצלחה. משכך, הורו לסבתא לפתוח את חלון הרכב ואז הכניס הנאשם את ידו לתוככי הרכב, פתח את מנעול הדלת האחורית והוציא בצוותא עם אדהם, בכוח את הקטינים מהרכב, חרף בכיים של אלה וחרף זעקותיהן של המתלוננת והסבתא. המתלוננת ניסתה לאחוז בידה את רגלו של בנה, אך הנאשם היכה אותה בידה באמצעות ידו. הנאשם ואדהם הכניסו את הקטינים בניגוד לרצונם לסובארו ונמלטו מהמקום לכיוון רמאללה, דרך מחסום קלנדיה (להלן: "המחסום"), בשעה 19:13. מרחק מה אחרי המחסום הועברו הקטינים לרשות הדוד והסב והמשיכו עימם לרמאללה. עוברי אורח ששמעו את זעקות האם, הזעיקו את המשטרה.
בהמשך, כוחות הביטחון נכנסו לתמונה ויצרו קשר עם המשטרה הפלסטינית לאיתור הקטינים. כעבור כשמונה שעות, יצר אדם מטעם מושל רמאללה קשר טלפוני עם אחיה של המתלוננת ואפשר למתלוננת לשוחח עם הקטינים, שלא הפסיקו לבכות. המתלוננת הגיעה למושל רמאללה ושם אולצה לחתום על מסמך המקנה לסב זכות לראות את הקטינים ברמאללה אחת לשבועיים, שאחרת לא תקבל המתלוננת את הקטינים לרשותה. המתלוננת חתמה על המסמך וקיבלה את ילדיה לרשותה.
על יסוד האמור, הואשם המשיב בביצוע חטיפה, עבירה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. בבקשה בכתב למעצר המשיב נאמר, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס לו, לרבות הודאתו. כן נאמר, כי העבירה ונסיבות ביצועה, אשר כללו תכנון קפדני ושימוש בכוח כלפי הקטינים הנחטפים ואימם, מקימים נגד המשיב עילת מעצר על פי סעיפים 21(א)(1)(א), (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"). לדעת המבקשת, בשל חומרת העבירה המיוחסת למשיב, אין תחליף ראוי למעצרו.
המסגרת הנורמטיבית
3. דינה של הבקשה להידון על פי הוראות סעיף 21(א)ו- (ב) לחוק המעצרים, היינו כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה על ידי המשיב, כי קמה עילת מעצר וכי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שהפגיעה בחירותו של המשיב תהא פחותה.
4. ב"כ המשיב, עו"ד רמי עותמאן, הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת למשיב וכי קמה עילת מעצר וביקש כי יוגש תסקיר של שירות המבחן על מנת שתיבדק האפשרות לחלופת מעצר.
המבקשת התנגדה להגשת תסקיר של שירות המבחן, וכן הדגישה כי היא עומדת על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בכל מקרה, גם אם תימצא חלופת מעצר ראויה בעניינו על פי המלצת שירות המבחן.
תסקיר שירות המבחן
5. מתסקיר המעצר שהוגש בעניינו של המשיב ביום 6.10.08 עולה, כי המשיב הינו רווק בן 19, בן הזקונים למשפחה המונה אם אלמנה ושני אחים, ולאם שלושה ילדים נוספים מנישואיה הראשונים. המשיב תיאר לפני שירות המבחן כי גדל במסגרת משפחתית חמה, זכה לדאגתם ולתמיכתם של אמו ואחיו, למד כתשע שנות לימוד אך נשר מלימודיו כתוצאה מהישגים נמוכים והחל עובד בעבודות מזדמנות. שירות המבחן התרשם מבחור שבבסיסו כוחות ויכולות לתפקוד תקין, דבר הבא לידי ביטוי בין היתר בהשתלבותו בעבודה וביחסיו המשמעותיים עם בני משפחתו. קצינת המבחן לא התרשמה מדפוסי התנהגות עבריינים בולטים באישיותו והעריכה את רמת הסיכון להישנות התנהגות בעייתית בדומה למיוחס לו בכתב האישום כנמוכה עד בינונית. המשיב תיאר מצוקה רגשית סביב חווית המעצר והריחוק מבני משפחתו והציע כחלופת מעצר את שחרורו למעצר בית בבית אחיו בבית חנינא. קצינת המבחן נפגשה עם אמו, אחיו ואחותו של המשיב, והתרשמה כי הם מגוייסים לעזרתו של המשיב ומוכנים לקבל על עצמם את האחריות להשגיח עליו במסגרת מעצר בית.
לסיכום, שירות המבחן התרשם מחלופת המעצר בבית חנינא כמתאימה וכזו שיש בידה להפחית את הסיכון בעניינו של המשיב, אך נוכח חומרת המיוחס לו בכתב האישום ולאור העובדה כי החלופה הינה בקרבת מקום למקום מגורי המתלוננת התלבט שירות המבחן ביחס להמלצתו.
יצויין, כי שירות המבחן בחן גם את האפשרות של שחרור המשיב למעצר בית בבית סבתו ברובע היהודי, אך ציין כי תנאי הדיור אינם מאפשרים זאת.
6. לבקשת ב"כ המשיב נחקרו אמו של המשיב, אחיו ובן דודו, לגבי חלופת המעצר בבית הסבתא. אמו של המשיב התחייבה לשהות בבית הסבתא, לישון שם ולהשגיח על המשיב, הצהירה כי היא מודעת לחובתה לדווח למשטרה אם המשיב יצא מביתו, והביעה הסכמתה לחתום על ערבות בסכום שייקבע.
בן דודו של המשיב העיד, כי הוא עובד בחטיבה לקידום נוער בעיריית ירושלים כמדריך נוער מזה 9 שנים, והצהיר כי מבין את חובתו לפקח על המשיב בזמן שאימו תבקש לצאת מהבית, ולדווח למשטרה אם יצא המשיב מהבית.
אחיו של המשיב העיד כי הינו עובד כשנה וחצי, אין לו עבר פלילי ולא היו לו הסתבכויות עם החוק. גם הוא העיד כי יודע ומבין את חובתו לפקח על המשיב בבית הסבתא ולדווח למשטרה אם ייצא את הבית. בחקירתו על ידי ב"כ המבקשת הודה כי בחודש מרץ השנה נחקר במשטרה בחשד להסעת שוהים בלתי חוקיים, אך טען כי היו להם אישורים וכי ההסעה לא היתה בשטח ישראל אלא במחסום חיזמה.