בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
52861-05,185117-05
16/02/2006
|
בפני השופט:
קליין מנחם
|
| - נגד - |
התובע:
מעריב הוצאת בע"מ
|
הנתבע:
מצפון גור
|
| החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסך של 14,668 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.
התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בהוצאה לאור של עיתונים יומיים מקומונים וכדומה.
טוענת התובעת כי הנתבע הזמין וקיבל שירותי פירסום ע"י התובעת ונותר חייב את סך התביעה.
מנגד טוען הנתבע, שהינו קבלן, כי במהלך שנת 04 הציע לו נציג מגזין "קו למושב" של התובעת חבילת פרסום. לטענתו בניגוד למוסכם ולמובטח התובעת לא פרסמה בפורמט, ברזולוציה, ובצבעים שביקש וכן המודעה לא הועברה אליו בטרם הפרסום לשם הגהה.
לטענת הנתבע הפרסום כפי שפורסם במגזין התובעת שם אותו ללעג ולקלס.
הנתבע אף העלה טענת קיזוז לנזקיו בגין הפרסום הלקוי.
דיון:
אנו מצויים בהליך של סדר דין מקוצר אך גם בזאת, אין על ביהמ"ש להיחפז ולעשות שימוש בסמכותו להכריע בתובענה אלא אם ברור הדבר ונעלה מכל ספק כי לנתבע אין סיכוי להצליח בהגנתו. (
ראה ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מה(1), 66, 70). לשם כך יש להראות כי תצהירו של הנתבע אינו מגלה אף הגנה לכאורה.
נקבע פעמים רבות שבחינת בקשותיו של הנתבע, ע"י ביהמ"ש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם יש בטענה זו או אחרת ולו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה כנגד גרסתה של התביעה.
יחד עם זאת, אם הטענות שבפי הנתבע הן טענות סרק או שטענותיו לא מפורטות, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י דחיית בקשת הנתבע ונעילת דלתות בית המשפט בפניו.
מחקירת הנתבע על תצהירו עולה כי הוא אכן חתום על טופס הזמנת הפרסום אך לטענתו לא זו ההזמנה אותה אישר. דא עקא הנתבע לא השכיל להציג העתק הטופס המראה אחרת, הסבר מניח את הדעת או גירסה ברורה בקשר למה היה כתוב בהזמנה כגרסתו ומה נכתב לאחר מכן.
לעניין טענת הקיזוז - על הנתבע המבקש רשות להתגונן להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות פרסום שגוי שהביא להפסדים, הלכה פסוקה היא שיש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק כשמנסחים כתב תביעה. אין ספק שפירוט כזה לא נעשה בתצהיר שבפני (ראה
ע"א 725/87 - חברת ביר-טל סחר מזון נ' חברת אולבקיס
בע"מ, פ"ד מד (1) 177).
הפסיקה קובעת בנוסף כי טענת קיזוז שלא הומחשה במידת האפשר, בית המשפט לא יתחשב בה.
(ראה לעניין בקשת רשות להתגונן הנסמכת על טענת קיזוז שלא פורטה כראוי, גם
ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' ויסנברג בפש"ר, פ"ד לז(2) 355, ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ(2) 765, ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סחר סיכוני חוץ, פ"ד מה (5) 729.)
הרבה טענות קיזוז נדחו ומתגוננים רבים לא זכו לעבור את הסף בהליך של רשות להתגונן מטעם זה בלבד ועל כן יש להקפיד בהבאת הטעון באופן הדווקני ביותר, כפי שמציין זאת השופט אורי גורן ב"
סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 323.
עיינתי בטיעוני הצדדים אשר הובאו בפניי ולהלן החלטתי:
באשר לטענת הקיזוז לא מצאתי בטענות הנתבע די וכנדרש על מנת לגבש גרסת הגנה מגובשת דיה להוות חוצץ לטענות התובעת.
בקשר ליתר הטענות בעניין אי קיום החוזה מצד הנתבעת, טענות אלו קלושות ומן הדין שהייתי דוחה את בקשת הרשות להתגונן לולא המגמה הרווחת לראות בגישת אזרח לערכאות כזכות יסוד המוגנת עפ"י חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
אי לכך ולאור כל האמור לעיל, הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן