החלטה (בעניין משיב 2)
1. ביום 2.11.07 הוגשה לבית משפט זה כתב אישום נגד שלושת המשיבים (אשר יכונו להלן גם "הנאשמים"), בתיק פ"ח 8065/07. בד בבד הוגשה על ידי המדינה בקשה למעצר עד תום ההליכים (ב"ש 10182/07).
2. החלטה זו תעסוק במשיב 2 (להלן - "המשיב" או "משיב 2" "הנאשם" או "נאשם 2").
בעניינו של משיב 1 (להלן - "משיב 1" או "נאשם 1") לא הסתיים הדיון, עקב היעדרותה של הסנגורית שלו, עו"ד לאה צמל, מן הדיון האחרון (שהתקיים ביום 4.2.08) ונקבע דיון נפרד בעניינו (ראה: פרוטוקול, עמ' 13, שורה 6,שבה אמר המשיב 1: "
אינני יודע אם לקיים את הדיון היום או לחכות עד שתבוא עו"ד צמל בישיבה אחרת". בעקבות זאת, ניתנה על ידי החלטה ביום כח שבט תשס"ח (4.2.08), בה קבעתי כי "
בעניינו של משיב 1 יתקיים דיון נפרד, כאשר אליו תוזמן עו"ד צמל".
באשר למשיב 3 (להלן - "משיב 3" או "נאשם 3"), הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר הסדר טיעון, לפיו יטענו הצדדים לעונש מוסכם (שנת מאסר), ועל כן יישאר משיב 3 במעצר עד תום ההליכים. הסדר זה אושר על ידי משיב 3, בעת הדיון הנ"ל (ראה: פרוטוקול, עמ' 12, שורות 12-11).
3. כדי להבין את טענות התובע והסנגור בעניינו של המשיב שבפניי, אציג, בקצרה, את חלקו של משיב 2, בפרשה, כפי שנטען בכתב האישום.
4. באישום
הראשון
מסופר על כך שלקראת שנת 2006 קשר נאשם 1 עם נאשם 2 קשר, אשר מוגדר בכתב האישום כך: "להקים
חוליית טרור שמטרתה ביצוע פיגועים נגד יהודים".
נאשם 1 התכתב, באמצעות האינטרנט, עם פעיל בג'יהאד האסלאמי, שהבטיח לנאשם 1 כי יפנה אותו לפעילים של הג'יהאד האסלאמי, השוהים בעזה וביהודה ושומרון. בעקבות זאת, נאשם 1 פנה לנאשם 2 ואמר לו כי אותו פעיל מוכן לתמוך בחוליה שלהם, דהיינו: החוליה של הנאשמים 1 ו-2. לאחר תיאור שיחותיו של נאשם 1 עם אותו פעיל ג'יהאד (שאינן רלוונטיות לנאשם 2), נוצר קשר בין נאשם 1 לפעיל טרור אחר, דרך האינטרנט, אשר הציע לנאשם 1 ביצוע פיגוע התאבדות, כאשר אותו פעיל טרור ידאג לכך שהמחבל המתאבד יגיע לגדר ההפרדה המקיפה את ירושלים, ומשם יכניס נאשם 1 את המחבל לירושלים. נאשם 1 הסכים להצעה זו, ופנה לנאשם 2 (הוא המשיב שבעניינו עוסקת החלטה זו), וביקש ממנו שישמש נהג. נאשמים 1 ו-2 סיכמו ביניהם שיסתובבו בירושלים כדי לאתר מקומות מתאימים לביצוע פיגוע התאבדות.
5. באישום
השני
מתוארים הקשרים בין נאשמים 1 ו-2, אשר בסוף שנת 2000 הפכו לקשרי ידידות, ובמהלכם שוחחו שני הנאשמים על נושאים הקשורים לג'יהאד העולמי. בשנת 2007 הציע נאשם 1 לנאשם 2 לבצע בצוותא פיגועים נגד יהודים, באמצעות חומר נפץ. נאשם 2 הסכים לכך, וכל זאת בנוסף להסכמת נאשם 2 להסיע את המחבל המתאבד, כאמור באישום הראשון. כמו כן סיכמו נאשמים 1 ו-2 להשיג כלי נשק, וזאת כדי לירות בכוחות הביטחון, אשר ניצבים ליד שער המוגרבים בעיר העתיקה, ירושלים.
העבירה אשר מתייחסת לנאשם 2 היא: קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה, עבירה לפי סעיפים 99(א) ו-92 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), שהעונש המירבי בגינה הוא מיתה או מאסר עולם, כאמור בסיפא של סעיף 99(א) לחוק.
6. האישום
השלישי
מתייחס לנאשם 2 ולנאשם 3. נאשם 2 הכיר את נאשם 3 בשנת 2000, כאשר למדו יחד בבית ספר. הקשר ביניהם חודש ביוזמת נאשם 3 בתחילת 2007, והוא הזכיר לנאשם 2 את שיחתם בבית ספר שבמסגרתה הציע נאשם 2 לנאשם 3 להתגייס לחוליית טרור. למחרת, נפגשו הנאשם 2-3 בביתו של נאשם 2, שם סיכמו ביניהם לבצע פיגוע טרור נגד מטרות יהודיות , בירי או בחומר נפץ. גם באישום השלישי מיוחסת לנאשם 2 עבירה של קשירת קשר לסיוע לאויב במלחמה.
7. האישום
הרביעי
עוסק בנאשם 3 בלבד, ועל כן אינו שייך להחלטה זו (במאמר מוסגר, אציין כי נמסר לי בדיון ביום 4.2.08, כי אישום זה נמחק, במסגרת הסדר הטיעון עם נאשם 3).
8. בתיק זה התקיימו מספר ישיבות. בישיבה מיום ד' טבת תשס"ח (13.12.07) הוחלט - בהסכמת הצדדים - על הכנת תסקירי מעצר. לאחר עיכובים ודחיות, הוגשו תסקירי המעצר של שלושת הנאשמים ביום 31.1.08.
9. תסקיר המעצר של הנאשם 2 פורס תמונה זו: הנאשם, כבן 20, רווק, הבן הצעיר לזוג הורים ו-10 ילדים. הוא בעל השכלה תיכונית, שתכנן ללמוד בחו"ל, ולשם כך עבד בעבודות גבס, כדי לחסוך כסף לצורך אותה נסיעה. הנאשם מסר לקצין המבחן כי הנושא הביטחוני במזרח ירושלים הוא הנושא המדובר באופן יומיומי, ולדבריו, לא חשב שדברים אלה הינם בגדר כוונות ממשיות להתחברות לארגונים או לקיחת חלק פעיל בפעולות נגד ביטחון המדינה ואזרחי ישראל.
קצין המבחן התרשם כי הנאשם הוא בעל רמה שכלית נמוכה, ביטחונו ודימויו העצמי ירודים והערכת אישיותו - נמוכה. קצין המבחן לא התרשם כי מדובר בדפוסים אלימים באישיותו. קצין המבחן מוסיף כי חווית המעצר וההליך הפלילי המחישו לנאשם את חומרת מצבו וההשלכות עליו ועל הסובבים אותו. הנאשם הביע רצונו בפני קצין המבחן להשתחרר ממעצרו בתנאים מגבילים.
קצין המבחן מעריך כי אם ישתחרר הנאשם ממעצרו, הוא יימנע מכל מעשה שעלול להחמיר את מצבו המשפטי, לרבות הקשרים עם הגורמים העוינים את המדינה, וכי הנאשם ישמור על התנאים המגבילים שיוטלו עליו.
קצין המבחן שוחח עם הורי הנאשם (האב בן 63, אינו עובד וחי מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי, והאם, בת 61, עקרת בית), אשר הביעו רצונם לשמש חלופת מעצר. ההורים הביעו פליאה לגבי עצם מעורבותו של בנם, הנאשם, בעבירה מסוג זה בה הואשם. ההורים גילו הבנה לחומרת המעשים והשלכותיהם על בנם, הנאשם. ההורים הביעו רצונם לעזור לבנם. להערכת קצין המבחן, ההורים הינם סמכותיים, והם יכולים להציב גבולות ברורים לנאשם, ולכן הם חלופת מעצר הולמת.
ההמלצה בסיום התסקיר היא לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר בבית הוריו, שם יהיה בתנאי מעצר בית מלא, בהשגחת שני הוריו, ביחד ולחוד.