כללי
1. לפניי שתי בקשות- הכוללות מספר נושאים - שעניינם, על פי נוסח הבקשות שבכתב, צו לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - "חסד"פ").
2. הבקשות מעוררות מספר שאלות עקרוניות, ובהן: מעמדן של קלטות שהושגו בהאזנות סתר; מעמדו של פרוטוקול הדיון שהתנהל בפני נשיא בית המשפט המחוזי, עת ביקשה המשטרה היתר להאזנות סתר; השפעת דיני החיסיון של יחסי עו"ד-לקוח על הזכות של הנאשם לקבל חומר חקירה, שהוא פרי האזנת סתר לשיחה שבין עו"ד לבין לקוחו.
כמו כן, הכרעה בבקשות מחייבת התייחסות למספר שאלות מעשיות, בסוגיית חומר החקירה, הכל כפי שיפורט להלן.
3. אדרש לשאלות אלה, כל אחת במקומה, ועל פי עניינה.
אך, לפני כן, יש להציג את הרקע לבקשות, וזאת בדרך של הבאת כתב האישום המקורי, ונתונים נוספים, אשר הביאו להגשת הבקשה המקורית והבקשה הנוספת, ובעיקר - תעודות החיסיון של השר לביטחון פנים.
לאחר מכן, אתייחס אל בקשות המבקשת, ואתאר את ההליכים במסגרת הבקשות, כולל: צירופם של המשיבים 2 ו-3 לתיק. הדיון בשאלות השונות, ייערך במתכונת הבאה: אציג, בכל סוגיה בנפרד, את עמדות הצדדים, ולאחר מכן אביע את עמדתי, וכפועל יוצא ממנה - את הכרעתי.
לאחר מכן, אייחד את הדיון להיבטים החוקתיים של האזנת סתר, כחלק מן ההגנה על הפרטיות, על פי סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הפרק שלאחריו, יציג את עמדת המשפט העברי ביחס להאזנות הסתר, כחלק מן ההגנה על צנעת הפרט, כפי שמצויה בעולמה של היהדות, וזאת על פי מקורות שונים, הן משפטיים והן אחרים, בתחום ההלכה והאגדה.
אסיים בשני פרקים: האחד, סיכום המסקנות המשפטיות שעלו מן הדיון; והשני - הצווים האופרטיביים אשר יש לבצע, בעקבות ההכרעות שניתנו על ידי, במסגרת הדיון בפרקים שיוחדו לכל אחת מן הבקשות של המבקשת.
כתב האישום
4. ביום 21.11.07, הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק פ' 3164/07, כתב אישום נגד הרשומים מטה: ליאורה ברקו (נאשמת 1), שהיא המבקשת שבפניי; יצחק בר מוחא, נאשם 2 (שהוא המשיב 2 בבקשה המתוקנת); ואלירן דריי, נאשם 3 (שהוא המשיב השלישי בבקשה המתוקנת). להלן יכונו הנאשמים על פי מספריהם, או שמותיהם, כאשר אל המבקשת, אתייחס באחת מחלופות אלה: "המבקשת", או "נאשמת 1", או "עו"ד ברקו".
5. כתב האישום מייחס לשלושת הנאשמים עבירות הקשורות בסמים מסוכנים, וזאת על פי התיאור העובדתי, כפי שאביאו להלן.
6. כבר עתה יש לציין - ונקודה זו היא בעלת חשיבות רבה לצורך כל הדיון שבפניי - כי המבקשת, היא נאשמת מספר 1, הינה עורכת דין במקצועה. הן לתפקידה, הן למעמדה, והן לנגישותה של עו"ד ליאורה ברקו, למערכת בתי הכלא, כולל: פגישות עם לקוחותיה (ובהם, הנאשמים 2 ו-3), יש רלוונטיות לצורך החלטה זו, והכל כפי שיפורט להלן, הן בתיאור העובדתי והן בפרקים הרלבנטיים לסוגיית יחסי עו"ד-לקוח.
7. לשלמות התמונה, אזכיר, כי הנאשמים 2 ו-3, היו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אסירים אשר ריצו עונשי מאסר, בכלא השרון, כאשר עו"ד ברקו, הייתה עורכת דינם.
לא הוצג בפניי גזר הדין אשר מכוחו נמצאים נאשמים 2 ו-3 במאסר. מסתבר, כי נתון זה אינו הכרחי לצורך הכרעה בשאלות שבפניי; הראייה, כי אף אחד מב"כ הצדדים לא העלה כל טענות בנושא זה.
8. בסעיף 1 לעובדות שבכתב האישום, נאמר כי ביום 14.11.07, בשעות אחר הצהרים, הגיעה הנאשמת 1 לכלא השרון, לצורך פגישה עם נאשמים 2 ו-3. אומנם, לא נאמר במפורש בכתב האישום, כי הנאשמים 2 ו-3 היו לקוחותיה של עו"ד ברקו, נאשמת 1, אך לכל אורך הדיון בפניי, לא הייתה, למעשה, מחלוקת, כי אכן היחסים שבין נאשמת 1, דהיינו: עורכת דין ליאורה ברקו, לבין הנאשמים 2 ו-3 (יצחק בר-מוחא ואלירן דריי), הם יחסים של עורך דין ולקוח.