החלטה בתיק א 82116/98

בעקבות פסק דינה של ערכאת הערעור להלן טעמי החלטתי למינוי מומחה נוסף:

רקע

1.    התובע, יליד 16.2.90, נפגע כהולך רגל בתאונת דרכים מיום 21.5.97 [להלן - " התאונה"] ונגרמו לו נזקי גוף. התובע הגיש את תביעתו שלפני ביום 10.8.98 ועתר למינוי מומחים רפואיים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 [להלן - " חוק הפיצויים"].

2.    ביום 7.1.99 ועל יסוד הסכמת הנתבעות, מונו מומחים רפואיים בתחומי פה ולסת ובתחום האורטופדיה. לענייננו, רלוונטי המינוי של ד"ר לידור כמומחה בתחום האורטופדיה [להלן - " המומחה"]. 

חוות דעת המומחה וחקירותיו

3.    ביום 28.2.99 הגיש המומחה את חוות דעתו הראשונה לבית  המשפט.

3.1   בחוות הדעת תוארו "תולדות המקרה" . המומחה כותב כי כתוצאה מהתאונה הועף התובע כששה מטרים באוויר, איבד את הכרתו ונגרם לו שבר בירך שמאל. במהלך אשפוז בן 12 יום, בוצעה מתיחה שלדית של רגלו השמאלית, לאחר מכן בוצע שחזור סגור של השבר בהרדמה כללית וקיבוע בגבס ספייקה [ארוך, עד החזה] למשך ששה שבועות. לאחר הורדת הגבס טופל התובע כחודשיים בפיזיותרפיה.

3.2   בפרק "תלונותיו כיום" מפרט המומחה תלונות התובע על כאבים בברך שמאל המלווים בנעילות שלה תוך כדי שנתו.

3.3   בפרק "בדיקה פיזיקלית" כותב המומחה כי התובע מהלך ורץ באופן תקין [נבדק בקליניקה של המומחה], קיים קיצור של ס"מ אחד ברגל שמאל, תנועות מפרקי הגפיים תקינות, בדיקות נוירולוגיות, כוח גס החזרים ודפקים - תקינות.

3.4   בפרק "דימות" עוסק המומחה בשני צילומי רנטגן של הירך השמאלית, האחד  מ - 18.9.97 והשני מ - 21.7.97 וקובע כי הם מדגימים חיבור גרמי מלא עם קיצור של 1.8 ס"מ, של שבר במרכז עצם הירך. אשר לברכיים - כותב המומחה כי צילום רנטגן שלהן מיום 8.11.98 - תקין.

3.5   המומחה מצא כי לתובע לא נותרה נכות [למעט נכות זמנית] בגין השבר בירך שמאל. אשר לתלונות התובע לגבי ברך שמאל - אף כאן שלל המומחה נכות וזאת עקב ממצאי הבדיקה הפיזיקאלית וצילומי הרנטגן התקינים.

להלן - "חוות הדעת הראשונה". 

4.    ביום 27.3.00 נחקר המומחה על חוות דעתו במיוחד בהקשר לתלונות התובע על ברכו. המומחה אישר כי בחומר הרפואי שהועמד לרשותו, אין עדות לבעיה רפואית בברכו של התובע עובר לתאונה. המומחה העיד כי הגם שהשבר נגרם לירכו השמאלית של התובע, הרי אין לשלול, כשמדובר בילד הנפגע מפגוש של רכב, פגיעה בברך. אלא לדבריו זו בדיוק הסיבה לבדיקת הנפגע על ידו, מול מסמכים רפואיים "שמא יש פגיעה שלא עלו עליה". לשיטתו, לא קבע מגבלה בברכו של התובע שכן "אין מגבלה ואין עדות לפגיעה בבדיקה בברך". בהמשך, אישר אמנם המומחה כי לאחר הסרת הגבס נמצאה בעיית כיפוף בברכו של התובע, אך לדבריו מדובר בחסר של 15 מעלות בלבד [ביחס לברך הימנית], מה שאינו מהווה נכות "לפי המל'ל" ופרק הזמן שחלף אינו מצביע על נזק שהתהווה. המומחה אישר כי בעת כתיבת חוות דעתו, לא היו בפניו ממצאי בדיקת MRI אלא פענוח בלבד, לא ידע להשיב האם מקובל עליו הפענוח שלה והציע לבדוק את התובע בחלוף שנתיים.

להלן - "החקירה הראשונה".

5.    לאור זאת הותלו ההליכים בתובענה ביום 27.3.00.

6.     ביום 18.2.03 הגיש המומחה את חוות דעתו השנייה והמשלימה לתיק בית המשפט.

6.1   המומחה אישר כי עיין בתיק רפואי ובמכתבים רפואיים של אורטופדים מטפלים בתובע וכן במכתבו של ד"ר נחום הלפרין מיום 19.1.02 .

6.2   כן אישר כי עיין בתוצאות בדיקת MRI [תהודה מגנטית] לברך שמאל מיום 26.3.02.

6.3   המומחה בדק את התובע לאור תלונותיו ומצא כי אורך רגליו זהה, תנועות מפרקי הברכיים מלאות, קיימת הגבלה של 10 מעלות בסוף הכפיפה של ברך שמאל ורגישות משתנה במיקומה על פני הגיד הפטרלי והחלק הפרקי המדיאלי של הפיקה השמאלית, אך עם APPRERHENSION TEST   שלילי.

6.4   אשר לבדיקת התהודה המגנטית - הודגם לדעת המומחה MEDIAL DISCOID MENISCUS  אך מדובר באנומליה התפתחותית הנמצאת אצל 5% מהילדים ואינה קשורה סיבתית לתאונה.

6.5   המומחה ציין כי ממצאי הבדיקה הגופנית אינם תואמים את הממצא בבדיקת התהודה המגנטית וכי כך התרשם גם ד"ר הלפרין.