החלטה בתיק א 747528/05

בפניי בקשת הנתבעת (להלן "המבקשת") לסילוק התביעה על הסף, בטענה שניסוחו הכללי של כתב התביעה מקשה עליה להתגונן כראוי ובמצב כזה יהא זה נכון, צודק וראוי למחוק את החלקים המנוסחים באופן כללי. לחילופין מבקשת שהמשיבה תתקן  את כתב תביעתה.

בתגובת המשיבה מיום 15.5.06, נטען שמעת הגשת התביעה עד להודעה ביום 1.5.06 גדל סכום התביעה פי שלוש וגם קרן החוב תפחה ובנוסף נטענו טענות חדשות שלא הופיעו בכתב התביעה המקורי.

המשיבה מטעמים השמורים עמה, בחרה שלא לבקש מבית המשפט להתיר לה לתקן את כתב תביעתה ובהתאמה נבצר מהמבקשת להתגונן כנגד אותן טענות חדשות .

לטענת המשיבה , יש לדחות את הבקשה בהיותה לקונית, חוטאת באי דיוקים רבים משפטיים ועובדתיים ואינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הנטענות בה, כנדרש ע"פ דין.

הכלל שבית המשפט יעדיף הכרעה דיונית ומחיקת תביעה הינה צעד דראסטי הננקט לעיתים רחוקות בלבד.

לטענתה, התביעה הוגשה כתובענה ממוכנת כקבוע בתקנה 215 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי והינה בנוסח המאושר ע"י בית המשפט ומשכך אין לטעון כי התביעה אינה מפורטת דיה.

מדובר בתביעה שכל עניינה חוב שנוצר עקב אי עמידה בהסכם הנתמכת במסמכים ורשומות ודי בכך כדי לגלות עילת תביעה כנגד המבקשת.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה  - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608.)

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, היא אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה.( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שנטען ב"כ התביעה הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י  פד"י מ(3) )358).

ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724 ).

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש.

כאשר ברור על פני הדברים שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו עדיין אין בו עילת תביעה טובה, תימחק התובענה (ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8 ).

המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה נוסח בפסיקה כך:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ראה: ע"א 109/49 פ"ד ה 1585).

העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך, כך שאפילו אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות להן טען בכתב התביעה, הוא לא יצליח להוכיח את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" כלשון תקנה     9(5) לתקנות סד"א, ולכן לא יוכל לזכות בסעד שביקש, והתביעה תדחה. ואולם בית המשפט צריך לנהוג בזהירות בהשתמשו בכוחו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ולכן אם קיימת אפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד שתבע, לא מוחקים את כתב התביעה על הסף, אלא אם הוברר ללא צל של ספק כי התובע אינו יכול להצליח בתביעתו. במקרה כזה, אין טעם לאפשר לו את בירור התביעה. ראה: ספרו של כב' השופט ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 396-383. (כבוד השופטת לבהר שרון בת"א (תל-אביב-יפו) 1442/03 - ויטראז' מרכז אירועים בע"מ נ' הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ . תק-מח 2004(3), 3672 ,עמ' 3673 ).