בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
51889-07,174501-07
06/02/2008
|
בפני השופט:
מנחם (מריו) קליין
|
- נגד - |
התובע:
אלסופ פונטיסופ בע"מ
|
הנתבע:
אשת מערכות שילוט והכוונה בע"מ
|
החלטה |
בפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
חברת אלסופ פונטיסופ בע"מ (להלן:
"התובעת") עוסקת כיבואן ומפיץ של מכונות ומדפסות של חברת "מימקי". בחודש דצמבר לשנת 2004 ביקשה חברת אשת מערכות שילוט והכוונה בע"מ (להלן:
"הנתבעת" או "המבקשת") לרכוש מהתובעת מכונה להדפסת פוסטרים וכל השירותים הנלווים כגון אחריות, שירות, מערכת למילוי דיו וכו'.
לאחר משא ומתן שנוהל בין הצדדים סוכם כי עלות הרכישה של המכונה תעמוד על 31,000$ ארה"ב + מע"מ. לאחר חודשים ארוכים יצאה העסקה לפועל לרבות באמצעות של מימון חיצוני של הרכישה. מחיר המכונה שוערך למחיר השקלי של 167,697 ש"ח. מתוכם שילמה הנתבעת 10,000 ש"ח וחברת המימון שילמה סך של 138,717 ש"ח.
נותרה יתרת חוב בסך של 18,980 ש"ח. כמו כן, בגין אספקת מוצרי דיו גדלה יתרת החוב ל - 23,888 ש"ח. הוא הסכום אשר נתבע בתביעה זו.
הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל בבקשת הרשות להתגונן אשר הוגש מטעמה ואשר נתמכה בתצהירו של מר דגן מוריס, מנהלה של הנתבעת.
לשיטתה של המבקשת, לא רק שאין כל יתרת חובה, נהפוך הוא: המבקשת שילמה למשיבה ביתר סך של 52,059 ש"ח. עוד בחודש ינואר לשנת 2005, כחודש לאחר שהוסכם על רכישת המכונה העבירה המבקשת לידיה שני שיקים בסך כולל של 71,039 ש"ח ואף כנגד מסירת השיקים נמסר לידיה קבלה. גם עם ניכויין של יתרת החוב הנוגעת לאספקת הדיו, נותרת המבקשת ביתרת זכות של 47,151 ש"ח.
בתאריך ה - 07/11/07 התקיים בפני הדיון בבקשת הרשות להתגונן בה נחקר מר דגן על תצהירו. במהלך החקירה טען ב"כ המשיבה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אין למבקשת כל הגנה שכן השיקים האמורים אשר כביכול הובילו ליתרת הזכות מעולם לא נפרעו. מר דגן השיב להטחה זו כי איננו יכול לדעת האם השיקים נפרעו או לאו ואף העלה את האפשרות שמא השיקים הועברו לידי צד ג'. משכך, בסוף החקירה החלטתי כי על המבקשת להמציא אישור האם השיקים האמורים אכן נפדו כדבעי ואם לאו. בתאריך ה - 17/01/08 הומצאה הודעה לבית המשפט בה הובהר כי השיקים האמורים לא נפדו מחשבונה של המבקשת.
דיון
בחינת בקשתה של הנתבעת אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיה וזכויותיה של הנתבעת אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו או אחרת לכאורה כדי להצדיק את בירורה. קרי, האם יש בתצהיר הנתבעת עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (
ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו בחקירה נגדית. במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבעת (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובעת את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לה ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א
86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובעת יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
לאחר שהומצא בפני אישור כי השיקים האמורים לא נפדו, הרי שלא מצאתי כל הגנה בבקשת הרשות להתגונן שהגישה המבקשת. כל הגנתה של הנתבעת מתבססת על יתרת הזכות הנטענת ואשר הופרכה מן היסוד. בנסיבות אלו ברור כי כרטסת התובעת משקף נכונה את יתרת חוב הנתבעת.
אינני סבור שעלי ליתן רשות להתגונן על סמך השערות בלבד: שמא קיבלה התובעת את השיקים, שמא העבירה אותם לצד ג', שמא צד ג' זה ממתין לסיום משפט זה ואז יפקיד אותם, שמא צד ג' יפקיד השיקים והם יוחזרו (כי בוודאי הנתבעת כבר נתנה הוראת ביטול בגינם) שמא צד ג' יפתח תיק הוצאה לפועל בגין השיקים שלא ייפרעו. אם כל הנ"ל יקרה, תהיה בוודאי לנתבעת עילת התביעה כנגד התובעת, בהליך אחר, והחלטתי זו לא תהיה השתק עילה או השתק פלוגתא כלפיה .
לאור כל האמור לעיל בקשת הרשות להתגונן נדחית.
אני מחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 1,800 ש"ח + מע"מ .
הנני נותן פסק דין על מלוא סכום התביעה בצרוף הוצאות ושכ"ט עו"ד .
ב"כ התובעת יגיש פסיקתא מאושרת לביהמ"ש
תוך 7 ימים.
המזכירות
תשלח החלטה זו בדואר
רשום לצדדים.
ניתנה היום, ל' בשבט, תשס"ח (6 בפברואר 2008), בהעדר הצדדים.