החלטה בתיק ב"ל 1837-06

רקע כללי

1.         לפנינו תביעתו של מר טנג'י מוחמד (להלן: " התובע") להכיר באוטם שריר הלב  שארע לו ביום 22.12.04 כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995, (להלן: " החוק"), לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו .        

2.         הנתבע דחה את התביעה במכתב מיום 2.11.05, בטענה שלא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לאוטם שריר הלב שהתפתח אצל התובע ביום 22.12.04 . לטענת הנתבע, הופעת האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית,והשפעת העבודה על הופעת האוטם ,אפילו אם הייתה כזו,פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו והשתלשלות העניינים כפי שהובאו בפנינו:

3.         התובע  יליד שנת 1947. 

4.         בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבד התובע כ-8 שנים כמתדלק בתחנת "סתוי נ.מ.ש. תחנות דלק בע"מ" במפגש בנימינה (להלן- תחנת הדלק). התובע עובד במשמרות, כאשר משמרת בוקר מתחילה ב-5.50 ומסתיימת ב-14.00 בצהריים.

5.         במסגרת תפקידו, התובע ממלא דלק בכלי רכב של לקוחות מזדמנים וקבועים וגובה כספים במזומן,בשקים ובאשראי.

6.         לגרסת התובע בכתב התביעה, ביום 21.12.04, במהלך עבודתו במשמרת בוקר בתחנת הדלק, הגיע לקוח אשר בדרך קבע, מבקש למלא מיכל דלק בסכום של 100 ש"ח . ולכן בסיום התדלוק התובע מסר לאותו הלקוח קבלה על סך 100 ש"ח , ולהפתעתו,לאחר שהלקוח נסע,התברר לו כי הצ'יק ע"ס 200 ש"ח ואילו התובע רשם בקופה הכנסה של 100 ש"ח בלבד. מיד התובע דיווח על הטעות לאחראי משמרת - זוהיר אבו נדא, וסוכם כי ביום למחרת יודיע ללקוח  על התקלה על מנת שיגיע לתידלוק על יתרת הסכום בסך 100 ש"ח.  עוד באותו היום הלקוח התלונן בפני מנהל התחנה יוסי אזלואי , ובעקבות תלונתו, מנהל התחנה כינס את העובדים לישיבה דחופה ביום למחרת בתאריך 22.12.04. לטענת התובע באותה ישיבה, מנהל התחנה הרים את קולו והחל לצעוק לעברו בנוכחות יתר העובדים תוך כדי שהוא מאשים אותו בגניבת כספים. התובע נעלב מהדברים ומהתקפת הזעם כלפיו, ובמיוחד מכך שהמנהל לא אפשר לו להגיב להאשמות שהועלו כנגדו. בתום הישיבה בחלוף כ-10 דקות נסע התובע לביתו ובסביבות השעה 18.00 חש חולשה והחל להזיע ולהחוויר,ומיד פונה באמבולנס לבית החולים הלל יפה בחדרה שם אובחן אצלו אוטם שריר הלב.

7.         התובע סיפר לחוקר מטעם הנתבע (נ/6), על עבודתו בכלל ועל קרות אירועי יום הפגיעה הנטענת:

            " עבדתי במשמרת בוקר באותו היום ואני בן אדם בריא כל החיים שלי ולא מאמין בכדורים ותרופות, בסוף המשמרת אחרי 8 שעות עבודה,אמר יוסי המנהל שיש ישיבה לעובדים. נכנסנו למשרד ונכנסו עוד שתיים איתנו שעובדים אחה"צ מחמוד סובוח ואריה לובה וזוהיר אבו נדאש שעבד אותו הבוקר.

            המנהל התחיל לצעוק בישיבה ואמר שלנו אסור להגיב רק הוא מדבר.הוא בחור צעיר ואני בקשתי ממנו כמה פעמים להגיב על מה שאמר לי והוא לא רצה,נגמרה הישיבה יצאתי החוצה והעובדים אמרו לי שכבר שיצאתי מהמשרד הייתי חוור. ואז הגעתי הביתה התפללתי תפילת אחה"צ ואחרי תפילת ערב התלבשתי ורציתי לצאת לחברים ...אשתי אמרה לי שאני נראה לא טוב,אכלנו ולפני שסיימתי הרגשתי בגרון כאילו סכין חותך אותי ואחרי כמה דקות זה עבר בערך 5-6 דקות ,אחר כך שוב קיבלתי את זה כמו סכין ואני ראיתי שאני מזיע וחיוור ואמרתי לאשתי שאני הולך למות ואז אני זוכר שהבן שלי אמר לי שהרופא כבר בא ונתנו לי כדורים.בא אמבולנס ולקח אותי...

            ...

            יש קליינט שלוקח כרגיל כל יום דלק ב-100 ש"ח הוא  בא יום לפני התאונה ולקח דלק ובדיוק אז היה לי לחץ 6 מכוניות בשורה שלי,שמתי את כל הכסף ביד,והוא נתן לי צ'יק ולא ידעתי כמה יש בצ'יק,אני רגיל שהוא ממלא 100 ש"ח ולכן שמתי לו ישר על המחשב 100 ש"ח ונתתי לו קבלה ידנית וממוחשבת על 100 ש"ח . אחרי שהשתחרר הלחץ באתי לאחראי משמרת זוהיר אבו נאדה ונתתי לו את כל הכסף שהיה לי ביד עם הצ'יק,פתחנו את הצ'יק וראינו 200 ש"ח ,אז אמרתי לו זוהיר הבן אדם ולא 100 ש"ח הוא יבוא מחר נשים לו כל אחד 50 ש"ח מהכיס שלנו.ואז היה אסיפה ויוסי התחיל לצעוק זה היה יום אחרי זה.ואני לקחתי חזק ללב את הצעקות שלו,הבעל בית שלי היה בן אדם טוב הם עזרו לי הרבה בחיים,אני לא רוצה שתחשוב שאני מאשים אותם.

            שאלה: מה היה הנושא של הישיבה? האם בישיבה היה משהו מסעיר?

            תשובה: על הקליינט של ה-100 ש"ח , על בעיות משמעת. בישיבה יוסי צעק בצורה לא רגילה על כולנו ואני רציתי להגיב כי אני בן אדם שלא יכול לשמור דברים בלב,והוא אמר לא לא לא עד שסיים את הישיבה וזהו.

            שאלה: כמה ישיבות כאלו אתם עושים בשבוע?

            תשובה: בשבוע לא,לפעמים פעם בחודש חודשיים.

            שאלה: בכל ישיבה זה תמיד ככה עם צעקות?

            תשובה: לא. יש גם ישיבות   רגועות שאנחנו גם מדברים בהם ולא רק המנהל.

            ...

            שאלה: איך הרגשת במהלך הישיבה ולאחריה ובזמן נסיעתך הביתה?

            תשובה: מבחינה פיזית הרגשתי בסדר רק כאב לי שהוא צועק עליי.

            ..."

8.         בתצהירו (ת/1)ובמסגרת עדותו, חזר התובע על גרסתו כפי שהובעה בהודעה לחוקר (נ/6), ואף הסביר כי במסגרת הישיבה, "מנהל העבודה צעק עלי אישית והעליב אותי בדברים בכך שאמר שאני גנב למרות שאני מתפלל במסגד,וכי אני לא חאג' מאחר ואני גנב.ביקשתי להסביר לו מה קרה אך הוא המשיך לצעוק עלי . מרוב עצבים לא הרגשתי טוב ויצאתי החוצה וישר הנעתי את הרכב ונסעתי הביתה..."