בפניי בקשת הנתבעים, (להלן:
"המבקשים") ליתן רשות להתגונן בגין תביעת המשיבים להשבת סכומים ששילמו למבקשים. לטענת המבקשים, הכספים, נשוא תיק זה, אותם קיבלו מהמשיבים, שולמו על ידי המשיבים, עבור שירותים אחרים שהעניקו המבקשים להם ולבנם ולא בעבור טיפול עתידי בהכנת התביעה כנגד גני האצולה בע"מ וניהולה בעבורם.
לטענתם, 3 השקים שקיבלו ממשיב 1 בעבור הטיפול העתידי, הושבו למשיב שאף אישר בחתימתו את קבלתם. המשיב 1 ובנו יוצגו על ידם בתיק פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה, לרבות לאחר הפסקת הטיפול בהכנת התביעה כנגד גני האצולה. משיבה 2 יוצגה על ידם בתביעה אזרחית שהוגשה כנגדה בה נתבעו ממנה מספר סעדים ובכללם תשלום בסך 1,750,000 ש"ח וסעד של צו פינוי וסילוק יד.
לטענתם, משירותים אלה והיותם זכאים לתשלום בעבורם, המשיבים מתעלמים ומבקשים חזרה את כל כספם.
לטענת המשיבים יש לדחות את הבקשה בטענה שלא זו בלבד שהמבקשים הפרו את התחייבותם לייצג אותם מול גני האצולה, אלא לאחר ששילמו להם עשרות אלפי שקלים והפקידו בידיהם שקים מעותדים לתשלום נוסף, מבקשים המבקשים להשאיר בכיסם את כספם , לאחר שלמעשה לא נתנו להם כל תמורה.
לטענתם, המבקשים מודים שהתחייבו לייצגם בעניין גני האצולה והסתלקו מהייצוג על פי בחירתם וללא כל סיבה באשמתם. המבקשים מנסים לערפל את העובדות במלל רב וטענתם היחידה הינה שהכסף ששולם עבור שירותים אחרים, אולם מודים הם שגם בשני העניינים הנ"ל לא טיפלו ולא ייצגו אותם כפי שהוסכם ביניהם.
המבקשים לא פירטו בתצהירם, מהו השכר הראוי לו הינם זכאים אם בכלל, בגין טיפולם. המבקשים מודים כי לאחר לימוד החומר, מצאו שיש מקום להגיש תביעה ולכן החתימו אותם על הסכם שכ"ט נוסף ע"פ שעות עבודה במהלך התביעה ועתה הפרו המבקשים את התחייבותם, נטשו את הטיפול בתביעה והפרו את ההסכם ומשכך זכאים המשיבים להשבת כספיהם בהתאם לאמור בסעיף 9
לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970.
לטענתם, גם שני העניינים הנוספים ,התיק הפלילי ותיק המנהל , לא טופלו ע"י המבקשים. המבקשים נזהרו מלציין בתצהירם מהו הסכום ששולם להם והעדיפו להסתתר מאחורי אמירות בלתי מחייבות ומשכך לא יצאו ידי חובתם לקבל רשות להתגונן. הגנת המבקשים, הגנת בדים מובהקת ואין בה כלום זולת סירוב להחזיר להם את כספם.
לטענת המבקשים בסיכומי התשובה, המחלוקת הנסובה בין הצדדים היא האם השכר ששולם הוא עבור טיפול אחר או עבור הכנת התביעה בפרשת גני האצולה וניהולה ועצם קיום המחלוקת מצדיק את מתן הרשות להתגונן. השכר ששולם להם ולא הושב למשיבים שולם לפני חודש מרס 2006 ורק בסוף חודש מרס 2006, התבקשו להכין את התביעה בעניין גני האצולה והוסכם שכרם בגין כך. כל ששולם להם הינו רק בעבור השירותים האחרים ולא עבור תביעת גני האצולה.
לגרסתם, המשיבים טוענים ארבע פעמים בסיכומיהם ש"אין חולק "או "המבקשים מודים ", אולם יש גם יש חולק והם אינם מודים בטענות המשיבים.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשותיו של המבקש ע"י ביהמ"ש, בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא אך לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של המבקש יחד עם חקירתו הנגדית
הגנה לכאורה בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ע"א 2418/96
כלפו (ישראל) בע"מ נ. בנק למסחר בע"מ, פד"י מז (5) עמ' 133).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם כן נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם המבקש (הגנת בדים) ואשר כל מטרתן נועדו על מנת למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן של הראיות ובנוסף, בשלב זה על ביהמ"ש לייחס את מלוא המהימנות לגרסתו של המבקש, אשר לא נסתרה לחלוטין בחקירתו הנגדית על ידי בא כוח התביעה.
מבקש רשות להתגונן חייב להיכנס לפרטי העובדות ואין סיפק בידיו להישען ולהעלות אך רמזים וחשדות ללא כל בסיס ראייתי, תצהיר מעיין זה או כזה המנוסח באופן כוללני החסר פרטים רלוונטיים וחיוניים להבהרת נושא ההגנה אינו יכול לשמש בסיס לקבלת רשות להתגונן (ע"א 543/86, ע"א 424/86).
"בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש ובית המשפט יטה להיעתר
לבקשה אפילו המדובר בהגנה דחוקה"
(כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שביעית(2004 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמוד 171 ).
לטענת המבקשים (סעיף 4 לבקשה), הוחזרו למשיבים כל השקים שנמסרו להם לעניין תביעת גני האצולה הוא נספח א' לבקשה. בנוסף, לטענתם, (סעיף 11 לבקשה) שכרם עבור לימוד החומר ובדיקתו לצורך הכנת חוות דעת בעל פה למשיבים, הוא סך 1,500 דולר בצירוף מע"מ. בסעיף 14 לבקשה צוין שכ"ט בגין ייצוג בתיק הפלילי בסך 1,750 דולר ובנוסף 750 דולר עבור כל ישיבה החל מהישיבה השנייה.
עולה שהמשיבים כן פרטו את הסכומים כנדרש גם אם בחלקם לא מסתמכים על הכתוב, אלא כטענה בעל פה.
משלא נסתרו טענות המבקש 3 בחקירתו ובדברי כבוד השופט בר אופיר בספרו:
" תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר ולהציל מפיו הודאה אשר ממוטטת את יסוד הגנתו...אם נעשתה חקירה נגדית ממושכת והמצהיר לא נסוג באופן ממשי מגרסתו שנתגלתה בתצהיר צריך לתת לנתבע רשות להתגונן". (כבוד השופט דוד בר "סדר דין מקוצר בהלכה פסוקה" מהדורה שמינית (2006 )מעודכנת ומתוקנת הוצאת פרלשטיין-גינוסר, עמודים 185-184 ).
על מנת לברר את המחלוקת בעבור מה שולמו הכספים למבקשים.