התובע, יליד שנת 11.4.73 (סעיף 2 לתצהירו), היה בעת האירוע נשוא התביעה בתיק זה, עובד של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"); ביום 16.11.99 ארעה לתובע תאונה בעת עבודתו בשירות הנתבעת (להלן: "התאונה"); על עובדה זו אין חולק ועדי הנתבעת, שחלקם היו חברים בצוות העבודה עם התובע, מעידים על כך [ ראה, לדוגמה, סעיף 2 לתצהירו של מר גנאדי דינין (להלן: "גנאדי") ].
כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע נזק גוף, בפגיעה באצבע החמישית של ידו הימנית, שחלקה העליון נקטע (גם עובדה זו היא ברורה ומקובלת על הצדדים כפי חוות דעת מומחה התובע, ד"ר דוד וחוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, פרופ' אנגל); בהתחשב בתוצאות החלטה זו והנמקתה, אין בדעתי לפרט במלא את הפגימה שנוצרה לתובע ולקבוע את אחוזי נכותו, אך יצוין כי אלה, מטבע הדברים, אינם רבים כך שד"ר דוד קובע אותם לכדי שיעור של 10% (נכות רפואית) ופרופ' אנגל סבור שיש להסתפק בקביעה של 5% נכות.
עילת התביעה כפי הגשתה על ידי התובע היא לכך שהנתבעת, כמעבידה, עוולה כלפיו ברשלנות או בהיפר חובה חקוקה, בניגוד לחבויותיה הקבועות בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") וראה, בין היתר, הודעה מפורטת שנמסרה על ידי ב"כ התובע לבית המשפט ביום 22.12.02 (להלן תקרא התביעה במתכונתה זו כ"תביעה הנזיקית").
הנתבעת מס' 2 (להלן: "הפניקס") נתבעה במסגרת זו כמבטחתה של הנתבעת לעניין חבויותיה שלפי פקודת הנזיקין, ואין חולקים על כך שאכן היא נתבעת נכונה לעניין זה (ראה סעיף 3 לכתב התביעה וסעיף 6 לכתב ההגנה של הנתבעות, המיוצגות יחדיו).
לטענת הנתבעות אין התאונה מקנה לתובע זכות תביעה כתביעה נזיקית, היות והאירוע הנדון הוא בגדר של "תאונת דרכים" כפי הגדרתה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") ועל כן רשאי התובע לתבוע את פיצויו רק במסגרת תביעה לפי חוק זה (להלן: "תביעת פלת"ד") וראה גם סעיף 8 לחוק הפלת"ד.
עוד יצוין, ולעניין זה משמעות בהמשך הדברים, כי הפניקס היא המבטחת של הנתבעת גם לעניין תביעת פלת"ד כפי הנחזה מתעודת הביטוח נספח 2 לתצהירו של מר סורין שיוביץ (להלן: "סורין"), שהוא ממונה תחזוקת מסילות ארצי של הנתבעת (סעיף 2 לתצהירו של סורין).
אין חולק על כך שהתאונה ארעה בעת שהתובע וצוות העובדים שעימו, עסקו בפריקת חוליות של מסילת ברזל מעל קרון רכבת אם כי נסיבותיה המלאות שנויות במחלוקת [ ראה לדוגמה, סעיף 10 לתצהירו של מר אלי הכהן ממונה הבטיחות והגהות ברכבת ישראל (סעיף 2 לתצהירו) וכן תצהיריהם של גנאדי ושל מר איגור מניקוביץ שהיה באותה עת מפקח מסילה והיה עד לאירוע (סעיף 2 לתצהירו) ].
לצורך החלטה זו ניתן לצאת מתוך הנחה שהאירוע והתאונה התרחשו כפי תיאורם על ידי התובע והעד מטעמו, מר ליסיצין מיכאל (להלן: "מיכאל") ועל כן תהייה התייחסותי להלן, בכל הקשור לצורת התרחשות האירוע, לעדותם בלבד.
חוליות המסילה שנפרקו על ידי התובע והצוות מורכבות מפסי רכבת, מחוברים לאדנים, כאשר כל חוליה כזו אורכה כ - 18 מטר והיא כוללת כשלושים אדני רכבת, המחוברים כאמור לפסים [ עדות מיכאל בעמ' 6 לפרוטוקול הדיון ביום 25.6.03 (להלן: "פרוטוקול א'") שורה רביעית לפני סוף העמוד וכן בעמ' 7 שם באמצעיתו; עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון ביום 2.2.04 (להלן: "פרוטוקול ב'") שורה לפני הסוף; ראיה ויזואלית לאמור לעיל ניתן למצוא בתמונה התחתונה של המוצג במ/13 ].
פריקת החוליות נעשית מעל קרון רכבת, שהוא מעין פלטפורמה שטוחה שעליו מעורמות החוליות (ראה מוצג במ/13 הנ"ל).
הפריקה נעשית באמצעות מנוף המופעל על ידי מנופאי, שאליו נקשרת החוליה בשרשרת על ידי צוות העבודה, המנוף מרים את החוליה מעל הקרון או מעל החוליות הנמצאות תחתיה על גבי הקרון, מסתובב ומניח את החוליה על הקרקע, כאשר תפקיד העובדים, לרבות התובע, הוא לדאוג ליישור החוליה וליציבותה בעת שהמנוף משנע אותה מעל הקרון אל מיקומה על הקרקע (ראה הרישא לסעיף 3
לתצהיר התובע, עדות מיכאל בעמ' 7 לפרוטוקול א' בשורות שסומנו על ידי בכתב יד במספרים 1, 2, ו 3 וכן בחקירתו החוזרת בעמ' 8 שם וראה עדות התובע בעמ' 3 לפרוטוקול ב' שורות שסומנו על ידי בכתב יד במספרים 4 עד 8).
מדובר על כן בביצוע מטלה אליה מכוונת הסיפא להגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד כ - "...טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד"; למעשה המדובר כאמור בפריקה; למען הסדר יובהר כי אין טוען אחרת לכך שהרכבת (במלא משמעות המילה, לאו דווקא קטר הרכבת), היא בגדר "רכב מנועי" או "רכב" לפי הגדרת סעיף 1 לחוק הנ"ל.
ככלל, אירוע מסוג זה אינו נכלל בגדר הגדרת השימוש ברכב המנועי, והוא מוצא מממנו במפורש בהגדרה הנ"ל, אלא שמקובל על הכל, כי אם וכאשר מתרחשת תאונה בעת פריקה (או טעינה) של הרכב, והיא בגדר של "...מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב..." הרי שהיא חוזרת ונהיית בגדר "תאונת דרכים" לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד (רע"א 8961/95 עוזר יצחק נ. אררט חברה לביטוח בע"מ ואח', פד"י נ3 עמ' 532); ב"כ התובע, לא טען כנגד עמדה זו אלא במעין קצה קצהו של מעין טיעון (סעיף 7 לסיכומי טענות התובע).
פעולת המנוף הייתה תוך שימוש בכח המיכני של הרכבת; התובע נמנע מלהביא עדות מפורשת בעניין זה, לכאן או לכאן, ולא בכדי.
דברים ברורים באשר לכך נמצאים בתצהירו של סורין, שהוא הגורם המוסמך לכך וכל טענה לפיה היה צורך להביא לעניין חוות דעת מומחה אינה ראויה לדיון.
חקירתו הקצרה לא שללה את דבריו אלא אפילו חזקה אותם ובסיכומו של דבר הוברר כי כל הכלים בהם עושה הנתבעת שימוש לצורך הנחת פסי מסילה הם קטרי רכבת המכונים על ידיו כ"מנוף קטר" וזהו ככל הנראה תיאורם המקובל על היצרן של אותם כלים ("locomotive crane"), כפי תצלום הפרוספקט הנספח לתצהירו של סורין; כלים אלה נעים בכח מנוע עצמאי שלהם ועליהם מורכב מנוף המופעל מאותו המנוע המשמש להנעת הקרון (ראה עמ' 1, 2 לפרוטוקול הדיון ביום 10.5.2004).
למעשה, גם עד התובע, מיכאל, מאשר את הדברים הנ"ל באומרו: "...המנוף מחובר לקטר. המנוף עובד בנפרד והקטר הוא קטר. בקרון אין מנוע. בקטר יש מנוע אחד..." (סוף עמ' 7 לפרוטוקול א').
לפי התובע בסעיף 3 לתצהירו, "...תוך כדי הרמת אחת החוליות על ידי המנוף, הסתובבה לפתע החוליה ופגעה בידי הימנית שנמחצה בין החוליה לבין הקרון..." בהמשך מתואר קיומו של פין מסוים (ראה התמונה במ/13), שבלט מעל פלטפורמת הקרון, והחוליה נתפסה בו ובעקבות השתחררותה הפתאומית, הסתובבה ופגעה בידו הימנית של התובע.