החלטה בתיק א 739800/04

בפני בקשה לביטול פסק דין.

ביום 30/8/04 הוגשה תביעה כנגד הנתבעים 3. התביעה הוגשה על ידי התובעת העוסקת בשיווק, מכירה, התקנה ומתן שירותי רדיו טלפון נייד, בגין חוב עבור שירותים אשר סופקו על ידה, ואשר לא שולמו.

ביום 4/4/05 נחתם הסכם גישור בין התובעת לבין הנתבע 2.

הנתבע 3 מר יואב דגן לא הגיש כתב הגנה, ועל כן ביום 14/12/04 ניתן פסק דין נגדו בהעדר הגנה.

ביום 13/7/05 הוגשה בקשה לביטול פסק הדין ע"י המבקש/ הנתבע 3.

המבקש טוען כי, לא היה ידוע לו על כתב התביעה ועל פתיחת הליכי ההוצל"פ. לטענתו בתחילת חודש יולי 2005 קיבל לביתו מכתב התראה מטעם ב"כ המשיבה. בעת קבלת המכתב שהה המבקש בחו"ל כך שרק עם שובו התברר לו כי נפתח נגדו תיק הוצל"פ.

המבקש טוען כי מקום מגוריו מזה 5 שנים הוא קיבוץ שער הגולן, ומעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה, לא את פסק הדין ולא את מסמכי האזהרה של ההוצל"פ.

לטענת המבקש הכתובת שרשומה בכתב התביעה, היא מושב אבני איתן, והכתובת באישור המסירה של כתב התביעה גם כן מושב אבני איתן. החתימה על גבי המסמך אינה חתימתו, או חתימת אשתו, וכמו כן החתימה על אישור המסירה של מסמך האזהרה אינה חתימתו או חתימת אשתו. המבקש מצרף תצהיר החתום על ידי אשתו לאימות טענתו.

המבקש טוען כי המשיבה ידעה שהמבקש מתגורר בקיבוץ שער הגולן, והיה עליה לידע את המבקש על פסק הדין שניתן נגדו.

לטענת המבקש בידו טענות הגנה טובות כנגד כתב התביעה. לטענת המבקש ההסכם נשוא התביעה נחתם בין הנתבעת 1, חברת דג הנגב בע"מ לבין התובעת. המבקש טוען כי לא היה מנהל או נושא משרה כל שהיא בחברה זו אלא בעל 4% מהון המניות של החברה. אשר על כן, אין כל יריבות בין המשיבה לבין המבקש. המבקש לא ניהל כל מו"מ עם המשיבה וזו אף לא ביקשה בכתב התביעה להרים את מסך ההתאגדות.

המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין הן מחובת הצדק, שכן לא קיבל לידיו מעולם את כתב התביעה ולא את פסק הדין, והן מהסיבה שסיכויי הצלחתו בתיק זה גבוהים.

המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין וטוענת כי, הבקשה הוגשה באחור ודינה להידחות על הסף. תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בקשה לביטול פסק דין יש להגיש בתוך 30 יום ממועד ההמצאה. פסק הדין ניתן ביום 14/12/04, אזהרות ההוצאה לפועל נמסרו לאשת המבקש ביום 6/4/05 כעולה מאישור שליח המשיבה.

לטענת המשיבה המבקש קיבל את כתבי בי הדין, אשר נמסרו לכתובתו על ידי רשות הדואר, במען בו רשום המבקש במרשם האוכלוסין.

המשיבה טוענת כי המבקש מצרף תצהיר של אשתו בו היא מצהירה כי לא חתמה על אישור המסירה של אזהרת ההוצאה לפועל. לטענת המשיבה התצהיר מהווה הודאת בעל דין שכן הגב' דגן לא מכחישה את עצם המסירה, אלא טוענת שלא חתמה על קבלתו, דבר העולה בקנה אחד עם אישור המסירה שהוגש מטעם המשיבה.

המשיבה טוענת כי רשות הדואר ציינה, שתחילה לא נדרשה האזהרה על ידי המבקש, וכי תקנה 24(ב) לתקנות ההוצאה לפועל שכותרתה המצאת כתבי בי-דין, תש"מ-1979 קובעת כי:

"(ב) נשלח כתב בדואר, בדואר רשום, או בדואר רשום עם אישור מסירה, יראוהו כאילו הומצא כדין ביום השישי שלאחר משלוחו, אף אם הנמען נמנע או סירב לקבלו, והערת פקיד הדואר או חותמת בית הדואר, בדבר ההימנעות או הסירוב, ישמשו ראיה לאמיתותם."

משכך ברי כי המבקש קיבל לידיו את מסירת האזהרות ואין לו כל טענה כנגד המסירה.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין רק ביום 13/7/05 כלומר, למעלה מ-3 חודשים תמימים לאחר עבור המועד להגשת הבקשה כקבוע בדין.

המשיבה טוענת כי המבקש ידע על מתן פסק הדין נגדו, שעה שהומצאו לידיו הן התובענה והן אזהרות ההוצאה לפועל. כן פנתה המשיבה למבקש בהצעת פשרה, ועדין לא מצא המבקש לנכון להגיש הגנה מצידו, ולמצער בקשה לביטול פסק הדין במועד.