א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
8304-06
21/05/2008
|
בפני השופט:
נעם סולברג
|
| - נגד - |
התובע:
עיריית ירושלים
|
הנתבע:
1. חניוני גבעתי בע"מ
2. משעול הרוח בע"מ
3. יעד שירותי חניה וגרירה בע"מ
4. ימית ב. בטחון (1998) בע"מ (עצמוני עמי בע"מ)
5. תימי שמירה בע"מ
6. א. ב. שירותי חניה בע"מ (חניון מרכז התחנה בע"מ)
7. קולבי גלגל (2000) בע"מ
8. קולבי גלגל ירושלים (1995) בע"מ
9. מודל פאקר לשנות ה-2000 פתרונות חניה בע"מ
10. ימית ניהולית 2000 בע"מ
11. חניון בית ניפ בע"מ
12. שמואל אפוטה
13. אליעזר קסטרו
14. אליהו קדם
15. קלודט אוחנה (אפוטה)
16. דליה קסטרו
17. ניצה קדם
18. שגיא קדם
19. ימית אפוטה
20. ניצן דרורי
21. אמיר סיבוני
22. BECCAR CONSULTING INC
23. ליטראטי אבטחה בע"מ
24. מסד ייצור ושיווק מוצרי בשר בע"מ
25. דהיאנה בע"מ
26. פסארללה בע"מ
27. אביחי (ק.ש.) שרותי מימון בע"מ
28. (נמחקה)
29. רשת משתלות פולק ירושלים (1993) בע"מ
30. דהרמקאיה בע"מ
31. רשת משתלות פולק (95) בע"מ
32. טוגו אבטחה בע"מ
33. טמון אחזקות בע"מ
34. מעוף סביר השקעות בע"מ
35. סלפית השכרת ציוד בע"מ
36. ניראל שרותי מימון בע"מ
37. סאן פלור בע"מ
38. ימית א. בטחון (1998) בע"מ
39. קולבי אחזקות והשקעות בע"מ
40. בית אורים - יזום פרוייקטים בע"מ
41. יעד - ניהול חניונים (1998) בע"מ
42. ימית ד. בטחון (1998) בע"מ
43. מרכז הרכב האיטלקי בע"מ
44. א.ש.ר. גבע סוכנות למכירת מנויים לחניונים בע"מ
45. ימית. ה.כ.א. ואבטחה בע"מ
46. כללית מלכי ישר
|
| החלטה |
1. תביעת העירייה מאת הנתבעים לתשלום ארנונה נסתיימה בהסכם גישור, לו ניתן תוקף של פסק דין, ועל-פיו שילמו הנתבעים 1-11 לעירייה סך של 8.5 מיליון ש"ח. בשעתו, עם הגשת התביעה, הוטלו עיקולים זמניים נגד הנתבעים אצל 132 מחזיקים, עיקולים שבוטלו בהמשך כנגד תשלום בסך של 8 מיליון ש"ח.
2. בנושא אחד לא באו הצדדים לעמק השווה ולפי האמור בסעיף 3 להסכם הגישור, בהתאם להצעת המגשר ולהסכמת הצדדים נתבקשתי "להחליט בעניין הוצאות ושכר הטרחה לצדדים, בהתחשב בכל הנסיבות, לרבות עובדת השגת הסדר בהליך גישור".
3. ב"כ הצדדים הגישו אפוא את בקשותיהם המנומקות בנושא הנ"ל והגיבו אהדדי על בקשות זולתם.
4. הנתבעים 1-13, 15-16, 19, ו- 22-46, טענו באמצעות ב"כ עו"ד יאיר עשהאל ועו"ד דרור גדרון על כך שסכום הפשרה נמוך מסכום התביעה ומדרישות כספיות נוספות של העירייה שסולקו במסגרת הגישור, במידה משמעותית, ללמדנו על צדקתן של מרבית טענות ההגנה של הנתבעים; סכום החיוב הבסיסי בארנונה של הנתבעים 1-11 היה מופרך; חלק מן התביעה התיישן; הליכים אחרים שנקטה העירייה נגד מי מן הנתבעים אינם עניין לכאן; לא נקבע ממצא לגבי טענות העירייה ל'הרמת מסך'; הנתבעים טענו טענות נוספות שהעלו בשעתו בכתב ההגנה. לבאי-כוחם שילמו שכ"ט עו"ד בסך של 40,000 דולר. בנסיבות הכוללות, בהתחשב בכך שמדובר בהסכם פשרה, בעובדה שהושג בשלב מקדמי של ניהול התיק, סבורים הנתבעים הנ"ל כי אין לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים 1-11 וכי יש לפסוק סכום כסף מסויים של הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובת שאר הנתבעים אשר היו נתונים לחשיפה לתביעה בסכום כסף בשיעור גבוה, והלכה למעשה נדחתה התביעה בנוגע אליהם.
5. הנתבעים 14, 17 ו-18 ביקשו באמצעות ב"כ עו"ד ציפורה ממן גם הם לפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד לטובתם בהתחשב בהסכם הפשרה שהושג ובכך שבסופו של דבר לא היו צריכים לשלם דבר. הנתבע 14 אינו מחזיק במניות או בנכסים של מי מהחברות הנתבעות ואינו נושא משרה אצלן. בעבר היה שותף בעסקי הנתבעים אך מזה כ-10 שנים אינו מחזיק עוד במניות כלשהן של החברות שנתבעו. כתב התביעה לא גילה, לדבריו, עילה כלשהי כלפיו או כלפי בני משפחתו, ואילו התנהל המשפט עד תום, לבטח הייתה נדחית התביעה נגד הנתבעים 14, 17 ו-18.
6. העירייה התקוממה על עצם הגשת בקשות הנתבעים וטענה שהיא ורק היא דרשה במסגרת הגישור לפסוק הוצאות ושכ"ט עו"ד, ולראיה, שבסעיף 3 להסכם הגישור נאמר "בקשה מתאימה תוגש לבית המשפט", לשון יחיד, ולא בקשות. העירייה טענה באמצעות עו"ד אילן דובר, על הוצאות בשיעור ריאלי בסך של 300,000 ש"ח, לבד מאגרות בית משפט; לטענתה, שמו הנתבעים ללעג ולקלס את מנגנוני הגבייה והאכיפה באופן מאורגן ומתוכנן; למעלה מ- 10 פסקי דין ניתנו לטובת העירייה נגד מי מן הנתבעים, אך אלו בתחכומם, מנעו כל אפשרות לגביית סכומי הכסף שנפסקו; העירייה נאלצה לנהל חקירות סמויות וגלויות ולהשקיע מאות שעות בהכנת התשתית לתביעה באמצעות גורמים פנימיים וחיצוניים, כדי "לפצח" את המנגנון המתוחכם שיצרו הנתבעים על מנת להתחמק מתשלום; סכום הפשרה מהווה הישג לעירייה בהתחשב בכך שחלק מן החובות נחשבו כ"אבודים"; בית המשפט המליץ להחיל על הנתבעים את המבצע שנעשה עד לתחילת שנת 2007; דרוש מסר שלפיו חוטא לא ייצא נשכר; מדובר ב-60 חשבונות בגין 42 נכסים; במהלך ניהול התיק הגישו הנתבעים מספר בקשות שהצריכו השקעה ניכרת ומיותרת וגם הליך הגישור ארך זמן רב, לאחר תום "מבצע" ההנחות; העירייה התחייבה לשלם לבא-כוחה 12% מסכום הזכייה (16.5 מיליון ש"ח) בתוספת מע"מ כדין. שכר הטירחה הפסוק צריך להיות ריאלי, על מנת שבעל הדין שזכה לא ייצא בחסרון כיס; אמנם על-פי הסכם הפשרה שילמו הנתבעים 1-11 - ולא הנתבעים האחרים - את הסכום שנפסק, ואולם, סכום הפשרה פורע את יתרת חובות הנתבעים כולם, ביחד ולחוד. אם יופר ההסכם, תהא ההפרה הלכה למעשה מצדם של כל הנתבעים; אחת הנתבעות נמחקה מכתב התביעה ללא צו להוצאות כבר בדיון הראשון, משנמצא כי אינה קשורה לקבוצת הנתבעים. אילו סבר מי מן הנתבעים כי שורבב בטעות לכתב התביעה יכל לבקש למחקו, ולחלופין, להמשיך לנהל את ההתדיינות בעניינו; הנתבעים כולם החזיקו ו/או מחזיקים
במניות ו/או ניהלו ו/או מנהלים את מי מן החברות הנתבעות בתקופות הרלוונטיות לכתב התביעה; העירייה ביקשה להדגיש גם כי לתביעה רקע ערכי ולא כלכלי גרידא.
7. נתתי דעתי על כל הטענות הללו, מזה ומזה, שצויינו לעיל בתמצית - הבקשות והתגובות - ועוד טענות שכמותן. אכן, פסיקת הוצאות בשיעור ריאלי היא נקודת המוצא. עם זאת, נדרשת מידתיות והתייחסות קונקרטית ביחס לתיק הנדון, לאופן ניהולו, לסכום התביעה ולסכום הפסוק. דומה כי אלמלא עמדה העירייה בתוקף על דרישתה להוצאות ולשכר-טירחה, ובשיעור משמעותי, היה גם הנושא הזה מוסדר בהסכם הגישור. כמסתבר, הייתה ציפייה מסויימת לפסיקת הוצאות כאמור, אם כי לא בשיעור שדורשת העירייה, שהוא גבוה יותר על המידה. הסכום צריך לשקף, בין היתר, את סכום הכסף שבו זכתה העירייה לבסוף, את המלאכה שהושקעה בתיק לפני ואחרי הגשתו לבית המשפט, את עלותה, את אופן סיומו של התיק, ושאר שיקולים שנימנו לעיל. ודוק: משלא נשמעו ראיות ולא נקבעו ממצאים, נדרשים אנו להערכות ולאומדנים ולהפעלת שיקול דעת.
8. החלטתי אפוא לחייב את הנתבעים כולם (זולת הנתבעת 28 שנמחקה), ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות התביעה בסך של 250,000 ש"ח וכמו כן לשלם לעירייה שכ"ט עו"ד בסך של 1,200,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתנה היום, ט"ז באייר תשס"ח (21 במאי 2008), בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
עינת