החלטה בתיק א 55420/07

המבקש (הוא הנתבע) עותר לסילוקה על הסף של תובענת המשיבה  (היא התובעת) בשל העדר יריבות ובהיעדר עילה. לחילופין, עותר התובע לצירוף נתבעים נוספים לתובענה.

עיקר העובדות הרלוונטיות

זוהי תביעת שיבוב שהגישה התובעת ( להלן : "המבקשת" ו/או "התובעת" ) נגד הנתבע (להלן: "הנתבע" ו/או "המבקש" ) בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 20.2.04  בה נפגע הולך רגל  בשם איתן עמר ובגינה נגרמו לו נזקי גוף. התובעת פיצתה אותו בגין נזקיו והגישה תביעה זו נגד הנתבע בגדרה היא עותרת לשפותה בגין כל הוצאותיה עקב האירוע הנטען.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע היה, בכל המועדים הרלוונטים לתובענה, הבעלים ו/או המחזיק של הרכב המסחרי אשר היה מעורב בתאונה נשוא התובענה דנן. עוד מצוין כי בגין התאונה נשוא הדיון הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בגינו הוא הורשע לפי הודאתו בהתרה לבלתי מורשה לנהוג ובהתרה לנהג ללא ביטוח.

לשיטת התובעת, במועד התאונה לא היה השימוש ברכב מבוטח בביטוח בר תוקף  הואיל ולנהג לא היה רישיון נהיגה בתוקף ולכן על פי החוק  היא נאלצה לפצות את הנפגע בגין נזקיו ולשאת בהוצאות נוספות.

טענות הצדדים

בפתח בקשתו טוען המבקש כי היעדר הביטוח לא נבדק לאשורו ע"י המשיבה וכי למעשה המשיבה בחרה לשאת בתשלום נזקי האירוע מבלי לעשות כל ניסיון לברר את חבותה של חברת הביטוח "כלל" אשר הנפיקה את תעודת ביטוח החובה לרכב הפוגע  והמעורב בתאונה.

המבקש טוען כי במקרה דנן הנהג הפוגע, אשר הינו פועל זר, בעת הגעתו לארץ אחז ברישיון כדין וכי רק מחמת פגם פרוצדורלי,  איבד את תוקפו היות ובתום לב וללא ידיעה לא פעל לחידושו לאחר שפג תוקפו.

המבקש בדעה כי עסקינן בפגם שולי אשר אינו אמור למנוע הענקת פיצויים לנפגע מטעם חברת הביטוח, מנפיקת פוליסת ביטוח החובה,  הואיל  ולדידו, פגם זה אינו יורד לשורשו של עניין שכן הנהג לא הפר תנאי מתנאי הרישיון מאחר  והוא נהג ברכב המתאים לפי סוגו וטיבו כנקוב ברישיון הנהיגה ואף לא יצר כל סיכון בטיחותי יוצא דופן.

המבקש מדגיש כי הוא סבר לתומו כי רישיונו של הנהג הנו בתוקף היות ולדבריו בבדיקות שגרתיות ע"י המשטרה לא נאמר לו כי תוקף רישיונו פג.

המבקש מפנה לפסיקה ממנה לגרסתו עולה כי יש לפרש את סעיף 7(3)לחוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 באופן מצמצם ודווקני כך שהוא יחול על מקרים חמורים או חריגים במיוחד, הנוגעים ללב ליבו של הרישיון ולא לפגמים טכניים אשר אין בהם לשלול את הנהיגה גופא.

בסעיף ב' לבקשתו עותר המבקש למחוק את שמו מכתב התביעה ולצרף תחתיו את הנתבעת " שם טוב אחזקות בע"מ", שהינה החברה שבבעלותו. לדבריו, על פי כלל האישיות המשפטית הנפרדת הנקוט בשיטת המשפט הישראלית ומאחר והינו מנהל החברה , אשר, לסברתו, זוכה לאישיות משפטית נפרדת לחלוטין ממנהלה ומבעליה, דהיינו, הוא עצמו, יש לצרף את שמה כנתבעת תחתיו בכתב התביעה ולהסיר את שמו ממנו בשל היעדר יריבות.

לחילופין טוען המבקש בסעיף ג' לבקשתו כי אם יוחלט להשאיר את התובענה על כנה במתכונתה זו כי אז יש לצרף לכתב התביעה את חברת הביטוח "כלל", שהינה מבטחת הרכב הפוגע בביטוח חובה ואת הנהג הפוגע, היות ולשיטתו הם בעלי דין נכונים וחיוניים לתביעה זו.

בפתח תגובתה טוענת המשיבה כי דין הבקשה על כל חלופותיה להידחות. לטענתה, דין התביעה להתברר לגופה היות והבקשה מעוררת טענות עובדתיות אשר מן הדין לבררן לגופן במסגרת הדיון בתובענה לרבות הטענה כי סוגיית היעדר הביטוח ע"י חברת הביטוח כלל לא נבדקה כדבעי על ידה.

המשיבה מדגישה כי המבקש הורשע בבית משפט לתעבורה, על פי הודאתו, בסעיף אישום שעניינו  התרה לבלתי מורשה לנהוג וכי מדובר בפסק דין פלילי מרשיע, כהגדרתו בסעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א -1971. לדבריה, הקביעות העובדתיות בגדרו עומדות לחובת המבקש גם בהליך זה ולכן טענתו בנוגע להיעדר עילה כנגדו תלויה על בלימה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי היריבות בינה לבין המבקש ברורה ומבוססת ומציינת כי המבקש לא טרח  להעלות את  הטענה בדבר הלכת האישיות המשפטית הנפרדת והצורך בביצוע הרמת מסך על מנת להאשימו בסעיפי האישום שיוחסו לו במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל כנגדו .

המשיבה חולקת על טענת המבקש כי היעדר רישיונו של הנהג הפוגע נובע מפגם שולי וטכני בלבד ואף מפנה לפסיקה התומכת בגרסתה. לדידה, שאלת רישיון הזר ודרישת המחוקק כי רישיון זר אינו יכול לשמש בישראל לאורך זמן, הינה דרישה מהותית אשר מטרתה למנוע סיכון בטיחותי בדרכים.

לטענתה, מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין שאיין את תוקף רישיון הנהג הפוגע ולכן בהתאם לחבותה החוקית נאלצה לפצות את הנפגע בתאונה הנדונה  ומכאן זכותה לשוב ולהיפרע בתביעת שיבוב  מאת הנתבע.

המשיבה אינה מתנגדת לצירוף שם החברה שבבעלות הנתבע כנתבעת נוספת לתובענה אך מבהירה כי אין בצירופה כדי לשלול את חבותו של המבקש עצמו מאחר ולטענתה חבותם של הגורמים השונים הינה ביחד ולחוד והיות ולדעתה הנו בגדר בעל דין נכון וחיוני לתובענה דנן. המשיבה מתנגדת למחיקת התביעה כנגד המבקש ואף מתנגדת לצירוף הנהג הפוגע כנתבע נוסף פורמאלי מאחר והוא גורש מישראל לאחר שנגזר דינו ולא יהיה בידה להמציא לו את כתב התביעה וצירופו יהיה לשווא מבחינה מעשית.