החלטה בתיק א 52130/06

1.         בפניי בקשה של הנתבעת לסלק על הסף תביעה כספית לתשלום סך של 108,579 ש"ח שהגישה נגדה התובעת.

2.         התביעה מבוססת על ס' 10.1 לחוזה פיתוח מיום 2.10.1995 שנכרת בין התובעת לנתבעת ( להלן: "החוזה"). בסעיף זה נקבע:

            " כל המיסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי החובה האחרים, ממשלתיים, עירוניים, לרבות כל ההיטלים (למעט היטל השבחה), וכן תשלום דמי חכירה למינהל שיחולו לגבי התקופה שממועד העמדת המגרש/ים לרשות היזם כאמור לעיל- ואילך, יחולו וישולמו על ידי היזם [התובעת- ח.ב.], ועד למועד זה- יחולו וישולמו ע"י החברה [הנתבעת- ח.ב.], אלא אם נקבע אחרת במפורש בהסכם זה."

3.         התובעת טוענת בכתב התביעה כי עובר לכריתת החוזה הוצג בפניה מצג לפיו פרעה הנתבעת את כל חיובי האגרות, ההיטלים והמיסים החלים על הקרקע עד למועד חתימת החוזה. בפועל התברר לתובעת כי הנתבעת חבה כספים לעירית נתניה בגין אגרות והיטלי פיתוח. הדבר התברר לה לפני מספר חודשים, כאשר פנתה לעירית נתניה לשם קבלת אישורים להעברת הזכויות בקרקע לאחרים. התובעת מצרפת לכתב התביעה דרישות תשלום של עירית נתניה בסכום כולל של 108,579 ש"ח. לטענתה, דרישותיה מהנתבעת לפרוע את החוב הנ"ל לא נענו, ומכאן התביעה.

4.         הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, הואיל ועסקינן בחוזה משנת 1995. לטענתה, לא יכולה לעמוד לתובעת טענה של התיישנות שלא מדעת, שכן בדיקה פשוטה בעיריה היתה מגלה את העובדות כהווייתן. לחלופין ביקשה הנתבעת למחוק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה, הואיל ואין בחוזה הוראה המחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את האגרות וההיטלים החלים על הקרקע, ואין גם טענה כאילו התובעת עצמה נאלצה לשלם בפועל תשלומים אלה לעיריה. בנוסף ביקשה הנתבעת למחוק את כותרת התביעה בנימוק שאין ראשית ראיה בכתב נגדה.

5.         אינני סבור כי ניתן לקבוע כבר עתה כי התביעה התיישנה וכי לא עומדת לתובעת הטענה של התיישנות שלא מדעת. בתצהיר התגובה מטעם התובעת נטען כי התובעת נפלה קורבן למעשה הטעייה מצידה של הנתבעת בענין אי קיומם של היטלי פיתוח על הקרקע. ענין זה מצריך ברור עובדתי, ולכן בשלב זה אין מקום לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. יחד עם זאת, ברור שדי בקיומו של צורך בברור כזה, המחייב חקירת עדים מטעם התובעת, כדי ליתן לנתבעת רשות להתגונן.

6.         התובעת טוענת כי אין מקום למחוק את התביעה על הסף, שכן בבקשה לסילוק על הסף לא נטען כי התביעה אינה מגלה עילה, ומשום שלפי החוזה, הנתבעת היא שהיתה צריכה לשאת בתשלום בגין היטלי הפיתוח.

7.         אין ממש בטענתה הראשונה של התובעת. בס' 5 רישא לבקשת הנתבעת, כמו גם בס' 5.3 לבקשה, נאמר באופן מפורש כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבעת.

8.         באשר לטענתה הנוספת של התובעת, אכן, ס' 10.1 לחוזה קובע כי על הנתבעת לשאת בתשלום ההיטלים החלים על הקרקע עד למועד העמדת הקרקע לרשות התובעת, אלא שאין בכך כדי להועיל לתובעת. טעמו של דבר הוא שאין למצוא בחוזה כל הוראה המחייבת את  הנתבעת לשלם לתובעת תשלומים אלה. פשיטא כי את התשלומים יש לשלם לרשות המקומית, ולא לתובעת. אכן, לו היתה התובעת משלמת בעצמה תשלומים אלה, היתה עומדת לה לכאורה עילת תביעה נגד הנתבעת לתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לה עקב הפרת החוזה מצידה של הנתבעת. דא עקא, אין בכתב התביעה כל טענה לפיה התובעת שילמה לעיריה את התשלומים נשוא התביעה.

אם התובעת מבקשת לאכוף על הנתבעת לשלם תשלומים אלה לעיריה, אין היא יכולה לתבוע את התשלום לעצמה, כפי שנעשה בפועל בכתב התביעה.

מכאן נובעת המסקנה כי גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, התובעת לא תהא זכאית לסעד המבוקש על ידה. מסקנה זו מחייבת את מחיקתה של התביעה.

9.         אכן, צעד של סילוק על הסף הוא צעד חריג, ואין מסלקים על הסף תביעה אם אך ניתן להצילה בדרך של תיקון. דא עקא, במקרה דנן אין כל בקשה של התובעת לתקן את תביעתה, וברור גם כי כל זמן שהתובעת לא תשלם בעצמה את ההיטלים שהיא נדרשת לשלם, לא תהיה לה עילת תביעה לדרוש השבה של סכומים אלה מאת הנתבעת.

10.        אשר על כן, התביעה נמחקת על הסף. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. לנוכח התוצאה, אין צורך לדון בטענות הנוספות של הצדדים, לרבות הטענות בענין מחיקת הכותרת.

11.        המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים. 

ניתנה היום כ"א בכסלו, תשס"ז (12 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים הנ"ל.

                                                                                                __________________

                                                                                                        חגי ברנר, שופט