החלטה בתיק א 759213/04

בפניי בקשה למחיקת התביעה.

לטענת המבקש תביעת המשיבה הנה בבחינת ניסיון לאכיפת זכות שלא בתום לב ו/או חיוב לכאורה אשר אכיפתו אינה צודקת. המשיבה הפרה הסכם מפורש בינה למבקש ותביעתה הנה בבחינת עשיית עושר ולא במשפט.

סכום התביעה מורכב משתי עסקאות שהתבצעו לכאורה על ידו באמצעות המשיבה .הראשונה ע"ס 2,913 ש"ח מיום 2.2.04 והשנייה ע"ס 1,478 ש"ח מיום 4.2.04 .

המבקש טוען כי  לא ביצע כל עסקה ע"ס 2,913 ש"ח או בסכום דומה בתאריך 2.2.04 וככל הידוע לו  מדובר בחיוב מאוחר של שתי עסקאות ע"ס 1,353 ש"ח וע"ס 1,575 ש"ח אשר בוצעו במסמך חסר והוכחשו על ידו ביום 19.11.02 והמשיבה זיכתה אותו בגינן.  המשיבה חייבה את המבקש בסכום שתי העסקאות שהוכחשו על ידו באחור, לאחר כשנה וחצי, לאחר שהחליטה לחזור בה מהזיכוי שניתן לו .

בטרם נסיעתו בחודש ספטמבר 2002 לטיול בארה"ב עם בת זוגתו, פנה לחברת השכרת הרכב "יורופקאר", לשם השכרת הרכב ל-15 ימים. סוכם כי עלות  העסקה היא 544 דולר לכל שבוע שכירות בתוספת 32 דולר ליום בעבור 3 ימים נוספים. סוכם כי המבקש בהגיעו יאסוף את הרכב מסוכנות מקומית בשם "דולר".

ברם בהגיעו לסוכנות הוברר כי "יורופקאר התרשלה וכי הרכב לא הוזמן.

למבקש הוצע להשכיר רכב ישירות מהסוכנות. בשל שעת לילה מאוחרת התקשה המבקש בהשגת נציג "יורופקאר" . לאחר ניסיונות רבים השיג את הנציג בארץ בשם בועז שהורה למבקש, לשכור רכב מחדש והבטיח שכל העניינים יוסדרו ואף יזכה לפצוי הולם. המבקש חתם על הזמנה חדשה והמסמכים הדרושים לקבלת הרכב. עלות ההשכרה החדשה הייתה 800 דולר אמריקאי ובנוסף תשלומי ביטוח.

המבקש התקשר פעמים  רבות ל"יורופקאר" על מנת למנוע חיוב כפול. שיחות אלו הסתכמו במאות שקלים. עם שובו לארץ ב-19.11.02 פנה המבקש אל המשיבה ודרש לבטל את חיובי "יורופקאר" וכך עשתה המשיבה אשר זיכתה את המבקש.

המבקש חוייב ע"י סוכנות ההשכרה בארה"ב חיוב מלא ולא כהבטחת נציג "יורופקאר" וכך שילם פי שלושה מהמוסכם.

המבקש פנה ליורופקאר וסוכם כי בשלב ראשון יקבל את סכום שתי העסקאות ומשך נשלחו לו 2 שקים ע"ס 1,353 וע"ס 1575 ש"ח ובמכתב מצורף נכתב כי פנייתו עדיין בטיפול.

במהלך חודש דצמבר 2002 סיכם המבקש עם נציגת "יורופקאר" בשם עופרה, כי המצב יישאר על כנו הוא ישא בתשלום השכרת הרכב בארה"ב בתמורה לשקים שנמסרו לו כפיצוי.

משכך עולה כי המבקש פוצה בסך 1000 ש"ח .

המבקש סבר כי הפרשה הסתיימה אולם ביום 21.1.03 הודיעה המשיבה כי יורופקאר מתנגדת להכחשת העסקאות וכי ללא קבלת תגובה ממנו יחוייב על ידה.

המבקש, לאחר פנייתו ליורופקאר, קיבל ממנה  מכתב בתאריך 26.1.03, המעיד כי כל המחלוקות יושבו. מכתב זה הועבר למשיבה.

ביום 2.2.04 החליטה המשיבה באופן חד צדדי לחייבו בסכום שני השקים למרות שהועבר אליה המכתב. המבקש  שחש פגוע התנהגות המשיבה, הודיע על ביטול כרטיס האשראי וביטול הוראת הקבע בבנק.

לטענתו, סעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב קובע, כי במקרה של עסקה במסמך חסר, בה מודיע הלקוח למנפיק כי לא ביצע את העסקה, יחזיר המנפיק ללקוח את סכום העסקה וכך אכן קרה, הרכב לא סופק למבקש.

המשיבה הייתה זכאית לחייבו רק במידה שאכן בוצעה העסקה אולם לא כך הדבר. למשיבה אסור היה להתייחס לעניין השקים אלא רק לעסקה עצמה.

המבקש לא ביצע את העסקה השנייה, זו נוצרה עקב טעות של ספק איתו עבד ופרטי כרטיסו היו מצויים בידיו עקב עסקאות קודמות. ברם, הספק לא ידע כי המבקש הפסיק לעבוד עם המשיבה. בנוסף העסקה בוטלה בהסכמה  ע"י הספק ותמורת העסקה שילם המבקש בכרטיס אשראי אחר ביום 4.11.03. המבקש פנה למשיבה בחודש נובמבר2003 וברר לגבי עסקה זו. נציג המשיבה השיב לו כי העסקה בוטלה.

לאור כל הנטען מבקש את מחיקת התביעה ולהטיל הוצאות על המשיבה.